אוהבת אותך אפילו ש…פרק 21

התיישבתי ליד לירן בפנים חמוצות, מאושרת לא הייתי. להפתעתי הוא לא אמר מילה, ולא הקניט אותי כמו שחשבתי שיעשה. הוא פשוט הביט בי לשנייה נאנח ואז תקע את המבט שלו בנקודה מסוימת.
המורה התחילה להכתיב, התכופפתי לתיק שלי והוצאתי ממנו מחברת, ממשיכה לחפש את הקלמר. יכול להיות ששכחתי אותו ?
" עומר " קראתי לזה שישב שולחן לידי. " עומררר " מה הוא חרש ? " עומר ! " הוא אפילו לא מצמץ. כבר פספסתי הרבה ממה שהמורה כתבה. נשענתי לאחור ונאנחתי, אני פשוט ישלים את החומר מנועה או משהו. הרגשתי את ידו של לירן נוגעת בי קלות. היא הייתה חמה. " צריכה עזרה ? " הוא אמר בטיפה שחצנות, ואז הושיט לי עט. לא היה לי כוח להתווכח.
" תודה " מלמלתי. " אני עדיין שונאת אותך " הוא הנהנן. יכולתי להרגיש את המתח בננו.
המורה הפסיקה לכתוב והתחילה לדבר, בלי לשים לב בהיתי בלירן, הריסים העבות, האף הקטן, והשפתיים הבשרניות שלו. נזכרתי בנשיקה שלנו, בכל מה שהשתבש בעקבותיה. אני באמת חייבת להפסיק לעשות טעויות. הוא הביט בי, כנראה הרגיש שנעצתי בו עיניים. הסטתי את מבטי מיד , בטח הוא מחייך עכשיו. " אני יכול לחתום לך אם תרצי " הוא גיחך. " ייאו איזה כיף אפשר גם הקדשה לשני מעריצתי היחידה ממני לירן האל ? " אמרתי בחיוך הכי ציני שלי ואחרי שנייה מחקתי אותו.
צלצול. זרקתי לעברו את העט שלו, הוא הכניס אותו לתיק והתכוון לצאת מהכיתה. אחרי כמה שניות הוא הסתובב וחייך אלי . " היי שני ? מסרי דש לחבר החדש שבמצח " ואז הוא פשוט הלך משם.
היי חצ'קון, נגעתי בו קלות, יש לך דש מלירן.

" שונאת את המקום הזה " התיישבתי בספסל ליד נועה אלמוג ונטלי, שמסתובבת אתנו מידי פעם.
" ספרי לי על זה " היא אמרה ולקחה ביס מסוכריית המקל שלה.
" בא לי כל כך ללכת לים " אלמוג אמרה והדליקה אותי. " בואו נבריזזזזז " הכרזתי ונגסתי לנועה בטוסט. היא הרחיקה אותו ממני וצחקה. " כן בטח, שיעור הבא זה היסטוריה מי יתן לך להבריז "
" אוי איזה חננות !! " נטלי צחקה ופנתה אלי. " אם את רוצה להבריז אני בעניין " דווקא נשמע לי טוב ים עכשיו. " אחלה. אני יגיד גם לרן לבוא הוא בטוח ירצה " אמרתי וחיפשתי אותו בעיניים שלי. מצאתי אותו מדבר עם בר במרחק ממני. " את באה איתי ? שאלתי אותה והיא קמה מהספסל.
" חייםםם " אמרתי מרחוק וראיתי ששניהם הסתובבו אלי, נכנסתי לתוך החיבוק של רן, נמחצת שם בפנים. מריחים את הבושם של בר כל כך חזק. כשהתנתקתי מהחיבוק הבחנתי במבט של בר, הוא היה כבוי. נשקתי לו ללחי, מתמלאת צמרמורות. מוזר לי כל עניין הידידים הזה." בוקר טוב.. " הוא מלמל והעביר יד בשיער שלו. שונאת שהוא עושה את זה. זה משגע אותי. חייכתי במבוכה ומיד העברתי את מבטי לרן. " בקיצור אנחנו מבריזות לים. רוצה להצטרף ? " עיניו של בר נפתחו קלות. " גם אתה מוזמן ירגיש " נטלי אמרה וצחקה. " עזבו אותי מהשטויות שלכם, עוד שנייה יורד גשם איזה ים. חוץ מזה שיש לי אימון באולם עכשיו " הוא אמר וידעתי שזה לא נכון. יש לו אימונים רק ביום שלישי ושישי. אבל זרמתי איתו. " חבל, מה איתך רן ? "
" אתה לא גם בנבחרת ? " נטלי שאלה לפני שהוא הספיק לענות. הוא החליף עם בר מבט ואז השיב.
