אוהבת אותך אפילו ש…פרק 26

פרק 26

" למה את לא עונה לו ? עד שסוף סוף הוא מתקשר אלייך , בטח חרמן " מאור אמר בעוקצנות שזיהיתי בה גם צד פגוע. נאנחתי והשתקתי את האייפון שלי, יודעת שבמילא אני לא יצליח לדבר עם בר לידו.
" די מאור אל תעשה לי סצנות עכשיו " אמרתי ונשענתי אחורה במושב הכיסא שלי. ראיתי שהוא מגניב חיוך קטן בזמן שהתעלמתי מהשיחה.
" צודקת. לא הייתי צריך לדחוף אותו לשיחה " הוא מלמל ובדיוק נכנסנו לשכונה שלי.
" באמת לא היית צריך " אמרתי ופתחתי את דלת המכונית שכשהוא נעצר מול ביתי.
" אין שלום ? " הוא קרא אחרי. לא עניתי ונכנסתי את תוך הבית, סוגרת את הדלת אחריי.
להתקשר לבר בחזרה ?

מנקודת מבט של בר :

יצא לכם פעם לשקר לעצמכם ? לראות את האמת מול הפרצוף אבל לחפור באדמה ולחפש תירוצים ?
אולי היא לא ליד הטלפון, אולי הוא כבוי, אולי הוא על שקט, אולי היא בשרותים או משהו, אולי היא באמצע לאכול. פתאום כל תרוץ נשמע הגיוני, הכל רק לא להודות בזה שהיא מסננת אותי. והכי קשה זה להודות שזה אוכל אותי מבפנים.
" מאמוש ? " מיטל קראה לי ויצאה מהאמבטיה, מגבת קטנה על גופה. זה חוקי להסתובב לידי ככה ?
" בואי לפה " מלמלתי והושבתי אותה עלי, היא צחקקה. הצחוק שלה צורם לי באוזניים. היא התחילה לנשק אותי בצוואר נשיקות קטנות ששיגעו אותי. השיער הרטוב שלה דגדג אותי.
משכתי מעלייה את המגבת והיא הרימה גבה בחיוך מופתע. " שוב ? " ואז היא צחקה.
כשהזמנתי אותה לישון אצלי שישי שבת היא הייתה אמורה לנחש מה זה אומר כבר.
צחקתי גם ונישקתי אותה חזק. זה בכלל לא הצחיק אותי. נישקתי אותה חזק יותר, מנסה לדחוק את המחשבות על שני בפינה. הן לא הרפו ממני.
הצמדתי את מיטל אלי, היא נאנחה ומשכה קלות בשערי. המחשבות האלה לא ינצחו אותי.
האייפון שלי פתאום צלצל. מרפי הזה חתיכת בן זונה אני אומר לכם.
פתחתי את עיני והצצתי בו, ממשיך לנשק תוך כדי את מיטל. שני מתקשרת. כבר אמרתי שמרפי הזה חתיכת בן זונה ???

מנקודת מבט של שני :

הוא לא ענה לי. מעניין אם הוא עשה את זה בכוונה. לא היה לי יותר מידי זמן לחשוב על זה , אני צריכה להתארגן לחגיגות המוקדמות עם הבנות.
לבשתי עלי שמלה לבנה פשוטה, אודם כהה והרבה מסקרה, נעלי אצבע לבנות עם כל מיני אבנים והרבה בושם.
לקחתי תיק קטן וכסף, מעניין מה הן מתכננות לעשות.
התקשרתי לנועה. היא ענתה אחרי כמה שניות.
" יפה שלי את מוכנה ? " היא אמרה ושמעתי הרבה רעש ברקע. " כן " אמרתי והיא מיד אמרה " טוב אנחנו באות לאסוף אותך עכשיו תרדי " היא אמרה וניתקה.
ירדתי לסלון וחלפתי על פניו של דולב, הוא שרק כשראה אותי. " את יכולה להיות יפה לפעמים " הוא אמר ואז צחק. " רק לפעמים " הוא הוסיף.
" אתה פשוט לא יודע לפרגן " צחקתי איתו. הבחנתי באימא שלי שישבה במטבח, היא הייתה נראית עייפה.
נעמדתי לידה. " בכל יום את נהיית יותר יפה " היא אמרה בשקט. קשה לי לזהות אותה בזמן האחרון, זה מטורף איך שהיא השתנתה.
" תודה " אמרתי בשקט ולא הבטתי בה יותר. היא התקרבה וחיבקה אותי. זה הרגיש לי מוזר, היא לא עשתה את זה הרבה זמן. " מזל טוב חיים שלי אימא " היא אמרה בקול חלש. לא עניתי.
" אני באמת מצטערת שכל מה שקורה ביני לבין אבא בזמן משפיע גם עליכם. תאמיני לי.. " הוא הוסיפה.
" בסדר. אני הולכת " אמרתי בקול חנוק ויצאתי מהבית. לא היו לי כוחות להתמודד עם זה.

