אוהבת אותך אפילו ש…פרק 32

פרק 32

כמה שעות קודם, מנקודת מבט של בר :

התרחקתי משני, כועס על עצמי כל כך אבל בכל זאת ממשיך ללכת. את הסיגריה זרקתי על הרצפה, מועך אותה קלות עם הרגל שלי, כבר לא התחשק לי.
ראיתי את מיטל יושבת על ספסל עם כמה מהחברות שלה , והתקרבתי אליהן.
" ברוש " היא אמרה כשנעמדתי לידה , קמה ומפנה לי מקום בספסל, מתיישבת עלי.
" מה עם שני היא בסדר ? דיברתם הרבה זמן מאמוש " היא שאלה ונישקה אותי. מה אכפת לה משני בכלל ? נישקתי אותה בחזרה והבטתי על אחת מהבנות שישבו בספסל, היא נראתה לי נורא מוכרת. יש מצב זיינתי אותה ?
" ברושש ?? " מיטל שאלה שוב, מרימה את קולה. הצפצפה המדברת שלה זה משהו, אני לא חושב שהיא יודעת ללחוש בכלל.
" מה מיטל ? " שאלתי ולא הסתכלתי עליה. שני בדיוק יצאה מהשער. לאן היא הולכת ?
מיטל רטנה בקול. " אתה לא מקשיב לי . על מה דיברת עם שני ? " היא שאלה ואחת החברות שלה חייכה אלי. לבנות האלה אין בושה. " זה ביני לבינה " עניתי.
" אבל אני חברה שלך בר " היא אמרה מאוחר מידי ללכת לראות מה קורה עם שני ?
" זה ביני לבינה מיטל מה הקטע שלך " סיננתי בשפתיים חשוקות והוצאתי סיגריה מהכיס.
" אתה הולך לעשן צמוד אלי ? תיזהר על השיער שלי " היא אמרה. הקש ששבר את גב הגמל. או החפירה ששברה את הסבלנות שלי , ליתר דיוק.
הקמתי אותה מעלי ונעמדתי. " עכשיו את יכולה להיות רגועה , השיער שלך בטוח " אמרתי והתכוונתי ללכת משם. היא תפסה בידי.
" נו מאמוש. לא התכוונתי להרגיז אותך. " היא אמרה והביטה לכיוון מכנסי. אחר כך חייכה אלי, או אני מכיר את החיוך הזה.
" אני יפצה אותך " היא צחקקה וחייכתי חיוך קטן. מי אני שאתנגד ?

בתחילת ההפסקה ראיתי את לירן ירדן ורן במחששה, התיישבתי לידם. מחייך.
" אה כהן לפי החיוך אני מבין שנהנת " ירדן צחק וטפח לי על כתף.
" שמע מיטל הזאת, מכשיר " לירן אמר וחייך.
" היא הבלנדר הקטן שלך כהן ? " ירדן אמר והתחיל לצחוק. צחקתי איתו.
" הפ הפ תרגעו " אמרתי ונשענתי אחורה. לירן הדליק סיגרייה.
" אתה עדיין מעשן אחי ? " רן שאל אותו והרים גבה. לירן לקח שכטה והביט בו, באמת לא מתאים לו לעשן.
" התקלקלת אחי, " אמרתי לו בגיחוך. לוקח שלוק מהבקבוק קולה שלי ומדפדף הודעות באייפון שלי , נעצר על השיחה שלי עם שני ופשוט מסתכל על התמונה שלה.
" אל תזיינו בשכל זה מרגיע " לירן אמר .
" מה קרה עצבני " ירדן שאל. אני באמתלא מבין איך לירן מדבר איתו בכלל אחרי שהבן זונה שכב עם חברה שלו.
" סתם, נועה מתחילה איתי כזה " היא סינן בין השכטה, מוציא שובל של עשן מפיו.
" נועה של שי ? " שאלתי בהרמת גבה. לא מתאים לה.
" היא כבר לא שלו, וכן אחי. " הוא אמר וגיחכתי.
" ינקבה אתה מת לזיין אותה " רן אמר וצחק. הצטרפתי אליו, מדליק עוד סגריה.
" שמע , גם היא מכשיר " ירדן אמר. הוא מעצבן אותי. כל אחת מכשיר. יש לו טעם בכלל ?
" אל תגזים. חמודה " סיננתי והוצאתי עשן מפי.
" מה עם שני ? " לירן שאל אותי פתאום. מה הוא רוצה ?
" מה איתה אחי ? " החזרתי לו בשאלה. שיהיה יותר ספציפי.
" מה ניסגר אתכם ? " הוא שאל , סיים את הסגריה שלו.
" כלום אחי מה נסגר איתנו ? " שאלתי בצחוק לא מבין. ירדן נשך את השפה שלו קצת, קלטתי אותו.
" שמע אחי שני אחת המכשירים. לא מבין למה אתה עם מיטל " הוא צחק.
" למיטל יש תואר במיטה שלא תחשבו " גיחכתי , לא מתייחס לחלק של המשפט שדיבר על שני. " איך שני מנשקת לירן ? " הוא פנה אליו. לירן נתן לו מכה ברגל. " יא מנייאק אתה לא זוכר ? כמעט אכלת אותה ובירכת עליה ברכת המזון במסיבה ההיא " הוא אמר לו וירדן צחק. " הייתי מחוק אש אח שלי "
" בוא נגיד שהיא יודעת איך לנשק " לירן הצטרף אליו. קמתי משם בעצבים.
" טוב סתמו זיינתם תשכל די " סיננתי והתחלתי להתרחק מהם. אני יודע שזה לא פתרון פשוט לקום וללכת. אני לא עושה בקשר לזה שום דבר.
יצאתי מהשער של הבית ספר בצעדים מהירים, השומר הביט בי במבט קצר ולא אמר כלום.
האופנוע שלי חנה כמה מטרים מחוץ לבית ספר. עליתי עליו והתחלתי לנסוע במהירות.
איך אני שונא רמזורים, נאנחתי. הצצתי באייפון שלי , נכנס לשם של שני ובא לחייג.
הרמזור התחלף בתזמון מושלם , נסעתי אבל לא הייתי מרוכז, אני חייב לדבר איתה כבר.
תוך שנייה הרגשתי שאני מתנגש במשהו, ונופל מהאופנוע. רעשים חזקים. הכל שחור. רק שחור.