" כןן באסה דווקא נשמע אש ים עכשיו " נאנחתי. " יבשים , בואי נלךך לכיתה כבר הרסו לי את החשק " אמרתי לנטלי ומשכתי אותה משם. " לא מרשה לך להבריז בכל מקרה " בר קרא אחרי והסתובבתי. " כן אבא " צחקתי והמשכנו ללכת.
" את פשוט רעה " נטלי אמרה כשהתקדמנו במסדרון לעבר הכיתה. " מה עשיתי הפעם ? " צחקתי.
" איך שדפקת חיבוק לרן מול העיניים של בר, את יודעת שכמה שניות הידיים שלו היו פתוחות ? " היא גם צחקה. אוי לא שמתי לב, אני יודעת כמה בר קנאי בדברים האלה. " שיתמודד, אנחנו ידידים עכשיו. חוץ מזה רן הוא כמו אח שלי, וגם אני יודעת שאתם בקטע אחד של השני אז מה קשור " השבתי לה ונשענתי על איזה לוקר בזמן שהיא קשרה את הנעל שלה. " אני לא בקטע שלו "
" כן בטח. " צחקתי ונכנסנו לכיתה. היסטוריה איזה כיף !!!
התיישבתי במקום שלי ליד נועה שהביטה בי בבוז. " כזה מהר חזרת מהים ? " הוצאתי לה לשון. " סתמי. " הנחתי את הראש על השולחן, שעת שינה.

כשהגעתי הבייתה חיכתה לי שם מהומה. צעקות. " תפסיק להתנהג כאילו הכל מגיע לך חתיכת זבלל ! אתה התחלת את זה " שמעתי את הקול של אימא שלי . מה קרה ?
" תחזרי למזכיר המזדיין שלך ואל תפני אלי בכלל. " אבא שלי החזיר לה בצעקה. בחיים הם לא רבו ככה.
" מה הולך פה ? " שאלתי בקול שקט. הם אפילו לא התייחסו אלי. ראיתי את אחי דולב יורד במדרגות עם תיק בידו. " מה זה מה הולך פה דולב לאן אתה הולך ? " הוא נראה נסער והצעקות עדיין המשיכו. " חתיכת נבלההה " אימא שלי צעקה וזרקה משהו. אבא שלי התיישב בכורסה שלו וצעק " תטפלי בילדים שלך במקום להנות לך עם גבריםם !! כמו זולהה " הייתי בשוק.
" הם ככה מאז שהגעתי, לפני בערך שעה. אני בטוח שזה התחיל עוד קודם. " דולב אמר וסגר את התיק שלו, לוקח מהשולחן מפתחות ומתכוון לצאת. " מה זאת אומרת שעה מה קרה אבל ? "
" אמא חשבה שאבא בוגד בה אז היא בגדה בו משהו כזה לא ממש הבנתי. משפחה מחורבת. אני הולך לחבר זה מטורף להשאר כאן " הוא אמר וסגר אחריו את הדלת.
מה אני עושה עכשיו ? ההורים שלי לא רבים לעיתים קרובות. ועוד ריב כזה ??? בגידות אחד בשני? זה יותר מידי בשבילי. בזריזות עליתי לחדר מנסה לא לשמוע את הצעקות שלהם. החלפתי מהר חולצה וזרקתי את התיק שלי באיזה שהיא פינה. תוך כמה דקות כבר הייתי בחוץ. הם אפילו לא שמו לב.
התחלתי ללכת , עצבנית, בועטת בכמה אבנים ברחוב. איך היא בוגדת בו עם המזכיר שלה ????
לא שמתי לב אפילו לאן אני הולכת . נעצרתי. אני מול הבית של לירן . איך הגעתי לכאן ?
פתאום השער נפתח והוא יצא משם , מביט בי בהפתעה.
" מה קרה ? " הוא שאל אותי . פתאום שמתי לב שאני בוכה, ניגבתי את הדמעות ביד אחת .
" סתם כלום, לא יודעת איך הגעתי לכאן בכלל.. " מלמלתי בשקט וניסתי להשתלט על הרעד בקולי.
הוא התקרב אלי. " מה קרה שני את מפחידה אותי … " הוא אמר שוב ואחז בידי, רעדתי. כמה שהייתי זקוקה ללירן הישן באותו רגע.
" נמאס לי.." ואז כבר לא יכלתי יותר להחזיק את הדמעות, הן פרצו בכל הכוח. הוא משך אותי אליו וחיבק אותי חזק חזק. "מישהו עשה לך משהו ? רבת עם מישהו ? מה קרה חיים שלי ? " הקול שלו היה כל כך רך והוא פתח את השער והוביל אותי לתוך הבית, לא מפסיק לחבק אותי לשנייה.
