אוהבת אותך אפילו ש…פרק 19

פרק 19

ישובה על ספסל מואר באמצע הפארק חיכיתי למאור. מה אני עושה כאן בעצם ?
הפחד השתלט עלי. מעדיפה לבלות עם מאור והכלבה שלו מאשר לפגוש בבר. פחדנית. ראיתי את מאור מרחוק , הוא נראה טוב. הכלבה שלו גם בסדר. הוא התקרב אלי ונעצר מולי.
" היי קטנה את כאן כבר הרבה זמן ? " הוא חייך. אני לא אמורה להיות כאן בכלל. נעמדתי מולו.
" לא זה בסדר רק כמה דקות " אמרתי והוא נשק ללחי שלי. נזכרתי בבר, מכל נגיעה קטנה שלו אני מצטמררת. התחלנו ללכת.
" את נראית נסערת קרה משהו ? " הוא שאל וגיחך טיפה. בטח שקרה משהו. הרגשתי אני חייבת ללכת לבית של בר. שפן שכמותי.
" לא סתם.. קצת מבולבלת. " אמרתי בשקט. הראש שלי בכלל לא היה במקום.
" אני מקשיב , " הוא אמר ונגע לשנייה בידי. חייכתי חיוך מתנצל. ממש לא התחשק לי לספר לו מה עובר עלי. רעש של הודעה מהאייפון שלי. חייכתי אליו שוב את החיוך המתנצל שלי. הוא בטח שונא אותי עכשיו.
' את בדרך ? הבנות הגיעו כבר ' בר כתב לי. לא ידעתי מה לענות. טכנית הייתי בדרך , פשוט לא בדרך אליו.
" קרה משהו ? " מאור שאל שוב. הוא מעצבן אותי קצת. אין לי סבלנות אליו עכשיו ולא מגיע לו שאני יתייחס אליו ככה. אני חייבת להתאפס על עצמי.
" תקשיב מאור, אני מזה מצטערת פשוט אני חייבת לזוז ו-" הוא קטע אותי בחיוך. כל כך לא מגיע לו.
" זה בסדר קטנה בלי לחץ. ללוות אותך ? " הוא שאל בנינוחות. הוא דווקא קיבל את זה יפה. עוד נקודת זכות לטובתו.
" לא צריך אני אסתדר.. " אמרתי. לא נעים לי ממנו. ממש לא נעים לי. אני מרגישה קצת כלבה עכשיו.
" שטויות. אני ילווה אותך " הוא התעקש. טוב נו. לא היה לי כוח להתווכח על זה.
" אל תדאג זה פה קרוב " אמרתי והוא הנהן. יש לי הרגשה שגם אם הבית של בר היה בסוף העיר הוא היה מלווה אותי. הלכנו בשתיקה במשך כמה דקות. במשך כמה פעמים שמתי לב שהוא פתח את פיו להגיד משהו, ואז עצר את עצמו. ' תכף באה ' שלחתי לבר. לא מבינה למה הסכמתי למאור מההתחלה בכלל. סתם דפקתי לו קטע מפגר. עכשיו הוא בטח חושב שאני ילדה קטנה וסתומה.
" בפעם הבאה שאני רואה אותך אל תברחי לי אה ? " הוא חייך אלי. יש לו חיוך כובש ללא ספק.
" מבטיחה " חייכתי אליו ." מצטערת שזה יצא ככה באמת " הוספתי והוא הניף את ידו בביטול. " שטויות אל תרגישי לא נעים " הוא חייך שוב. הגענו לבית של בר ונעצרתי.
" טוב אז.. תודה על הליווי . וסליחה " אמרתי והוא התקרב לחבק אותי. " שטויות. ובכיף " הוא אמר והרחתי את הבושם שלו. ריח טוב. הוא התנתק ממני וחייך. " נדבר ? " אמר והתרחק משם. הבושם שלו נשאר באוויר.
" תדברו ? " שמעתי אותו שואל. מתי הוא הספיק להגיע לכאן. " בר . הי. " אמרתי וחייכתי אליו.
" היי גם לך " הוא צחק וחיבק אותי. " אני אמור לדאוג ממנו ? " הוא שאל ונשק לשפתיי נשיקה קטנה צמרמורת. זה בחיים לא יפסיק. תראו אותו !!! אני אמור לדאוג ממנו ? . שואל. ככה סתם. כאילו כלום. שואל כאילו הוא שאל הרגע מה השעה ברחוב. כאילו לא אכפת לו בכלל. שואל כאילו הוא שאל מישהו בחנות מה נשמע. מישהו שהוא לא מכיר. זה דיי חירפן אותי.
" למה אתה שואל ? " חייכתי אליו ובפנים גדל לי מין הר געש קטן, ונכנסנו לתוך הבית. הוא הביט בי במבט מוזר ואז אמר בטון השחצן שלו " לא אוהב שמתעסקים עם הבחורה שלי " תראו אותו. מתעסקים. הבחורה שלו. הוא לא אוהב. יפה לו . ממש נחמד. העיקר איתו בנות מתעסקות כל היום. למרות הכעס גם התרגשתי קצת. אהבתי שהוא רכושני אלי. אהבתי שאכפת לו ממני. אהבתי . חתיכת מטומטמת ! אכפת לו ממך. בדיחה טובה שני, התעלית על עצמך. אכפת לו רק מהאגו שלו.