הבנות לקחו אותי לספא. ברגע שנכנסתי למכונית נתקלתי בתקרה מלאה בבלונים. ובבקבוק שמפנייה. כל הדרך לספא צחקנו וסיפרתי להן כל מה שקרה, השמפנייה גם תרמה לכיף.
כשהגענו נכנסנו דבר ראשון לעשות פדיקור מניקור, הציפורניים שלי פשוט מודות לאלוהים על הרגעים האלו. הבא בתור היה מסאז , התענגתי על כל רגע. פתאום כל הצרות שלי נשכחו, לא רציתי שהיום הזה יגמר.
אחר כך נכנסו לג'קוזי, איך אני מתה על כל הפינוקים האלו.
" אז איך היום הולדת בינתיים ? " נטלי שאלה והכניסה תות טבול בשוקולד לפיה. אלוהים יודע כמה עלה להן כל היום הזה.
" היום הזה לא יכל להיות יותר טוב, תודה אהובות שלי " חייכתי אליהן והתקרבנו כולנו לחיבוק.
" התותים האלו טעימים יותר משי " נועה נאנחה והכניסה שתיים לפייה. צחקנו.
" בכל זאת עם כל הכבוד לשי, הוא בחיים לא ישתווה לשוקולד חם ותותים " אלמוג אמרה ולגמה מכוס השתייה שלה.
" מה השעה ? " שאלתי . נועה הציצה בשעונה .
" שבע ורבע, אנחנו חייבת להזדרז יש לנו עוד משהו להספיק ואז את צריכה ללכת לארגן את הדברים האחרונים למסיבה ואת עצמך " היא אמרה.
" עוד משהו לעשות ? אתן חולות נפש " צחקתי בהפתעה.
" לאן עכשיו ? " שאלתי והן צחקו. " חכי ותראי "
שונאת להיות במתח.

" הגענו " נטלי אמרה והצצתי בחלון לראות איפה אנחנו. אחד הרחובות בתל אביב.
" מה עכשיו ? " שאלתי והן הובילו אותי אחריהן. נכנסו לחנות קטנה ותוך שניות החיוך עלה על הפרוף שלי.
" די מתקעקעים ? " צחקתי מהתרגשות. תמיד רציתי לעשות קעקוע אבל בחיים לא מצאתי את האומץ.
" אמרתי לך שהיא תתלהב " אלמוג ונועה צחקו.
" טוב יאלה " נטלי זרזה אותנו . נעמדנו מול איש קירח ומקועקע והוא חייך אלינו. " נטלי מותק מה קורה ? זאת ילדה היום הולדת ? " הוא נשק לנטלי על הלחי ופנה אלי. נטלי מפתיעה אותי כל פעם מחדש עם האנשים שהיא מכירה.
" היי רוברט, תעשה לכולנו את מה שסיכמנו " נטלי חייכה אליו.
" גם אתן עושות איתי ? " שאלתי והן חייכו אלי. לא יכולתי לבקש חברות טובות יותר.
התיישבנו בכיסאות והוא התחיל איתי ראשונה " את הרגל " הוא ביקש והנחתי אותה על כיסא לידו.
הבנות בחרו לכולנו אותו קעקוע מראש, מעניין מה זה.
הוא התחיל לצייר את הקעקוע, זה כאב בהתחלה, יותר נכון צרב. אבל זה נגמר דיי מהר. מופתעת הבטתי במהירות על הרגל שלי. לב קטן ומשורטט היה שם, ממש ליד החיבור של כף הרגל . קטן אבל משמעותי.
" אני מתה על זה " חייכתי בזמן שהוא עבר לרגל של נטלי.
" אני שמח מותק, ובגלל שאת כזאת יפה , יותר יפה ממה שנטלי אמרה לי בטלפון. אני עושה לכן את הקעקועים על חשבון הבית, מה את אומרת ? " רוברט אמר ואני חייכתי.
" שזו אחלה מתנת יום הולדת " נועה ענתה במקומי ואני צחקתי. מהנהנת לאות הסכמה איתה.
יצאנו משם מקועקעות ותואמות.

כשהגעתי הביתה נכנסתי למקלחת ארוכה במיוחד. פינקתי את עצמי בכל הקרמים שקנו לי איי פעם ובקושי שמתי, שמתי מסיכה על הפנים ומסיכה על השיער. רציתי להראות היום ואו. היום הזה הולך להסתיים מושלם בדיוק כמו שהוא התחיל.
יצאתי מהמקלחת וייבשתי את שיערי, מוציאה מהארון את השמלה שלי והעקבים.
השמלה הייתה כחולה וצמודה , מהרגע הראשון שמדדתי אותה ידעתי שזאת השמלה, עם כמה שזה נשמע קיטשי. היא נחה לי על הגוף בצורה מושלמת להחריד והדגישה את הכחול אפור בעיניים שלי. כשהסתכלתי במראה שמתי לב שפתאום רזיתי קצת, מרוב שהייתי עסוקה במסיבה בזמן האחרון כמעט ולא אכלתי.
הכנסתי את רגליי בעדינות לתוך העקבים הכסופים והמנצנצים, אני מודה, אני חוששת מהגובה העצום שלהם.
הצצתי בשעון , 22:40 . איך הזמן טס שנהנים.
התחלתי להתאפר, מראה חתולי בעיניים, סומק שנותן חיות לפנים, ואודם אדום כהה. השיער היבש גלש על גבי והסתדר מעולה, המסכות האלו..

הבנות שלחו לי הודעה שהן למטה, מחכות לקחת אותי למסיבה.
ירדתי במדרגות ושנייה לפני שהתכוונתי לצאת אימא שלי עצרה אותי.
" בר היה כאן לפני רבע שעה בערך, הוא השאיר לך משהו " היא אמרה והצביעה על החדר שלה. כמובן שהוא לא היה מסוגל להביא לי אותה בעצמו.
נכנסתי לשם וגליתי חבילה מונחת על המיטה שלה , פתחתי אותה בזריזות והתחלתי לצחוק.
רק בר מסוגל להביא לי מתנה כזאת.