אוהבת אותך אפילו ש…פרק 18

פרק 18

בוקר. אני באוטובוס. בדרך חזרה הביתה מהטיול. ראשי שעון על הכתף החסונה של בר. היד שלו מלטפת לי את השיער. אחרי מה שקרה בנינו אתמול במקלחת מאוד התקרבנו. עדיין לא דיברנו על מה קורה בנינו באמת. האמת שאני מפחדת לשאול.
בר הוא לא אחד של הגדרות, הוא לא אוהב את הדברים האלה. הוא חי לפי הרגע ולפי הרגש. אני מכירה אותו מספיק זמן בשביל לדעת את זה.
כשהבנות ראו שהתקרבנו ככה הם לא הציקו בשאלות ולא הטיפו לי. נועה אמרה לי שהיא לא מתערבת ואלמוג אמרה שכל עוד שטוב לי לא אכפת לה, נטלי לא הכירה את העבר שלנו אבל היא אמרה שאנחנו חמודים ביחד. ביחד. ביחד. מעניין אם אנחנו ביחד.
" מה את עושה היום ? " בר שאל אותי והציע לי מסטיק. לקחתי אותו והכנסתי לפי. חריף.
" דבר ראשון הולכת לישון. אחרי זה לא יודעת. למה ? " השבתי ופוצצתי בלון .
" סתם מתעניין " הוא השיב והכניס אוזניה אחת לאוזנו. לקחתי ממנו את האייפון שלו תוך כדי מחטטת לו קצת. זה לא הפריע לו. רוב התמונות שלו היו תמונות של חברים בפוזות מחרידות. מידי פעם קפצה לי לעיניים תמונת ערום. גיחכתי והמשכתי לדפדף. ' אהוב שלי אתה בא אלי היום ? יש לי בית ריק ;) ' קפצה לי הודעה. בר כנראה שמע את הרעש דרך האוזניה ושאל בלי להסתכל בכלל. " מי שלח לי הודעה ? " מה לענות לו ? מי זאת הזונה הזאת אוף. חסכתי מעצמי מילים ופשוט הגשתי לו את האייפון. הוא הקליד כמה שניות ומסר לי אותו חזרה. אפילו לא טרח להסביר לי מי זאת. מה היא רצתה ממנו. מה הוא כתב לה. אני מתה לדעת מה הוא כתב לה. להיכנס להודעות ולראות ? לא. אסור לי. " מי זאת הייתה ? " נפלט לי. מטומטמת. מה את מקנאה עכשיו. זה לא מתאים. לא ידעתי איך הוא יגיב. " סתם אחת . " הוא אמר וחייך אלי. מה הוא משחק אותה ? את זה גם אני יכולתי להבין לבד.
טוב די. אני אפילו לא יודעת אם אנחנו ביחד.

