אוהבת אותך אפילו ש…….פרק 38

פרק 38

עברו שלושה ימים מאז שמאור טס. הוא עדיין לא דיבר איתי מאז. גם לא מילה אחת. זה משגע אותי לפעמים, אני מנסה למצוא סיבות ותירוצים בשביל להרגיע את עצמי. הוא לא מסנן. הוא פשוט לא יכול לענות. השיחות לא מגיעות אליו איכשהו. נאבד לו האייפון. אולי הוא סתם עצוב מידי.
הוא יתקשר בסוף.

" תעבירי לי את המלח " דולב ביקש ממני , בדיוק ישבנו אני הוא ואבא שלי לאכול ארוחת ערב.
הפעם אני הכנתי , חביתה פשוטה. אבל גם את זה הם לא יודעים לעשות.
העברתי לדולב את המלח, שהחליט היום שהוא רוצה את החביתה שלו מלוחה מהרגיל.
" אתה עוד תגמור את המלחייה " אבא שלי צחק ולקח ביס מהחביתה שלו. " תקשיבי שני.. לא ידעתי שאת כזאת שפית, זה מעולה " הוא הוסיף בפה מלא. גיחכתי. שפית של ממש.
" הכי שפית " דולב גיחך והתעסק באייפון שלו, הוא קרא איזה שהיא הודעה וראיתי איך חיוך קטן מבצבץ לו.
" מי זאת ? " שאלתי ושתיתי מהשוקו שלי. הוא הרים את מבטו אלי, מחייך.
" איך את יודעת שזה זאת ?"
" דיי ברור. " צחקתי וקמתי להניח את הצלחת שלי בכיור.
" את מכירה אותה. אז נשאיר את שמה כהפתעה. " הוא קם ופינה את הצלחת שלו גם, מחייך.
" אה זה רציני ? " הופתעתי. דולב הוא לא בדיוק הטיפוס הרציני.
" בואי נגיד שהיא מחנכת אותי קצת " הוא קרץ לי ועלה במדרגות לחדר שלו.
אני סקרנית.

" הולכים היום למשחק של הבנים, אם הם ינצחו יש גם אפטר פארטי, והם ינצחו. " נועה התפרצה לחדר שלי והתיישבה על המיטה בקולניות.
" מה עם שלום מה נשמע מה שלומך חברתי המהממת ? " אמרתי ופרשתי את ידי. היא חיבקה אותי.
" שלומך מעולה חברתי המהממת והוא יהיה מעולה עוד יותר אחרי המסיבה בערב " הוא אמרה ותלתה לי עיניים מצפות.
" למשחק אני יבוא, אבל בקשר למסיבה לא יודעת, יש לי מחר מבחן מסכם ואני חייבת לחזור על החו- "
" די שני אוף ממתי את כזאת חננה ? " היא התפרצה לדבריי. " הולכים וזהו. "
" נו נראה קרצייה. קודם שינצחו . מתי המשחק ? " שאלתי בחוסר ברירה.
"בשמונה ורבע כזה , ותבואי יפה כן ? בדוק יש מסיבה אחרי זה " היא אמרה וקמה לכיוון המחשב שלי , מתיישבת על הכיסא .
"לא יודעת. אני עם מאור עכשיו, לא נראה לי שהוא יאהב את כל הקטע הזה של המסיבה.. " אמרתי בקול שקט.
" מתי דיברתם בפעם האחרונה בכלל ? " היא שאלה והסתובבה עם הכיסא אלי.
" לפני כמה ימים. כשהוא הודיע לי שהוא טס. " מלמלתי.
" לא דיברתם מאז בכלל ? מה עם ההודעה ששלחת לו הוא ענה לך , לא ? " היא שאלה וקמה לעבר הארון שלי. כשנועה באה היא מרגישה בהחלט בבית.
" לא.. הוא נכנס אליה אבל הוא לא ענה. הוא בטח לא יכל. אין מצב שהוא מסנן אותי. את חושבת שהוא מסנן אותי ? " שאלתי ונימה של דאגה היתה בקולי.
" אין לי מושג. זה קצת מוזר שהוא לא דיבר איתך בכלל.." היא אמרה ורק הלחיצה אותי יותר.
" אוףף נו !! " רטנתי ונשכבתי אחורה על המיטה.
" אולי הוא באמת הלך לשבוע זיונים עם האקסית הרוסייה שלו כמו שבר אמר ? " התרוממתי ממקומי בחזרה והבטתי בה.
" מה את נותנת לבר להכניס לך רעיוניות לראש, אין מצב נו. בר סתם מקנא אז מחפש איפה להרוס לכם " היא אמרה בקול תקיף.
" אבל מאיפה לך ? את בעצמך אמרת שזה מוזר שלא דיברנו בכלל נועה !! " החזרתי לה, פתאום שמה לב שהקול שלי עלה.
" נו מה את רצינית איתי ? את באמת חושבת שמאור היה ממציא לך דבר כזה ? די צאי מזה שני " היא אמרה ולא נשמעה בטוחה בעצמה בכלל. למרות זאת החלטתי להניח לנושא.
שתקנו למשך כמה שניות ואז היא הניחה לידי איזה שהיא שמלה שהיא מצאה בארון.
" תלבשי את זה היום בערב ברור ? אני חייבת לזוז לירן מחכה לי " היא אמרה ונשקה לי ללחי.
" אתם ביחד היום ? " שאלתי אותה וצחקתי.
" די נו, " היא צחקה גם " אנחנו מנסים.." היא הוסיפה והתקדמה לעבר הדלת.
" שלא תעזי ללבוש משהו אחר שני " היא אמרה ויצאה מהחדר.
למה היא תמיד בוחרת בשבילי את השמלות שבר הכי אוהב ??

