אוהבת אותך אפילו ש…פרק 33

פרק 33

הבטתי בהם כמה שניות ואז נכנסתי במהירות חזרה אל תוך החדר.
" מהירה את הא " מאור גיחך כשנעמדתי לידו, מכריחה את עצמי לחייך. זה בכלל לא מפריע לי, הנשיקה הזאת שלהם. זה לא אמור להפריע לי בכלל. אין ביני לבין לירן שום דבר הוא יכול להתנשק עם מי שהוא רוצה. אפילו שזאת נועה. זה מפריע לי. אוף.
" אח שלי הפצוע " הדלת נפתחה ולירן נועה ורן נכנסו. נועה התקרבה אלי לחיבוק מוחץ. החלטתי לא להגיד לה שום דבר על מה שראיתי למרות שזה אכל אותי קצת מבפנים. אני בטוחה שהיא תספר לי על זה.
תוך שניות השקט המביך שהיה בחדר התחלף בצחוקים רמים ומצאתי את עצמי נהנית ולאט לאט שוכחת מזה.

" אמרתי לך שהכול יהיה בסדר נכון ? " מאור חייך אלי , שנינו ישובים במכונית שלו, שחונה מול הבית שלי. הוא הציע להחזיר אותי הביתה אחרי שכולם יצאו מהבית חולים, הסכמתי.
" כן.. " מלמלתי והוצאתי את החגורה שלי. " תודה על היום מאור , זה באמת לא מובן מאליו. " הוספתי ונשקתי לו על הלחי, פותחת את דלת המכונית.
" חכי שנייה שני " הוא אמר, הסתובבתי אליו.
" לא יצא לנו לדבר אחרי מה שהיה היום…" הוא חייך אלי.
" חשבתי שזה מובן מאליו לא ? " אמרתי ונשקתי לו נשיקה קצרה, פותחת את הדלת ומתקדמת לכיוון ביתי.
ברגע שנכנסתי נתקלתי בפרצוף החוקר של אחי, את הצד המגונן שלו עוד לא יצא לכם להכיר.
התיישבתי על הספה בסלון באנחה, הוא התיישב אחרי.
" את הולכת לספר לי מה הקטע שלך איתו או שאת מחכה שאני ישאל ? " הוא אמר בטון המעצבן שלו.
" כבר שאלת לא ? " גיחכתי ודפדפתי בין הערוצים בטלוויזיה, אין מה לראות. חיוך קטן עלה על הפנים שלו אבל הוא מיד מחק אותו. " שאלתי, אבל את לא ענית לי עדיין " הוא אמר.
" אוף חופר. מה כבר יש לדעת ? "
" מאיפה את מכירה אותו ? " הוא התחיל לתחקר… אני לא רואה את הסוף.
" הכרנו באיזה שהיא מסיבה " מלמלתי והוא התחיל לצחוק.
" אז תשכחי ממנו " הוא אמר. הוא פשוט שפט אותו.
" הוא לא כמו שהוא נשמע, הוא כולה היה ברמן שם. הוא גדול ממני באיזה שנתיים ו- " דולב עצר אותי.
" קודם ברמן , עכשיו גדול ממך. שני לא נראה לי כל העניין הזה " הוא אמר.
" מה לא נראה לך ? הוא אחלה בן אדם, הוא תמיד היה שם בשבילי , תמיד עזר לי תמיד הצחיק אותי, ורק שתדע שבכל הקטע של המשפחה המחורבנת הזאת הוא היה שם בשבילי. לא אכפת לי אם זה נראה לך או לא דולב " אמרתי בעצבים ועליתי לחדר שלי, טורקת את הדלת אחריי.
פתאום הבנתי, מאור הוא כל מה שיכולתי לבקש. ואפילו אם אני לא בטוחה בכלל בצעד שעשיתי איתו, ואפילו אם עכשיו אני לא מחבבת אותו כל כך… הוא טוב בשבילי.

היום שלמחרת עבר לי מהר. כל היום הייתה לנו איזה שהיא הרצאה על איכות הסביבה או משהו כזה, אז הספקתי להשלים פערים עם נטלי, ולספר לה הכל. עם נועה בקושי דיברתי היום, עוד כעסתי קצת על האדישות שלה כשהייתי צריכה אותה.
' בוקר טוב קטנטונת' האייפון שלי הבהב ולא יכולתי שלא לחייך למראה ההודעה.
' בוקר טוב לך חיים ' כתבתי למאור ותוך כדי יצאתי משער בית הספר.
" אנחנו נוסעים לבקר את בר את באה כן ? " לירן שאל אותי ספק קבע לי עובדה.
" תלכו , אני יבוא כבר עם מאור " השבתי לו והוא הרים לעברי גבה.
" מאור הא ? מה קורה בין שניכם שובבים ? " הוא חייך ואמר בטון משועשע.
" לא הרבה. חוץ מזה הוא ובר דיי התחברו אתמול אז הוא בטח ירצה לבוא " מיהרתי להרגיע אותו.
הוא צחק. " בטח התחברו, תאמיני לי שאם בר לא היה נכה הוא היה שובר למאור כמה עצמות "
" מה אתה מגזים, הוא פחות שונא אותו ממקודם " אמרתי בקול מגונן.
" הוא בסך הכל מנסה לשחק אותה נחמד לידייך, תפסיקי להכחיש " הוא זרק לעברי ונכנס למכונית שלו.
' איך עבר היום ?' עוד הודעה ממאור, חייכתי והקלדתי.
' נחמד כזה , העיקר עבר. אתה בא איתי לבקר את בר ? '
' רבע שעה אני אצלך תהיי מוכנה בזמן ♥ ' הוא שלח לי והגברתי את צעדי, תכננתי עוד לאכול משהו.