פתאום הוא צחק. " סומך עליך שאת יודעת מה את עושה " הוא אמר והתיישב איפה שהוא. מעצבן.
נועה התקרבה אלי וחיבקה אותי. " איפה היית עד עכשיו ? " היא שאלה ואלמוג הצטרפה לשאלה שלה בעיניים סקרניות . " סתם עם מאור " אמרתי בשקט לא מסתכלת עליה בכלל. בר וירדן בדיוק שתו שוט. שונאת לאהוב אותו כל כך. " עם מאור ? הברמן ההוא ? " אלמוג שאלה והתיישבתי לידן. " מה עשיתם ? " היא הוסיפה.
" הייתי איתו דקה וחצי ואז באתי. עזבו " השבתי להם והן העבירו נושא. " מה עם בר ? " נועה שאלה. אני חייבת לדבר איתו. הסתכלתי עליו, זה כל כך לא הרגע המתאים. הוא בדיוק צחק ממשהו ששי אמר. מחייך כאילו כלום.
" טוב אולי במקום לבהות בו תדברי איתו כבר ? " נועה אמרה מנסה להעיר את הביצית שבי, שהלכה לישון היום. הנהנתי וקמתי לעברו. מנסה לשמור על רוגע.
אחזתי בידו והוא הסתובב אלי. " הא בייב ? " הוא שאל והכניס ביסלי לפיו. כל דבר שהוא יעשה יראה סקסי ??
לקחתי אותו בידי לעבר החדר שלו והתיישבתי על המיטה. הוא התיישב לידי.
" תקשיב , " פתחתי והוא נישק את הלחי שלי נשיקות קטנות , זה הרג אותי. הרחקתי אותו ממני בעדינות והוא עשה פרצוף עצוב ונתן לי להמשיך. משחק בידי.
" אני לא מתכוונת להיום אחת הזונות שלך בר " אמרתי בקול חזק . נייס שני. את חוזרת לעצמך.
" את לא אחת הזונות שלי שני " הוא אמר בקול מבולבל. אולי לא הסברתי את עצמי טוב.
" אז מה אני ? " מה אני ? מה אנחנו ? הוא חייך. כזה הורס. שידבר כבר.
" את חשובה לי " לא התשובה שציפיתי לה.
" מגניב. אבל מה אני בשבילך ? " מי עדיין אומר מגניב בכלל ??? הוא צחק לשנייה והפך לרציני אחרי שראה את המבט שלי.
" שני אני לא מבין לאן את חותרת. את מנסה לשאול אם את החברה שלי ? " הוא שאל ופגע בדיוק במטרה. עכשיו קצת נאלמתי דום. פתאום המילים ברחו לי. לאן הלכתן מילים ? זה לא הזמן לטייל.
" בערך " אמרתי בשקט. מפגרת. תשמרי על פסון. על ביטחון. חוזק.
הוא חייך וליטף את היד שלי ליטופים קצרים. השתגעתי מבפנים. אחר כך הוא הפסיק ואז אחז בה . ביד השנייה הוא החזיק את פניי והרים אותם כך שהבטתי בדיוק אל תוך עיניו. נמסתי.
" שני את מכירה אותי מספיק זמן כדי לדעת, אני לא אחד של חברות. את באמת חשובה לי ו- "
" אוף תסתום זה נשמע כאילו אתה זורק אותי ואנחנו אפילו לא ביחד " אמרתי בטיפת עצבים. למה ציפיתי ?
" תני לי לסיים " הוא התעקש ושילבתי את ידי. רציתי כבר ללכת משם. " אני לא רוצה לפגוע בך. את אחת הבנות שיושבות במקום מכובד בתוך הלב שלי ו- " קטעתי אותו שוב. " אחת הבנות ?? נחמד שיש כמה לכולן אמרת את הנאום הנפלא הזה ? " הפתיל שלי היה כבר יותר ממחומם.
" אולי תתני לי לדבר ? " הוא הרים טיפה את הקול שלו. לא עוזב את היד שלי. " את באמת חשובה לי. אני יודע שאם אני יהיה איתך את תפגעי ממני, בסופו של דבר אני יהיה עם בנות אחרות.. גם אם סתם לשבת איתן לא בהכרח לנשק אותן או לשכב איתן. ואני מכיר אותך, אני יודע שדברים מהסוג הזה מפריעים לך. לא מגיע לך אותי שני.. באמת שאם תהיי אם מישהו אחר אני יתחרפן. זה יכאב לי לראות אותך איתו נשבע לך. ואל תקחי את זה למקום רע, את באמת הכי חשובה לי בעולם. " הוא סיים. שחררתי את ידי ממנו. לא חושבת פעמיים לפני מה שאני עושה. העפתי לו סטירה. אני בטוחה שהסימן של היד שלי ישאר שם למשך כמה זמן.
הוא אפילו לא דיבר, הפרצוף שלו היה המום. חתיכת בן זונה !!! רציתי לצרוח. דמעות שלא תעיזו לצאת. החזקתי את עצמי מלהתפרק. הוא התקרב אלי , אולי ניסה לחבק אותי. רציתי להכאיב לו כל כך. בדיוק כמו מה שהוא עשה לי הרגע.
פתחתי את הדלת של החדר שלו בעצבים, ונישקתי את הבן אדם הראשון שיהיה מולי.