שהגענו למשחק התיישבנו אני נועה ונטלי ביחד. גם בר הצטרף. למרות שהוא כבר בלי גבס הוא עדיין לא יכול לחזור לשחק.
" למה דווקא אני יושבת לידו ? " שאלתי את נטלי בלחש. היא חייכה. " מה את משחקת אותה כאילו זה מפריע לך " גילגלתי עיניים. " אני לא. זה באמת מפריע לי " אמרתי והיא צחקה.
המשחק התחיל והקבוצה שלנו פתחה עם גול ראשון.
" יפה !! תמשיכו ככה עד סוף המשחק יכלביםם " בר צעק לעברם.
" כמעט החרשת אותי משוגע " מלמלתי לעברו ולא הסתכלתי עליו. שמעתי אותו מגחך.
" כמעט. מה קרה קשה לך להסתכל לי בעיניים שאת זורקת מילה וישר בורחת ? " הוא אמר בקול מתגרה.
" אתה מפריע לי לראות את המשחק " זרקתי לעברו בטון אטום.
" שקרנית. את שונאת כדורגל. " הוא צחק.
" גם אותך אני שונאת " הפטרתי לעברו. עדיין לא מסתכלת עליו. זה שישב לידי היה מישהו לא מוכר, הוא בחן אותנו במבט משועשע.
" עכשיו את באמת שקרנית. " הסתכלתי עליו לשנייה, על הפרצוף שלו היה מרוח חיוך שחצני. מיד סובבתי את המבט בחזרה למגרש.
" מה עם החבר שלך ? כבר עשה צאק אין על זיונים עם הרוסייה שלו ? " הוא שאל בקול התגרה הזה שלו.
" אין לי כוח אלייך בר " הפטרתי והדלקתי את המסך באייפון שלי , סתם מדפדפת בתמונות רק כדי להתעסק במשהו.
כל שאר המשחק הוא לא הציק לי. תודה לאל. רק כדי להרגיע את עצמי שלחתי למאור הודעה , שיחזור אלי כשהוא רואה אותה.