הוא הושיב אותי על המיטה בחדר שלו ונתן לי להתפרק על כתפיו, מרטיבה לו את החולצה. לא הייתי מוכנה לריב הזה שלהם, זה הפחיד אותי. זה הכעיס אותי. לא רציתי להאמין לזה. קברתי את ראשי בחזה שלו, הוא חיבק אותי ואמר בשקט.
" רק תגידי לי אם מישהו עשה לך משהו למה אני ל- " קטעתי אותו " לא עשו לי כלום " הקול שלי התחיל להתייצב. הוא שתק, אחרי כמה זמן נרגעתי והתיישרתי. הוא החזיק בידי.
" את מדאיגה אותי, שני " הוא אמר בשקט וחייכתי קצת, סוג של קו עקום.
" ההורים שלי רבו, ממש " אמרתי והוא הנהנן. " מה קרה ? " שאל ברוך וליטף לי את השיער. הרגשתי שכל החומות שהיו בנינו , כל הריבים של הזמן האחרון. הכל נעלם.
" אמא שלי בגדה באבא שלי או שהוא בגד בה כולם בוגדים אחד בשני.. אני כבר לא יודעת " מלמלתי והוא חייך אלי. " דיי תרגעי, את יודעת שאני תמיד פה בשבילך " הוא אמר , עזר לי לשמוע את המילים האלו. " מה אם הם יתגרשו ?" שאלתי והרגשתי כמו ילדה קטנה לרגע. " אני באמת לא יודע, אבל גם אם זה יקרה אני יהיה שם לתמוך בך שני " ואז הוא חיבק אותי. הייתה שתיקה באוויר, אבל לא שתיקה מביכה, שתיקה נעימה. " סליחה שהייתי כזה אידיוט אלייך בזמן האחרון, אני לא יודע מה עבר עלי.. כל הקטע עם ירדן ואלמוג וכל מה שקורה מסביב ובר וכולם, זה שיגע אותי. ואת זו שסבלת מזה " הוא הוסיף והנהנתי. " סליחה שהייתי כלבה " הוספתי גם אני. הוא צחק. " כלבה זה לא מילה " חייכתי קצת.
" למרות שאת ממש יפה כשאת בוכה, אני באמת לא רוצה לראות אותך עושה את זה שוב " הוא אמר והרחיב לי את החיוך. " תודה שאתה פה בשבילי לירן " אמרתי בשקט ונשקתי לו בלחי. הוא הנהן שוב. " שטויות, את כמו אחותי הקטנה. את הכי חשובה לי שיש."
איזה כיף לי ככה איתו, איך התגעגעתי אליו !!.
" טוב די עם הדיכי בואי נעשה משהו מעניין " הוא אמר\ציווה , ומשך אותי ביד אחת לעמידה.
" כמו מה ? "
" מה את אומרת על שחייה של צהריים ? " הוא קרץ לי. " אין לי בגד ים " משכתי בכתפיי. הרעיון דווקא קסם לי, הבריכה של לירן אדירה, ואפשר גם לחמם אותה אם קר. " תכנסי עם חזייה ותחתון " הוא חייך ואני צחקתי. למה לא בעצם ??

" לירןןן " צחקתי כשהוא השפריץ עלי מים. " בכיינית " הוא אמר והתיישב על שפת הבריכה, מתעסק באייפון שלו.
" תגידי לירן אהובי " הוא אמר וראיתי שהוא מצלם תמונה. " לירן הגיי " אמרתי בין החיוך. הוא צחק והניח את האייפון בצד, נכנס למים ומטביע אותי.
" מפגר " ירקתי מים מהפה כשהוא שחרר אותי מחוייך כולו.
נשארנו במים בערך שעה ואז נכנסנו לתוך הבית.
" ממש לא מתחשק לי לחזור הבייתה " נאנחתי אחרי שהייתי לבושה ומסורקת.
" אז אל, תישארי לישון אצלי לא ביג דיל " הוא אמר ומזג לנו שוקו.
" יש מחר בית ספר אני צריכה ספרים ותלבושת ואיפור ו.. זה לא ככה על רגל אחת " צחקתי ולקחתי לגימה מהשוקו. קר.
" נו מה הבעיה תתקשרי לנועה שתביא לך חולצה ואיפור ממנה וספרים את לא צריכה, משחקת אותה לומדת " הוא אמר ונשען על הספה, מניח את רגליו על השולחן.
" אולי תקפיץ אותי אלייה ? " זה הרבה יותר חכם.
" אין לי כוח " הוא התעסק בטלוויזיה " שתביא לך לכאן את הדברים מה את עושה סיפור "
" טוב קרציה אני מתקשרת אליה " נאנחתי וחייגתי.
" היי נועה תקשיבי את יכולה להביא לי חולצת תלבושת סומק ומסקרה? אני פשוט ישנה אצל לירן ו- "
" מזאת אומרת ישנה אצל לירן שני ??? " זה היה הקול של בר, והוא נשמע כועס.