18:33. אני כל כך עייפה. התמתחתי. השינה הזאת באה לי טוב. קמתי מהמיטה והבטתי במראה.
הרעמת שיער שלי לא הייתה מבישת את האריה הפרוע ביותר.
" הי אחות " דולב אחי נכנס לחדר והתיישב על המיטה שלי. התגעגעתי אליו קצת . התיישבתי לידו ונכנסתי לתוך החיבוק שלו. " מה נשתנה היום הזה מכל הימים שאתה מחבק אותי ? " צחקתי והוא נתן לי מכה קטנה מגב.
" מה את משחקת אותה שנונה. גם את התגעגעת אלי " הוא אמר וקם. " בקיצור , " הוא אמר בטון שהכרתי כל כך טוב. הטון שלו שהוא רוצה משהו. " איך זה שלא הכרת לי את חברה שלך ? " הוא חייך ונשען על הקיר. הוא הכיר כמעט את כל החברות שלי כך שהיה לי דיי ברור שהוא התכוון לנטלי. " רד ממנה היא לא הטיפוס שלך " אמרתי ונכנסתי לחדר האמבטיה שלי, הוא אחרי.
" היא דווקא נראית לי בדיוק הטיפוס שלי. זורמת ? " הוא צחק וחטף ממני את המשחת שינים.
" אל תשגע אותי היא לא אחת הזונות שלך " לקחתי את המשחה בחזרה והוא המשיך לחייך חיוך דבילי. " מה היא כבדה כזאת מתחסדת ? " שונאת שהוא מדבר ככה על בנות.
" היא לא תשים עליך וזהו עוף מכאן " סיננתי ודחפתי אותו מהחדר, סוגרת אחריו את הדלת.
כשסיימתי הדלקתי את המחשב שלי והכנתי לי נס קפה. נתקלתי בתמונה של בר עם מישהי. היא העלתה את התמונה וכתבה משהו בסגנון הגבר שלי. לא ידעתי אם להתייחס או לא. אולי התמונה לא מהיום בכלל ? הסתכלתי והתמונה הייתה מלפני כמה שעות. בר הגיב עליה בכמה לבבות.
אז נכון. התנשקנו. היה מדהים. הוא אמר שאני חשובה לו. אבל הוא לא בדיוק מראה לי שאנחנו בקשר. צילמתי את התמונה ושלחתי לקבוצה שלנו, הבנות.
לא יודעת למה ציפיתי בכלל. מה חשבתי, שבגלל נשיקה אחת הוא יפסיק להיות כזה ? בנים לא משתנים. במיוחד לא בר.
מאוכזבת נשכבתי על המיטה. אני כזאת מטומטמת. למה התנשקתי איתו בכלל ? לא הייתי צריכה לתת לזה לקרות. ואם היא חברה שלו ? ואם היא זו ששלחה לו הודעה היום ?
מרוב נשיקות לא שאלתי אותו אם הוא פנוי בכלל. מפגרת. טיפשה. טיפשה !!!
רעש של הודעה בקע מהאייפון שלי. מי מפריע לי להיכנס לדיכאון ??? בטח זו אחת הבנות.
דווקא לא. זה היה מאור. הרבה זמן לא שמעתי ממנו.
' קטנה מה קורה ? ' הוא כתב. מה לענות לו ? ממש לא היה לי חשק לדבר עם מישהו עכשיו. ולא רציתי להיות יבשה אליו. ' נחמד. מה איתך ? ' שלחתי בסוף. הודעה מהקבוצה של הבנות. זאת נועה. ' איזה בן זונה הוא ' היא כותבת. כואב לי לשמוע את זה. אני מסרבת להאמין שזה נכון.
הודעה ממאור. ' הכל טוב. עושה היום משהו ? ' הוא כתב. לשבת בחדר מול סרט קיטצי שהסוף שלו מוצלח יותר מהחיים שלי ולבכות , זה נקרא לעשות משהו ?
' יש לך מה להציע ?' שלחתי. שיזדיין בר. שונאת אותו. הודעה. זה בר. זה בר ????
' חיים שליי' הוא כותב. חיים שלו עלק. החיים שלו בזבל. בזבל. העצב שלי התחלף בעצבים.
' מאמי ' כתבתי לו. לא מזכירה שום דבר ממה שאני מרגישה. לא מזכירה את הזונה שהוא הצטלם איתה. ממתי אני כזאת ?
' רוצה לבוא אלי ? אני פה עם הבנים תגידי לבנות ותבואו ' הוא כתב. אחרי שניה שוב קיבלתי הודעה. זה מאור. ' אני צריך להוציא את הכלבה שלי לטיול. תצטרפי אלינו ' הוא כתב.
מה לעשות ?? צילמתי את שתי ההודעות האלה לקבוצה של הבנות. שהן יחליטו.
הודעה. זאת אלמוג. ' למה לא אמרת כלום לבר ? אל תתני לו לעשות מה שהוא רוצה '
אוף . אני לא יודעת מה לעשות . התקשרתי לנועה. נמאס לי מההודעות.
" חיים מה קורה ? " היא אמרה ושמעתי דרך הטלפון שהיא לועסת משהו. " מה את אוכלת שמנה ? " השבתי והיא צחקה. " סתם פרוסה עם חביתה. תקשיבי , אני אומרת תבואי איתנו לבית של בר. תקחי אותו לצד ותדברו. אל תשחקי אותה ראש קטן לא התנשקתם סתם זה כן אומר משהו " היא אמרה. בטח שזה אומר משהו. אבל פחדתי לשאול. פחדתי לשמוע תשובה שלילית. ואם הוא לא חושב שזה אומר משהו. הסכמתי איתה וניתקתי את השיחה. כותבת הודעה למאור. 'בכיף האמת. ניפגש בפארק עוד רבע שעה '