אוהבת אותך אפילו ש…פרק 3

פרק 3

" מה אתה עושה כאן בר ?" שאלתי במבט מיואש. לפעמים אין לי כוח אליו יותר.
" לא הסכמת להגיד לי איפה את , אז חיכיתי לך עד שתחזרי הביתה " הוא אמר וראיתי את הכעס בעניים שלו.
" שבי " הוא ביקש ואני התיישבתי לידו בחוסר רצון.
" דבר " אמרתי באדישות.
ישבנו ככה אחד ליד השני במשך כמה דקות והשקט שהשתרר בנינו כבר עלה לי על העצבים.
"היום אולי ?" אמרתי בציניות.
"נפרדתי ממנה" אמר את מה שכבר ידעתי.
"אני יודעת"
שתיקה.
"טוב, אני יכולה ללכת לישון? אני גמורה מעייפות, היה לי יום ארוך" אמרתי וקמתי מהמיטה בחוסר סבלנות. בר נשאר לשבת בפנים חתומות.
הבטתי בו בבלבול " מה אתה רוצה בר ?"
" אותך " הוא קם והתקרב אלי.
" די אין לי כוח לזה יותר " הרחקתי אותו ממני " לך הביתה "
" אבל למה את ככה ?" הוא שאל. לרגע כמעט האמנתי למבט התמים שלו.
" אל תשחק אותה לא יודע , פשוט תלך. נמאס לי מהשטויות שלך כבר "
"אני אשכרה יושב מחכה לך פה כמו איזה מטומטם שלוש שעות וזה לא מזיז לך בכלל ?" הוא שאל בכעס.
" מה זה קשור בר ? אל תשחק לי על המצפון כי אתה גם ככה לא יודע מה אתה רוצה מהחיים שלך , אני לא יודעת למה ישבת וחיכית פה בכלל . האמת שגם לא אכפת לי. פשוט תלך" נאנחתי.
" שני.."
" מה ?"
" מה לא היה לך ברור במשפט ' אני רוצה אותך' ?" הוא שאל.
"החלק שבו התמזמזת איתי כשהייתה לך חברה.. וזאת לא פעם ראשונה" עניתי בכעס.
"בסדר, את צודקת, לא הייתי צריך לעשות את זה. אבל נפרדתי ממנה, למדתי מהטעות הזאת. אני מצטער" הוא משך אותי אליו לחיבוק.
"נחמד שאתה מצטער. עכשיו אתה יכול ללכת " השתחררתי מהחיבוק שלו ופתחתי את הדלת.
הוא הסתכל עלי כמה שניות ואז הלך.
הבושם שלו נשאר באוויר והזכיר לי כמה שאני אוהבת אותו.
אבל די , לכל משחק יש סוף . ואני לא מעוניינת יותר במשחק הזה. וכמו שהריח של הבושם שלו מתפוגג ונעלם, כך גם יעלמו הרגשות שלי אליו עם הזמן.

בבוקר התעוררתי עם הרגשה של התחלה חדשה. יום אחרון לחופש. הנאה אחרונה. ואני מוכנה יותר משהייתי מוכנה אי פעם.
' כפרה אני חצי שעה אצלך והולכים לים :) ' קיבלתי מנועה אסמס ונכנסתי במהירות למקלחת זריזה כדי להספיק להיות מוכנה. אם היה לי רישיון לא הייתי צריכה הסעה לכל מקום. אבל ככה זה שהחברה הכי טובה שלך כבר בת 17 וחצי ויש לה רישיון ואת אפילו לא התחלת ללמוד לתאוריה. בעיות של עצלנים.
בדיוק כשסיימתי להתארגן היא התקשרה להודיע לי שהיא למטה , ירדתי במדרגות מהר חטפתי מהשולחן קקומן אחד ונשקתי לאימא " בי מאמי הלכתי לים "
" תשמרי על עצמך , ולא להיכנס עמוק מידי חמודה " כל פעם אותו דבר אתה. הנהנתי ויצאתי מהבית.
במכונית חיכו לי כבר נועה ושי. לפעמים אני באמת לא מבינה מה יש לו נגדי. אותה הבעה תמיד. פוקר פייס .
" תחייך קצת בן אדם " אמרתי לו והתיישבתי במושב האחורי. שי הסתובב אלי וחיוך היה מרוח על הפרצוף שלו. זיהיתי אותו כמזויף.
ראיתי שנועה נכנסת לשכונה של לירן ושאלתי " מה את הולכת לאסוף גם את לירן ? הוא לא יכול לבוא באוטו שלו ? " כן, לכולם יש רישיון.
היא נעצרה מול הבית שלו " הוא ביקש ממני לעבור לאסוף אותו, האוטו עבר תאונה או משהו כזה לא יודעת " היא סיימה את המשפט ולירן נכנס למכונית והתיישב ליד החלון.
במקרה אחר לא הייתי מיחסת לזה חשיבות אבל אחרי התקרית המביכה אתמול זה הבהיר לי שיש בנינו קצת ריחוק. ולא רק פיזי.
" מה קרה תאונה ? " שאלתי אותו, שוברת את השקט. מפתיע. הוא דווקא מאוד זהיר שמדובר במכונית שלו. " סתם גיא שתה אתמול ובדרך חזרה הביתה התנגש בעמוד. לפחות לא קרה לטמבל הזה כלום "הוא אמר בקול אטום .
ובזה תמה השיחה המאוד ארוכה שלנו ולירן השאיר אותי עם המחשבות שלי וחזר להתעסק בשלו.

כשהגענו לים ראינו כבר שכל החברה שם, כולל בר . ממש לא היה מתאים לי עכשיו לראות אותו וזה היה הדדי כי הוא אפילו לא אמר לי שלום.
הורדתי בזריזות את השמלה וקלטתי שבר חייך פתאום. איזה חרמן. לא נתתי לו את התענוג לצפות בי ומשכתי את נועה איתי למים.
" את ובר לא מדברים ? " היא שאלה וחייכה. " אני רואה שזה דווקא עושה לך טוב " אמרתי בטיפת כעס .
" לא רק לי זה עושה טוב, זה יעשה גם לך.. באמת אני מתה על בר בתור בן אדם אבל בכל מה שקשור לרגשות ומערכות יחסים הוא פשוט דפוק "
נועה אמרה לי את הדברים שכבר ידעתי ורק חיזקה בי את התחושה שההחלטה להתרחק מבר הייתה נכונה.

נשארנו בים בערך עד שעה שבע , חזרתי סחוטה. בר תקע בי כל היום מבטים ספק מאשימים ספק מתריסים , לא התייחסתי. גם המצב עם לירן היה בקנטים, מי שהיתי רגילה לספר לו כל דבר הפך פתאום לזה שאני משוחחת איתו
שיחות הכרחיות בלבד. זה כאב לי . הכל בגלל איזה נשיקה מחורבנת שהיא אפילו לא באמת הייתה נשיקה.
הלכתי לישון בתקווה לקום כמו חדשה , לשנה חדשה . ולא סתם שנה – אשכרה יב' , לא שיערתי אפילו מה מצפה לי…..