מנקודת מבט של שני :
" מאור אתה יכול לנסוע יותר מהר ? אני בלחץ " אמרתי לו וטופפתי עם אצבע על ברכי במהירות.
" תרגעי הוא יהיה בסדר חיים שלי , זה שתראי אותו חמש דקות קודם או חמש דקות אחר כך לא ישנה את המצב שלו " הוא השיב לי בקול שליו וחייך אלי , זה רק הרתיח אותי עוד יותר.
" זה כן. נו מה נסגר עם הרמזור המפגר הזה ?? חצי שעה אנחנו איתו " הקול שלי עלה בלי כוונה , הסטתי קצוות שערות אל מאחורי אוזני , נאנחת.
" הודעת כבר להורים שלו ולחברים ? " הוא הוסיף והציץ בשעון שלו.
" ההורים שלו כבר שם והתקשרתי ללירן הוא כבר הודיע לכולם בטח, נו יופי הרמזור התחלף סע נו " אמרתי לו ופתחתי את החלון, איזה קור.
" נוסע נוסע , רק תזכרי שאת לא בתוך טיל. את במכונית שני.. " הוא מלמל , אבל כבר לא הקשבתי. אני באמת לא יודעת מה אני יעשה אם קרה לו משהו רציני, אני לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו.

