אוהבת אותך אפילו ש…פרק 20

פרק 20

הנשיקה הייתה אגרסיבית. המנושק המסתורי שלי בהתחלה לא שיתף כל כך פעולה, אבל תוך כמה שניות ספורות הוא לקח את הפיקוד והוביל. מעניין אם בר עדיין מסתכל. דמעה אחת זלגה לי תוך כדי הנשיקה, אפילו לא נהניתי ממנה. עסוקה בעצבים שלי ובכאב.
התנתקתי ממנו נסערת נתקלת בזוג עיניים מוכרות ומופתעות. את הגב של בר ראיתי מתרחק כמה צעדים ממני. מגיע לו. ניגבתי את הלחי שלי.
לירן הביט בי דיי בשוק ונגע בשפתיו קלות. אז בגלל זה התחושה הייתה מוכרת לי…
הוא אפילו לא הצליח להוציא משהו מהפה שלו. אוי מרפי , זה היה חייב להיות הוא ?
הוא הוציא אנחה מפיו , עדיין עם המבט המופתע על פניו. דיי כבר הוא נראה כמו עגל.
נשארתי לעמוד מולו ככה כמה שניות ואז התעשתי על עצמי.
" תשכח שזה קרה " מלמלתי והתכוונתי ללכת משם. " תתמודדי עם המעשים שלך " הקול שלו נשמע שחצני והזכיר לי כמה אני מתעבת אותו. נעצרתי במקום והסתובבתי אליו. כועסת זה לא מילה.
" אני כרגע בשלב של להדחיק שבכלל אני מדברת איתך , אז תעשה לי טובה ותזדיין לי מהפרצוף " ממש לי עצבים אליו עכשיו. כזה ילד מטומטם.
" פשוט תודי שאת מתת לנשק אותי ועכשיו שסוף סוף עשית את זה את בורחת כמו ילדה קטנה " הוא אמר ואחז בידי.
" אל תחמיא לעצמך, היית כלי ולא יותר. " ואז צחקתי. הוא שתק כמה שניות ואז עזב את היד שלי.
" הפכת לילדה מגעילה " מאיפה זה בא עכשיו ?
" מדבר המגעיל הראשי " סיננתי והלכתי משם. המבט האחרון שלו צרב לי. איך דברים ידרדרו…

התיישבתי ליד נועה , מתעלמת מבר לחלוטין. הוא רוצה לשחק ? אין בעיה. שניים יכולים לשחק במשחק הזה.
" לא נראה לי שהלך טוב כל כך " היא אמרה והביטה קצרות בבר ואז חזרה אלי.
" לא נורא " פלטתי ולקחתי ממנה את הכוס שלה. לוקחת לגימה גדולה. קולה. אחלה.
" איפה אלמוג ? " העברתי נושא וחיפשתי אותה בעיניי.
" יצאה עם ירדן לסיבוב " יפה להם. בטח ממשיכים את מה שהתחיל בחול.
" מה ??" היא אמרה פתאום. פאק , אמרתי את זה בקול.
" אה כן…תשכחי ממה שאמרתי " שונאת לגמגם. שונאת. במצבי לחץ אני מגמגמת.
" מה תשכחי , היה בניהם משהו בחול ? איך את יודעת ? " כשנועה רוצה לדעת משהו , היא לא תנוח ולא תשקוט עד שהיא תדע !!!
" התנשקתי עם לירן " אמרתי כדי לשנות נושא, מקווה שהיא תיפול בפח ותתרכז במשהו אחר שנייה.
" מה ???" היא שאלה שוב. הפעם יותר חזק ממקודם.
" כן. היה אחלה " אמרתי ואפילו אני התפלאתי על הקול האדיש שיצא לי. היא נאנחה.
" חזרתם ? "
" כן בטח " צחקתי " אני שונאת אותו " הוספתי והיא נראתה מבולבלת יותר.
" אז למה התנשקתם ? " היא שאלה בקול לא ברור.
" זה עיצבן את בר " אמרתי והושתתי את היד , לוקחת בה חופן של ביסלי. פתאום ראיתי אותו מולי.
מה הוא רוצה עכשיו ?
" אפשר אותך שנייה ? " נו באמת. כזה צפוי. לא רציתי להסתכל עליו בכלל. " לא נראה לי " אמרתי והכנסתי ביסלי לפי. נועה דחפה לי מרפק. אייה !!! הבטתי בה בכעס. היא הנהנה לעברי והמבט שלה אמר שכדאי לי מאוד ללכת עם בר, גורלי יהיה מר אם לא. נאנחתי בחוסר סבלנות. הוא עדיין עמד שם.
" זריז " סיננתי וקמתי בעקבותיו. הוא הוביל אותי לחצר שלו , והתיישב על הנדנדה. נשארתי לעמוד, לא מתכוונת להישאר שם עוד הרבה זמן.
הוא לא הוציא מילה מהפה שלו, רק הסתכל עליו. למה אני לא מסוגלת לכעוס עליו ברגע שהוא מסתכל עלי ככה ??
" אולי תשבי ? זה לא יהרוג אותך" הוא אמר והביט בי בעיניים מצפות.
" נוח לי לעמוד "
" נו באמת שני " התיישבתי בחוסר רצון. נמנעת מלהביט בו בכלל. " דבר.. " אמרתי והסתכלתי על איזה כוכב אחד. היה קצת קר.
" אני מצטער .." הוא אמר בשקט. מיותר לציין שהייתי יותר ממופתעת. בר הוא לא אחד של התנצלויות, הוא בחיים לא מבקש סליחה. מאף אחד . על שום דבר.
הוא צחק לשנייה. " אני יודע אני יודע.. גם אותי זה מפתיע " הוא כנראה הבחין בעיניים שלי שנפתחו, למרות שלא הבטתי בו.
" את באמת חשובה לי שני " כאב לי לשמוע את זה. כאב לי לשמוע אותו. ידעתי שהוא לא הולך לשנות את דעתו, אם הוא היה משנה זה היה יותר מידי לא אמין. בר לא אחד של מחויבות. אני באמת לא זוכרת מתי הייתה החברה האחרונה הרצינית שלו, וכשאני אומרת רצינית אני מתכוונת יותר מחודש.
" אני יודעת " אמרתי לאחר שתיקה של כמה שניות. ידעתי שהוא מחייך עכשיו. הוא גשש אחר ידי, החזיק בה קלות. היד שלו הייתה חמימה ,לא מצאתי כוח להרחיק אותו ממני.
" אל תשלה אותי " נפלט לי. זה בסך הכל נגיעה קטנה, אבל מבר היא אומרת לי המון.
הוא התכווץ לשנייה ואז הרחיק את ידו ממני. נהייה לי קר פתאום.
" אל תתגרי בי " עכשיו זו הייתה פליטה שלו. הבטתי בו והוא חייך קצת. החיוך המתגונן שלו.
" אל תשחקי אותה כאילו את לא יודעת שהרג אותי לראות אתכם מתנשקים " הוא אמר וחייכתי גם בניגוד לרצוני. אהבתי לשמוע את זה.
" בקיצור.. " הוא אמר ולא חייך יותר. " אולי ננסה להיות ידידים ? אני לא רוצה לפגוע בך " הרצחת וגם ירשת ??? לא מספיק שאתה לא רוצה שנהיה ביחד אתה גם רוצה שנהיה ידידים ??
" ננסה, בטח " אמרתי. שונאת שהפה שלי בוגד במחשבות שלי. קורה לי הרבה עם בר. הוא שוב חייך ואז חיבק אותי.
" הי היי מזה ? " אמרתי והוא צחק לי בכתף. " חיבוק ידידותי " הוא אמר והתרחק ממני. השתדלתי להרגיע את דפיקות הלב שלי. בטח. ידידותי.