" אפטר פארטייייייי " נטלי צווחה וקפצה עלי בחיבוק. אז הקבוצה שלנו ניצחה. טוב , זה היה דיי ברור. ממש לא מתחשק לי מסיבה.
הגענו למקום שערכו בו את המסיבה, מלא אלכוהול, מוזיקה מחרישה, וריקודים צמודים.
תוך פחות מדקה נועה ולירן הספיקו להיעלם לי , גם נטלי ורן לא נראו באופק. בר הלך לו לתקוף כמה בנות, לא מפספס רגע.
אז מצאתי את עצמי רוקדת עם ירדן קצת. אבל התבאסתי. אחרי כמה זמן גם הוא נטש אותי, הבנות על הספות קרצו לו יותר.
אחלה . אני לבדי. בדדניקית. בחיים לא חשבתי שאני יהיה כזאת בודדה במסיבה. ממש משעמם. כל אחד תפס לו מישהו ואני לא. איפה מאור שצריך אותו ?
בדקתי באייפון שלי שוב, אולי הוא ענה להודעה שלי . כלום. שום סימן. אני באמת מתחילה כבר לדאוג.
התיישבתי על הבר והזמנתי לי לשתות משהו, אבל לא חזק מידי. לא כיף להשתכר לבד. תזכירו לי שוב למה אני פה בכלל ? לקחתי שלוק מהשתייה שלי. נחמד. האמת לא משהו. אני חייבת לדבר עם מאור. אני מתגעגעת למאור. הוא לא בוגד בי. זה מאור. אני חייבת להפסיק להקשיב לשטויות שבר אומר.
" למה את לבד ? " בר התיישב לידי וחייך.
" כולם עסוקים. " השבתי בחוסר חשק. אפילו להתעצבן עליו לא היה לי כוח.
תוך כדי שאנחנו מדברים איזה שתי בנות נמרחו עליו, אחת מנשקת לו את הצוואר והשנייה את הלחי. קמתי בחוסר נעימות והתכוונתי ללכת משם.
הוא סילק את השרמוטות שלו ואז נעמד לידי.
" את רוצה שאני יקח אותך הבייתה ? " הוא אמר.
"אני מעדיפה לנסוע עם נועה" אמרתי.
"אך שאת רוצה אבל..נועה עם לירן עכשיו, אל תפריעי להם" הוא אמר וסובבתי את מבטי לעברם.
הם ישבו על אחת הספות, צוחקים אחד מהשניה, נהנים.
"אוקי בסדר, תיקח אותי" נאנחתי ויצאנו משם.

"תודה שהחזרת אותי" אמרתי כאשר הגענו לביתי "אתה יכול לחזור עכשיו אם אתה רוצה"
"נראה לך, אני לא חוזר, חיפשתי תירוץ לצאת משם" הוא חייך חיוך קטן.
"ואני הייתי תירוץ?" שאלתי בכעס.
" את מחפשת על מה לריב שני יאו " הוא השיב בייאוש.
" בסדר " אמרתי ויצאתי מהמכונית מתקדמת לכיוון ביתי.
"שני חכי שניה" הוא קרא ואני נעצרתי.
" מה ?" הבטתי בו. היה קצת קר אז חיבקתי את עצמי ביד אחת.
"אני מצטער שהצקתי לך היום במשחק " הוא אמר ושוב חייך. נאנחתי.
"זה בסדר בר, לפחות העברת לי קצת את השיעמום" השפתיים שלי חייכו בניגוד לרצוני.
" מה את מוצאת בו ? " הוא שאל פתאום.
" מה זאת אומרת ? " הבטתי בו לא מבינה.
" במאור. מה את מוצאת בו ? " הוא חזר.
" מה זה השאלה הזאת ? "
" את אוהבת אותו ? " הוא זרק. שאלת השאלות.
שתקתי.
" את ממש יפה היום. במיוחד עם השמלה הזאת . " הוא אמר.
" די בר אל תעשה לי את זה " לוקחת צעד אחורה ומתרחקת ממנו. הוא תפס בידי וקירב אותי אליו.
" אני לא מסוגל שני "
" תפסיק לעשות לי את זה כבר די. אני עם מאור עכשיו תקבל את זה בר, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה " אמרתי בכעס.
" אני יודע שני , אני מצטער. אני לא מסוגל לראות אתכם ביחד שני , זה לא בסדר שאת עושה לי את זה " הוא ליטף את הלחי שלי.
" די עם המילים היפות האלה שלך " סיננתי והרחקתי את ידו ממני.
" שני זה לא סתם מילים יפות. אני מתגעגע אליך " הוא הנחית את זה עלי מתקרב אלי שוב. " אני מאוד מתגעגע אליך. הינה אמרתי את זה . מאוד "
" גם אני " נפלט לי. ראיתי איך הוא מתאפק שלא לחייך. מה אני עושה ?
הוא נצמד אלי, מלטף לי את הלחי לאט.
" אני חייבת להיכנס הביתה " מלמלתי.
" תשתקי כבר " הוא אמר והצמיד את שפתיו לשלי. פרפרים הציפו אותי בכמות מטורפות. כל כך התגעגעתי לתחושה הזאת, של הפרפרים, הצמרמורות.
הלב שלי דפק כל כך חזק שפחדתי שהוא יצא מהמקום. לא רציתי שהרגע הזה יגמר.