אוהבת אותך אפילו ש…פרק 47

מהפרק הקודם :

לירן קם לחבק אותי ונראה אבוד.
" נועה.. את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך ? " הוא שאל אחרי שהרחקתי את ידיו ממני.
" תעביר לי את המלפפונים החמוצים.." מלמלתי ומשכתי באפי, מנגבת את הדמעות.
" אבל מה קרה ? למה את בוכה ? זה בגלל הקלוריות כי שתדעי שא- "
" תביא לי כבר מלפפון חמוץ ! " קראתי לעברו ביבבה. הוא הושיט לי מלפפון ליד ונאנח.
" את לא שמנה פרה. את רזה ויפה ואני אוהב או- " הוא התחיל להגיד אבל קטעתי אותו.
" אבל אני הולכת להיותתתת אני יהיה פרה ושמנה ויגדל ו… אוף לירן !!! תלך אני רוצה להיות לבד " התחלתי לבכות בהיסטריה.
" אני לא משאיר אותך במצב הזה, די נועה תספרי לי מה קורה.. " הוא מלמל ביאוש.
" די לירן תלך כלום לא קורה !! אני רוצה להיות לבד אוקי ? לבד !!!! " צעקתי וקמתי ממקומי מתקדמת לעבר הדלת ופותחת אותה. לירן נעמד מולי והחזיק את ידי.
" אני לא הולך לשום מקום. תרגעי ! ותספרי לי מה קרה ! " הוא הרים את קולו והביט לתוך עיניי.
" אני בהריון אוקי ??? " צעקתי ואחרי שניה הרגשתי כאילו אני עומדת להקיא. לירן הביט בי בחוסר הבעה ושחררתי את ידי ממנו ורצתי לשירותים.

פרק 47

מנקודת מבט של שני:

אני ובר כבר שבוע ביחד. טוב לא ביחד. אני חושבת. אבל הולך לנו טוב. יותר טוב ממה שחשבתי שילך. בהתחלה היה לי קצת מביך לנשק אותו ליד כולם ולחבק אותו. לא הייתי רגילה לחיבה הפומבית הזאת. בר נורא השתדל כל הזמן. טוב לי עם בר. טוב לי הניסיון הזה עם בר. אפילו לא אכפת לי אם אנחנו מוגדרים או לא, פשוט טוב לנו ביחד ככה. וטוב לי לדעת שהוא איתי ככה. ורק איתי.

מנקודת מבט של בר :

" תמסור לי בר אני פנוי !!! "
" בר אני פנוייי "
" בר !"
" ברררר"
" בר אתה שומע אותי ?"
" בן אדם תמסור כבר את הכדור !! "
בשנייה שהתעשתי על עצמי נדב חטף לי את הכדור והבקיע גול לקבוצה השנייה.
" מצטער " אמרתי ללירן והוא הביט בי מתנשף. " זה שאתה מצטער לא עוזר " הוא מלמל והתרחק ממני. כוסעמק.
כשהסתיים האימון נכנסתי לחדר ההלבשה והורדתי את חולצתי ממני, מחליף לחולצת טי פשוטה.
" בר " המאמן התקרב אלי .
" כן המאמן ? " אמרתי וסגרתי את התיק שלי, מרים את מבטי אליו.
" מה זה היה היום על המגרש ? נרדמת בעמידה או מה ? " הוא אמר בכעס.
" אני מצטער המאמן אני לא יודע מה קרה לי "
" גם אני לא יודע מה קרה לך , אבל כדאי מאוד שזה לא יקרה שוב. מחר המשחק הגדול בר ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד פוקוס על המגרש, טעות אחת קטנה שלך והלך המשחק. אתה יודע אתה החלוץ הכי טוב שלנו בר. " הוא אמר והביט בי בתוכחה.
" אני יודע המאמן. אני לא יפשל שוב, אתה יכול לסמוך עלי. " אמרתי ונשכתי את שפתי.
" אני יודע למה אתה מסוגל בר, אל תתן לדברים אחרים להסיח את דעתך בזמן המשחק. אתה יודע כמה זה חשוב לאבא שלך שתנצח נכון ? אתה לא רוצה לאכזב אותו בר, אתה התקווה הכי גדולה שלו. " הוא אמר וקם מהספסל. " תחשוב על זה. ואני מאוד מקווה שמחר אני יראה על המגרש את בר שאני מכיר " הוא הוסיף ויצא מחדרי ההלבשה.

ברגע שנכנסתי הביתה מצאתי את אבא שלי והחברה הדפוקה שלו יושבים בסלון ואוכלים.
" היי " מלמלתי כשחלפתי על פניהם בהנהון קצר והתכוונתי לעלות לחדר שלי.
" לאן אתה חושב שאתה הולך בר ? " שמעתי את אבא שלי קורא אחרי.
" להתקלח. אני מסריח ועייף מת. " נעצרתי והסתובבתי להביט בו.
הוא צחק. " מסריח ועייף מת ? ממה בדיוק , מלעמוד במגרש כמו אדיוט ולא לעשות כלום ? " נאנחתי.
" די אבא בחייאת לא עכשיו אני מת לישון "
" אז מתי ? אחרי שתפסיד מחר במשחק ? הריחוף הזה שלך לא מתאים בר, כדאי מאוד שתתאפס על עצמך ותתחיל להשקיע יותר בכדורגל. " הוא הרים את קולו. הפוסטמה שלידו מתערבת. " הוא צודק ברוש, איפה היית כל השבוע ? "
" מה אכפת לך ואל תקראי לי ככה " אמרתי בכעס והתקדמתי לעבר החדר שלי.
" אתה לא תדבר אליה ככה אתה שומע ? " הוא צעק אחרי. " היא החברה שלי ואתה תכבד אותה. איפה באמת היית כל השבוע הזה , בטח לא באימונים נכון ? " הוא המשיך. זרקתי את התיק שלי על הרצפה בחדר והתקדמתי לעברו שוב.
" זה לא עניינך איפה הייתי , אני לא שואל אותך מה אתה עושה כל היום נכון ? " הרגשתי איך העצבים שלי עולים.
" אני אבא שלך בר זה מאוד ענייני איפה היית, במיוחד שאתה יודע שאין לך זמן להסחות דעת עכשיו ! אתה צריך להתאמן למשחק !! " הוא הרים את קולו שוב.
" תכף גם תגיד לי לא ללכת לבית ספר כי זה הסחת דעת שלי מהמשחק לא אבא ? " אמרתי בגיחוך מריר.
" בדרן נהיית. עוף עוף להתקלח כבר, וחסר לך שאתה מפסיד במשחק מחר " הוא אמר והסיט את מבטו ממני .