" איפה החדר של בר כהן ? " שאלתי את אחת המזכירות שם, היא הרימה לי מבט שלא אמר שום דבר. " חדר 156 " היא אמרה בקול אטום .
החזקתי למאור את ידי ומשכתי אותו אחרי למעלית במהירות. אני ומאור אפילו לא דיברנו על הנשיקה שלנו מקודם, פתאום הרגשי את ידו לוחצת על ידי. הבטתי אליו והוא חייך חיוך קטן. " הכל יהיה בסדר " הוא אמר.
המעלית נעצרה. לא עניתי לו ומיד יצאתי , מחפשת בעיני את החדר שלו. 158, 157, 156.
פתחתי את דלת החדר במהירות , לוקחת נשימה.
ההורים של בר ישבו ליד המיטה שלו , ברגע שנכנסתי אימא שלו חייכה אלי.
" אתה לא מבין איך היא דאגה לך , שני חמודה אני באמת מודה לך שהתקשרת אלינו. אל תדאגי מותק בר לא יצא בנזק חמור כל כך " היא אמרה בקול רך. היא כל כך דומה לו.
חייכתי אליה והבטתי בבר, הוא שכב על מיטת בית החולים, שריטה קטנה על הלחי שלו. הרגל שלו הייתה מגובסת ותלויה על מין חוט כזה. הוא בסדר. הוא בסדר. תודה לאל. הוא בסדר והוא מחייך אלי חיוך קטן וכל כך סקסי. אוי החיוך הזה.
התקרבתי למיטה שלו , מנסה לרסן את החיוך שלי. בזווית העין ראיתי את ההורים שלו יוצאים מהחדר.
" היי " הוא אמר והקול שלו היה טיפה צרוד. הסתכלתי על השריטה שלו. אני כל כך שמחה שהוא בסדר. " אהלן אחי , שמח שאתה בסדר " מאור אמר לו ובר הנהן. כבר כמעט שחכתי שמאור שם.
" שמעתי שדאגת לי " בר פנה אלי בחיוך מתגרה, אני בטוחה שאני מסמיקה עכשיו. חייבת להשתלט על מה שהוא עושה לי.
" כן, " אמרתי בשקט. לידו פתאום ברחו לי המילים.
" זה כואב ? " שאלתי ונגעתי קלות בשריטה שעל הלחי שלו. " קצת " הוא חייך אלי. " הרגל יותר " הוא הוסיף.
" איך את ? " הוא שאל פתאום. " בסדר " עניתי בשקט. " הודעת למיטל שאתה פה ? " אמרתי ומיד התחרטתי שפתחתי את הפה. עד שהיא לא כאן , בשביל מה לדחוף אותה. הוא גיחך. " אני תכף יודיע לה " אמר והביט בי , לא מפסיק לחייך. זה כל כל מביך. " הבנים בטח בדרך " אמרתי והוא הנהנן. " אני יודע, דיברתי עם לירן. " המבט שלו היה משועשע.
מה עכשיו ?
" אחי , יש מצב אתה מביא לי קפה מהמכונות ? פשוט אני קצת נכה כרגע " הוא פנה למאור בגיחוך, מאור הנהן בחיוך קטן " בטח אחי " ואז הוא יצא משם. אני לא מאמינה שבר באמת עשה את זה.
" איזה רע אתה , אתה בכלל לא אוהב קפה " אמרתי לבר בחיוך קטן. " שתקי " הוא שלח אלי יד וקירב אותי אליו, עמדתי צמודה למיטתו. הוא הושיב אותי בקצה המיטה שלו וחייך. הצמרמורות האלו… חייכתי אליו בחזרה , אני פשוט לא שולטת בזה. " דיי להסתכל עלי ככה " מלמלתי והתעסקתי עם ידי. שמעתי אותו מגחך.
" את מתה על זה " זה באמת דיי מוצא חן בעיני. אוף. הרמתי את מבטי אליו.
" את ומאור הא , יפה לכם " הוא אמר, ביטלתי את דבריו בצחוק קצר . " אין שום דבר " נשיקה זה שום דבר. נשיקה זה לא שום דבר, במיוחד שהרגשתי בנשיקה הזאת דברים.
" אתם גם ככה לא מתאימים. " הוא גיחך והביט בי, הבחנתי איך מבטו סורק אותי. הוא לא יכול להיות שקוף יותר. " אתה סתם שונא אותו " אמרתי והוא צחק. " גם נכון " הייתה שתיקה למשך כמה שניות, הוא הסיט את השיער מפני.
" השריטה קצת שורפת לי " הוא אמר ונשך את שפתיו.
" יש כאן חומר חיטוי אני יכולה לחטא לך וזה פחות יכאב אתה רו- " הוא הניח את ידו על שלי וקטע אותי בחיוך משועשע.
" אני רוצה נשיקה " הוא אמר . הלב שלי התחיל לדפוק.
" נשיקה ? כאילו נשיקה ממני ? " אני מדברת שטויות לידו. הוא חייך יותר.
" כן , נשיקה על השריטה שלי. אני בטוח שהיא לא תכאב יותר אחרי זה "
התקרבתי אליו בהיסוס נושקת ללחי שלו וממהרת להתרחק כשאני שומעת את הדלת נפתחת. זה מאור , עם הקפה של בר. קמתי מהמיטה ונעמדתי לידו.
" תודה אחי " בר אומר בגיחוך. אני יודעת שהוא לא הולך לשתות את הקפה הזה. מאור מביט בי מבט קצר ואז בוהה בנקודה כל שהיא. זאת תחילתה של סצנת קנאה אני בטוחה.
" אז איך שברת את הרגל אמרת ? " מאור שאל את בר בהתעניינות מזויפת.
" נתקעתי במכונית אחרת עם האופנוע , יצאתי בנס האמת " בר אמר לו והביט בי . מאור הנהן. הסתכלתי למקום אחר, רק לא עליו.
" אני יוצאת לשירותים " מלמלתי להם ויצאתי משם, מתקדמת במזדרון במהירות ונעצרת כשאני שומעת קולות מוכרים.
" נו נועה לא עכשיו " לירן צחק. ראיתי אותם מתקרבים מרחוק. הם לא הבחינו בי.
היא התקרבה אליו צוחקת ונישקה אותו.