אוהבת אותך אפילו ש…פרק 46

מהפרק מהקודם :

אני חייבת לספר לשי על ההריון. גם לו יש חלק בזה. זה התינוק שלו בדיוק כמו שזה התינוק שלי. לא אכפת לי כבר שהוא בגד לי . לא אכפת לי כבר שהוא עזב אותי. אני חייבת להגיד לו.
יצאתי מהבית בלי לחשוב ותוך כמה דקות מצאתי את עצמי מול ביתו. אחרי דפיקה אחת קטנה הוא פתח לי. מביט בי קצת בשוק וממלמל. " נועה מה את.. מה את עושה כאן ? תכנסי "
התיישבנו בחדר שלו והוא הביט בי בציפייה. " אני בהריון שי " אמרתי לו במהירות. העיניים שלו נפתחו והוא הביט בי בחוסר הבנה. " אני בהריון ממך שי. זה התינוק שלנו " הוספתי והוא הביט בי בשוק.
" את.. את מה ?! "

פרק 46

" אני לא יודע מה להגיד " הוא אמר וקם ממקומו. מתהלך בחדר הלוך ושוב. הוא עשה זאת במשך כמה דקות ומידי פעם מלמל משהו לא ברור ביאוש.
" תגיד משהו, כל דבר " אמרתי בשקט והבטתי בו בצפייה. הוא נאנח והתיישב מולי, בולע את רוקו ואומר. " באיזה חודש את ? " הוא שאל.
" שני "
" זה לא מאוחר מידי להפלה נכון ? " הוא אמר בלחץ וחייך חיוך קטן בזווית של הפה.
" אה אני, אני אמ.. אני לא ממש יודעת שי.. נראה לי שלא. זה לא מאוחר מידי " אמרתי.
" אוקי כבר טוב. אנחנו צריכים להתחיל לאסוף כסף ולגמור עם כל זה כמה שיותר מהר " הוא אמר.
" לגמור עם זה כמה שיותר מהר שי ?? " שאלתי בכעס.
" את לא מתכוונת להשאיר את התינוק נכון ? " הוא שאל בחששה.
" אני לא יודעת שי אין לי מושג אני לא יודעת אם אני משאירה את התינוק אני לא יודעת איך אני יולדת אותו אם אני משאירה אותו אם יהיה לי כסף לגדל אותו אם אני יוכל, אני לא יודעת אם אני מוכנה להפיל אותו אני לא יודעת אם אני מוכנה !! אני לא יודעת שום דבר שי !! אני באה לספר לך שיש לנו תינוק וכל מה שאתה אומר לי זה שאנחנו צריכים לגמור עם 'זה' כמה שיותר מהר ?? " המילים יצאו מפי בשצף מהיר והטון שלי מיד הפך לכועס. זו בהחלט לא התגובה שלה ציפיתי ממנו.
" את בעצמך לא יודעת מה את רוצה. אז מה את רוצה ממני ? " הוא אמר בכעס וקם שוב ממקומו.
" שלא תדבר על ההריון שלי כאילו שהוא איזה דבר נגוע שצריך להיפטר ממנו ! שתתמוך בי ! שתגיד שלא משנה אם אני יחליט ללדת את הילד או הילדה שיש לי בבטן או להפיל אותם אז אתה תהיה לצידי !! זה מה שאני רוצה ממך.." קמתי ונעמדתי מולו.
הוא שתק ונאנח .
" אני לא חושב שאני יכול " הוא אמר בשקט. משכתי באפי מנסה לעצור את הדמעות מלהתפרץ.
" אני מצטער נועה אבל אני חושב שאת צריכה להפיל את הילד. אני לא יכול להרשות לעצמי להיות אבא עכשיו , אני מנסה להתקבל לנבחרת כדורסל , אני גם בקשר שמתפתח כנראה להיות קשר רציני עם אלמוג ו.." הוא הוסיף.
" אתה כבר אבא, והלוואי שלא היית. חתיכת אידיוט…" הבטתי בו במשך כמה שניות ויצאתי מביתו במהירות.