כמה שניות לפני שנכנסו לחדר הרגשתי את ידו של מאור מגששת אחר שלי, ואוחזת בה. חייכתי ופתחתי את הדלת. הדבר הראשון שקפץ לי מול העיניים זה בר. הוא ישב על מיטת בית החולים, מיטל ישובה לידו ומלטפת לו את השיער, הוא בדיוק צוחק עם רן על משהו.
" היי " אמרתי והתיישבתי על אחד הכיסאות שהיו שם , לירן קרץ לי מהצד השני של החדר. נאנחתי והוצאתי לעברו לשון. בר הביט בי במבט מוזר ולחץ למאור את היד. אחר כך מאור התיישב לידי.
" מאור הא.. יפה לכם " נועה אמרה לי בשקט. חייכתי אליה. " גם לכם " אמרתי והיא תקעה בי מבט לא מבין. לפעמים אני לא שולטת ביציאות שלי.
פתאום ראיתי שבר קם מהמיטה ואחז בקביים שלו. הוא נעמד והביט בי " אני יוצא כמה דקות לעשן, שני את באה איתי ? " הקול שלו צמרר אותי. העברתי מבט למאור ואז חזרתי להביט בבר.
" מאמי לא כדאי שתתאמץ סתם , " מיטל אמרה לו ונגעה ביד השרירית שלו. הוא התעלם ממנה והתקדם לאט לכיוון הדלת. " את באה ? " הוא הסתכל עלי , מאור ניסה לשחק אותה כאילו זה לא מפריע לו. קמתי ממקומי ויצאתי איתו מהחדר.
הלכנו בשתיקה אל עבר המעלית, הרגשתי במתח בננו.
" איך השריטה שלך ? " שאלתי ואחרי שנייה התחרטתי. למה אני חייבת להיות סתומה?
" קיימת " הוא מלמל והתייצב עם הקביים. " אני חייב להתרגל לחרא הזה " הוא הוסיף ואני גיחכתי, לא מוצאת משהו טוב יותר לענות.
כשהיינו בחוץ עזרתי לו להתיישב על איזה שהוא ספסל והתיישבתי לידו. הוא הדליק את הסיגריה שלו, לא יכולתי שלא להסתכל עליו.
" חשבתי שאין בניכם כלום " הוא שבר את השתיקה שלנו. נאנחתי. " גם אני חשבתי שאתה ומיטל לא תחזיקו, תראה מה זה אתם עוד ביחד " מצאתי את עצמי עוברת להתקפה, ההגנה הכי טובה.
" את יודעת שאם את רוצה אני נפרד ממנה עכשיו " הוא אמר וגיחכתי. " תפסיק לשחק אותה גבר בר דיי " הוא חייך חיוך קטן והתחיל ללטף את ידי. הרחקתי אותו ממני.
" את מרגישה אליו משהו ? " הוא שאל בשקט והוציא עשן מפיו. לא עניתי. הוא נאנח.
" ואלי ? " הוא הוסיף.
" דיי בר אל תשגע אותי עכשיו , אין לי כוח לשטויות שלך "
" דיי את שני, תפסיקי להתחמק מלענות לי כבר " הוא אמר וזרק את הסגריה על המדרכה, מועך אותה.
" תפסיק לשאול שאלות מפגרות. " פלטתי בעצבים. למה הוא עושה לי את זה עכשיו ?
" את רצינית בקטע שלו הא ? "
" מה אכפת לך ? "
" אכפת לי " הוא התעקש והביט בי במבט חודר. הוא מקנא. חייכתי חיוך קטן בניגוד לרצוני.
" קנאי .." מלמלתי והוא הרים לעברי גבה.
" לא מקנא. " הוא כל כך מקנא.
" בסדר "
" למה לי לקנא ? "
" טוב בוא נחזור לחדר " מלמלתי וקמתי מהספסל. הוא נאנח וקם אחרי, עזרתי לו.
" אני יכול לבד " הוא אמר בשקט והתקדמנו לכיוון המבנה.
שנייה לפני שנכנסנו לחדר הוא אמר " רק שתדעי שהוא לא בשבילך "
" אולי, אבל מה שבטוח זה שאתה הכי לא בשבילי " אמרתי ופתחתי את הדלת.