יצאתי מהמקלחת ונזרקתי על המיטה שלי. השעה רק 21:30 ואני סחוט.
האייפון שלי מהבהב. הודעה משני.
' אוף בר אני לא מסוגלת להיות בבית הזה יותר !!! יש מצב אני באה אלייך ? ' היא כתבה לי . נאנחתי. מה אני אומר לה עכשיו ? רק זה חסר לי , עוד סיבה לאבא שלי להתעצבן. כאילו אין לו מספיק סיבות. ועוד אחרי הפשלה באימון זה בכלל לא זמן טוב.
' מה קרה חיים שלי ? ' שלחתי לה.
' רבתי עם דולב. הוא אמר לי לחתוך איתך המפגר הזה אמר שאתה לא בשבילי ועוד כל מיני שטויות ' היא כתבה לי.
' מה את מתייחסת ' כתבתי לה בחזרה.
' אז אפשר לבוא כן ? '
' האמת שאני לא יכול עכשיו אני קצת עסוק ' שלחתי לה. אני יודע שהיא נעלבת עכשיו. אני שונא להיות זה שגורם לזה.
' עסוק חח ? 'היא שלחה לי.
' אני לומד למבחן יש לי מחר מועד ב ' שלחתי לה. מטומטם. ממתי אתה לומד ?
' טוב ' היא כתבה בחזרה אחרי כמה דקות. כוסעמק. אני תמיד מפשל.

" כל הכבוד אח שלי !! ידעתי שננצח !! " לירן טפח על כתפי בחיוך. המשחק נגמר. כל היציע הריע לנו. הרגשתי כל כך גאה בעצמי.
" התותח שלי חזר לעצמו !!! " המאמן התקרב אלי ומחץ אותי אליו לחיבוק. " אמרתי לך שאתה יכול לסמוך עלי המאמן " חייכתי. הוא טפח לי על הגב בחיוך. " תמשיך ככה אה ? " הוא אמר והלך לעבר שאר חברי הקבוצה.
מרחוק הבחנתי באבא שלי מתקרב אלי. " ניצחתי " אמרתי כשהוא נעמד מולי. הוא הנהנן. " ככה זה שאין לך הסחות דעת בר , מנצחים. תאמין לי כל מה שאני עושה זה לטובתך, ולטובת הקריירה שלך גם אם אתה לא תמיד רואה את זה ככה. " הוא אמר וחיבק אותי חיבוק רפוי. " יאלה בוא הביתה נזמין פיצות נחגוג לך " הוא הוסיף והתקדמנו לעבר המכונית שלו.

מנקודת מבט של שני :

יש את הימים האלה שפשוט מיותר לקום אליהם. כמו היום. לא עשיתי כלום היום. כלום ושום דבר. בר לא בא היום לבית ספר. לירן אמר לי שיש להם משחק חשוב בערב ושהוא כנראה מתאמן. מועד ב' בטח שהוא לא בא לעשות. זה מתסכל אותי. אני באמת מנסה שלא לתת לזה להשפיע עלי אבל אני לא מצליחה. הוא שיקר לי. כשהייתי צריכה אותו. עד שהכול מסתדר בנינו. אוף. אולי הייתה לו סיבה טובה. אני בעצמי יודעת כמה הכדורגל חשוב לו, זה חלק גדול מהחיים שלו.
נשכבתי על המיטה שלי ודפדפתי באייפון בשעמום. לירן שלח הודעה לקבוצה.
' עוד ניצחון לאוסףף ' הם ניצחו. בר בטח חוגג עכשיו. אולי הוא גם יצא לשתות. זה בדרך כלל מה שהוא אוהב לעשות אחרי כל ניצחון שלו. אולי אני אלך להפתיע אותו ?
האמת שלא נפגשנו מאתמול בבית ספר ואני קצת מתגעגעת. הוא בטח ישמח לראות אותי.
בלי לחשוב יותר מידי התחלתי להתארגן במהירות, אחרי כמה דקות כבר הייתי מוכנה ויצאתי לכיוון הבית שלו.
כשהגעתי דפקתי בדלת דפיקה חלושה והעברתי יד בשיערי.
" שלום " אבא שלו פתח לי את הדלת במבט בוחן.
" הי אממ בר בבית ? " אמרתי בחיוך לחוץ. הוא חייך אלי בחזרה.
" לא מתוקה הוא יצא לחגוג עם חברים. מי את בשבילו ? " הוא שאל.
יצא לחגוג עם חברים ?
" אמ שני , אני אמ- " התחלתי להגיד אבל נעצרתי ששמעתי קריאה מתוך הבית.
" אבא ראית את המגבת הכחולה שלי אולי ? " זה היה הקול של בר.
אבא שלו נשאר להביט בי ואמר " אז לילה טוב שיהיה לך מתוקה " וסגר את הדלת בחוזקה.