כשהגעתי לביתי נכנסתי לחדר שלי במהירות , מתעלמת מההורים שלי שישבו בסלון וסוגרת את דלת חדרי בטריקה.
נשכבתי על המיטה שלי וקברתי את פני בכרית , מוציאה את כל הכעס ממני ובוכה כמו שלא בכיתי אף פעם.
אחרי כמה זמן ששכבתי ככה האייפון שלי צלצל. לא היה לי אפילו כוח לענות אז שמתי אותו על שקט מבלי לראות אפילו מי מתקשר אלי.
דפיקות בדלת. ממש אין לי כח לאנשים עכשיו.
" חצופה למה את לא עונה לי ? " לירן נכנס לחדר והתקרב לחבק אותי.
" מה קרה ? " הוא שאל כאשר הבחין בפני.
" כלום לירן. זה לא זמן טוב . כדאי שתלך " אמרתי והרגשתי איך הדמעות עולות להן שוב ומאיימות לצאת.
" מה קרה למה את בוכה חיים שלי ? " הוא שאל והתקרב אלי, עוטף אותי בזרועותיו.
" עזוב זה כלום.. פשוט תלך אני צריכה להיות לבד עכשיו "
" את בוכה כמו משוגעת אל תגידי לי שלא קרה כלום, מאמי תספרי לי מה קרה " הוא ניסה שוב.
" די לירן די אומרים לך לעזוב את זה אז תעזוב !! " התפרצתי עליו בצעקה. הדמעות יצאו מיד אחרי זה שוב.
" אולי אם תשתפי אותי במה קרה אני יוכל לעזור לך.." הוא מלמל.
נאנחתי בקולניות. " אתה לא יכול לעזור לי בזה לירן !! אתה לא יודע שום דבר !! תפסיק לדחוף האף כברררררררר ! אומרים לך שלא קרה כלום אז לא קרה כלום . לך מכאן !! "
הוא נאנח והביט בי. " אוקי אני.. אני אלך. יש משהו שאני יכול לעשות ? אני לא מסוגל לראות אותך ככה " הוא אמר בקול מפייס ורך.
" אתה לא יכול לעשות שום דבר !! פשוט תלךך אני צריכה להיות לבד " צעקתי. הוא נאנח שוב וקם ממטתי מתקדם לעבר הדלת. שנייה לפני שהוא יצא קראתי אחריו.
" לירןןן " הוא הסתובב אלי, מביט בי במבט שואל.
" האמת שדי בא לי תותים " אמרתי ומשכתי באפי.
" תותים ? " הוא שאל בגיחוך.
" כן . אני רוצה שתקנה לי תותים. אתה יכול כן ? מוכרים כן במכולת למטה. " אמרתי בהתלהבות.
" כן כן.. אם תותים זה מה שיעזור לך אני יקנה תותים. " הוא מלמל בגיחוך ויצא מהחדר.
אחרי חמש דקות בערך הוא התקשר אלי.
" תקשיבי, נגמרו להם התותים. את רוצה משהו אחר ? " הוא שאל.
" נו מה נגמרו התותיםםםםם , טוב תביא לי חפיסת שוקולד תות אוקי ? " אמרתי ברטינה.
" אוקי אני מביא "
" לירן לירן " אמרתי במהירות לפני שהוא ינתק.
" הא ?"
" בעצם תביא שתי חבילות.."
" אוק-"
" לא לא. יודע מה, תביא שלוש חבילות טוב ? ארבע וזהו אוקי ? "
" אוקי " הוא צחק. " אז ארבע חבילת שוקולד תות ? "
" כן. חמש חבילות שוקולד תות. וקופסת מלפופונים חמוצים. "
" נועה את בטוחה ? מלפפונים חמוצים ? " הוא אמר בהיסוס.
" פשוט תביא כבר !! " אמרתי וניתקתי את השיחה.

" השוקולד הזה מגעיל. זה לא תות אמיתי בכלל. " מלמלתי בפה מלא. לירן הביט בי בחשש.
" והגעת למסקנה הזאת אחרי החבילה הרביעית ? " הוא אמר.
" איכס " אמרתי וזרקתי את שאר החפיסה לפח שבחדר שלי. " סתם הכנסתי קלוריות לגוף לירן !!! אני עכשיו פרה שמנה תראה אותייייייי למה אכלתי את השוקולד המזוייף הזה אני רציתי תותים " התחלתי ליבב. " ואפילו לא נהנתי מהןןןןןן " הדמעות החליטו לחזור.
לירן קם לחבק אותי ונראה אבוד.
" נועה.. את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך ? " הוא שאל אחרי שהרחקתי את ידיו ממני.
" תעביר לי את המלפפונים החמוצים.." מלמלתי ומשכתי באפי, מנגבת את הדמעות.
" אבל מה קרה ? למה את בוכה ? זה בגלל הקלוריות כי שתדעי שא- "
" תביא לי כבר מלפפון חמוץ ! " קראתי לעברו ביבבה. הוא הושיט לי מלפפון ליד ונאנח.
" את לא שמנה פרה. את רזה ויפה ואני אוהב או- " הוא התחיל להגיד אבל קטעתי אותו.
" אבל אני הולכת להיותתתת אני יהיה פרה ושמנה ויגדל ו… אוף לירן !!! תלך אני רוצה להיות לבד " התחלתי לבכות בהיסטריה.
" אני לא משאיר אותך במצב הזה, די נועה תספרי לי מה קורה.. " הוא מלמל ביאוש.
" די לירן תלך כלום לא קורה !! אני רוצה להיות לבד אוקי ? לבד !!!! " צעקתי וקמתי ממקומי מתקדמת לעבר הדלת ופותחת אותה. לירן נעמד מולי והחזיק את ידי.
" אני לא הולך לשום מקום. תרגעי ! ותספרי לי מה קרה ! " הוא הרים את קולו והביט לתוך עיניי.
" אני בהריון אוקי ??? " צעקתי ואחרי שניה הרגשתי כאילו אני עומדת להקיא. לירן הביט בי בחוסר הבעה ושחררתי את ידי ממנו ורצתי לשירותים.