כשהגעתי הביתה לבסוף נשכבתי ישר על המיטה שלי , פורשת את רגליי וידי לצדדים. עצמתי את עיניי ונתתי לדמעות החמות לזלוג לי על הלחיים. הסכמתי לעצמי להתפרק במשך כמה דקות ואז אספתי את עצמי ונכנסתי להתקלח. השינה באה מהר מאוד. לפחות זה.

התעוררתי בבוקר עם הרגשה מוזרה. הצצתי באייפון שלי. שמונה וחצי, אני כל כך מאחרת !!
זרקתי על עצמי חולצת בית ספר שחורה וג'ינס בהיר . איפה הנעל האדומה שלי ???
הלכתי בנעל אחת אל המקלחת והתחלתי לצחצח שיניים במהירות. לא . אין מצב. למה ????
הבטתי בו כמה שניות. ואז התמקדתי. התקרבתי למראה, הוא גרוע יותר מקרוב. עצמתי בחוזקה את עיני כמו ילדה קטנה שמפחדת מהמפלצת מתחת למיטה. ואז פתחתי אותן. הוא עדיין שם !!!
חצ'קון ענקי אדום וזועק. זועק הצילו. אפילו הוא נרתע מעצמו.
אוקי אוקי שני לא להיכנס לפאניקה. יש בימנו מייקאפ ולך יש גם שיער שאפשר לכסות בעזרתו. עם קצת עבודה החבר החדש הזה יוסתר מעולה.
נשמתי עמוק והתחלתי. המייקאפ לא נראה מעוניין לשתף איתי פעולה משום מה. לא נורא לא נורא עדיין יש לנו את הפוני. סירקתי את השיער שלי במהירות, להפתעתי הוא הסתדר באופן מושלם מעל החבר החדש לי. יש אלוהים !!!!
התאפרתי קצת וירדתי למטה בזריזות, מזל שהכנסתי את הספרים עוד אתמול בצהריים.
את הנעל השנייה גיליתי ליד הספה ועל השולחן חיכה לי השוקו , והתיק שלי. יצאתי לכיוון בית הספר מקווה שהשומר יהיה נחמד ולא ייתן לי לחכות עד להפסקה.

" היי אלפרד " חייכתי אליו את החיוך הכי כובש שלי. הוא השיב לי חיוך. תהיה נחמד תהיה נחמד.
" שלום חמודה למה מאחרת ? " הוא שאל במבטא הרוסי שלו. אחר כך הוא קם ופתח לי את השער.
" גדל לי חבר חדש " מלמלתי ונכנסתי בשער. " חבר חבר. לא להתנשק הרבה ! " הוא קרא אחרי. אל תדאג אלפרד עם החבר הזה אני לא הולכת להתנשק בכלל.

המורה הכניסה אותי לכיתה בפנים חמוצות. לפחות את זה עברנו. מעבר לגבי שמעתי אותה אומרת משהו לגביי החוצפה שלי.
" גברת כהן לאן את מטיילת ? " היא אמרה בקול הסמכותי מידי שלה. " מחפשת מקום " הסתובבתי לעברה. הכיתה נראתה מלאה .
המקום הפנוי היחיד היה ליד לירן.