אוהבת אותך אפילו ש…פרק 11

פרק 11

" מה עוברים דירה עכשיו ??" אמרתי ביאוש לנועה מעבר לקו. היא לא יכולה לעשות לי את זה . זה לא קורה לי. החברה הכי טובה שלי\אחותי בנשמה ובלב , פשוט לא יכולה ללכת ככה ולהשאיר אותי לבד כאן. מה פתאום עכשיו לעבור דירה ? מאיפה זה צץ ???
" כן … את לא מבינה בכלל איך אני מבואסת באמת. אבא שלי הודיע שיש לו קידום מהעבודה ושאנחנו צריכים לעבור לגור בנתניה כי המשרד החדש שלו שם. " היא אמרה וריסקה אותי עוד יותר. נתניה ??? דווקא לשם היא עוברת. הדבר היחיד שאני יודעת על נתניה זה שהפיגמות משם. חוץ מזה המקום הוא חור אמיתי. למה זה קורה לי ?????????
" אנחנו חייבות לנצל כל רגע ביחד ! מהיום לא מבזבזים שניה מבינה ? " הקול שלי היה נחוש מאי פעם. היא לא תלך לי ככה.
נועה הסכימה איתי וקבענו מחר לצאת למסיבה ביחד. לזכר הימים.
אחרי שיחה ארוכה ועצובה ניתקתי והלכתי לישון סוף סוף. הגיע הזמן.

בוקר. למה ??????? חלמתי שמתבטלות לי שלוש שעות אזרחות על הבוקר. חבל שקמתי לתוך המציאות. התחלתי להתארגן , מה ללבוש היום ? דחפתי את עצמי לתוך סקיני גינס וגילתי שהוא טיפה גדול עלי . רזיתי ? יש אלוהים.
נועה אמורה לאסוף אותי היום לבית ספר. אמרתי לה לא להביא גם את אלמוג, לא הסברתי לה למה בדיוק והיא גם לא תחקרה. הלוואי שהיא לא תביא גם את שי. אין מצב. הוא בטח יבוא. מעניין אם היא כבר סיפרה לו על המעבר…
צפירה. זאת היא.
נכנסתי למכונית של נועה וכצפוי שי היה שם. הוא אפילו אמר לי שלום. מה נשתנה הבוקר הזה מכל הבקרים ? או הימים ? או כל הזמן ?
חייכתי בהפתעה והחזרתי לו שלום, פוגשת בקריצה של נועה מהמראה הקידמית.
בדרך עברנו ליד הבית של בר, ראיתי אותו מהחלון בדיוק נכנס למכונית שלו עם מישהי, כנראה היא בילתה אצלו את הלילה. ועוד איך בילתה. כאב לי לראות את זה את תקעתי את מבטתי באייפון שלי. למה דווקא עכשיו אין בו משהו מעניין ??
הגענו לבית ספר ונפרדנו משי שהלך לכיתה שלו והתקדמנו לעבר הכיתה שלנו.
" שנינייי " לירן התקרב אלי ברגע שנכנסתי לכיתה ומחץ אותי לחיבוק אוהב. הוא והבושם שלו, אח.
מעניין מתי הוא יספר לי על אלמוג. זיהיתי במבט שלו את העצב, מי מכיר אותו טוב כמוני ?
" אהוב ליבייי " החזרתי לו חיבוק וצחקתי כשהוא הרים אותי טיפה כלפי מעלה תוך כדי החיבוק. פעם הוא תמיד היה עושה לי את זה , עוד כשהיינו ביחד.
" היום את יושבת לידי, מצטער על הגניבה " הוא אמר ופנה לנועה בחיוך כובש. " חד פעמי אדון לירן רק בגלל שאני נחמדה " היא אמרה ונתנה לו מין טפיחה על הגב. כמו של הגברים.
המורה לאזרחות נכנסה . זקנה ממורמרת שתחייך לפחות. התיישבנו במקום והסיוט התחיל.
" לירן בהפסקה אני צריכה לעדכן אותך קצת, קרו כמה דברים " אמרתי לו בלחישה והוא הנהן. רציתי לתת לו הזדמנות לספר לי על אלמוג, להקל עליו קצת. הוא אהב אותה וכנראה עדיין אוהב. זה הולך לכאוב לזמן מה.
הנחתי את ראשי על השולחן ותפסתי תנומה קלה עד ההפסקה.

בהפסקה אני ולירן התיישבנו בפינה מרוחקת מכולם וסיפרתי לו בקטנה על הקטע שהיה לי עם בר.
" כבר דיברתי איתך על זה מיליון פעם שני ואת אף פעם לא באמת מפנימה, אולי את אוהבת שפוגעים בך אבל אני לא " אויש רגיש שלי. יש בו צדדים כל כך רכים לפעמים. וכל כך גבריים בדרך כלל. חיבקתי אותו.
" תקשיבי עכשיו, רבתי עם אלמוג אתמול…" הוא אמר. הינה זה מתחיל. ידעתי שהוא ינצל את ההזדמנות.
לפני שהוא המשיך לספר לי מה קרה הוא התכופף והוציא משהו מהתיק שלו. זה מה שאני חושבת שזה ?
" לירן מה אתה עושה ? " הבטתי בו המומה, לא מאמינה עליו.
" מדליק סיגריה חכי שניה " הוא אמר כאילו כלום. בחיים לירן לא עישן. הוא נשבע לא לגעת בזבל הזה. לא חשבתי שהוא שבור עד כדי כך .
" מה אתה מפגר תגיד לי ? תעיף את זה מהיד שלך עכשיו מאיפה התחלת לגעת בחרא הזה בכלל חתיכת טמבל ?? " התעצבנתי ולקחתי לו את הסיגריה מהיד. הוא התעצבן גם.
" די שני את לא אימא שלי זה כולה סיגרייה, פחות גרוע מנרגילה אפילו. וסתם אתמול ישבתי עם חברים והביאו לי אז זרם מה הקטע ? " הוא התגונן. הכל בגלל אלמוג אני ירצח אותה. בוגדת בו. מטומטמת.
שתקתי כשהוא לקח ממני את הסיגריה בחזרה והדליק אותה . לוקח שאכטה ומביט בי.
" אם זה כולה בשבילך אז תן לי גם שאכטה " אמרתי . לא לא לא שלא תחשבו לרגע שאני רוצה לגעת בזה . ממש לא. אבל אני מכירה את לירן, וכדי להוכיח את הנקודה שלי אמרתי את זה .
" למה נראה לך ? לפני שתגעי בזה אני יפרק אותך " הוא הרים את הקול שלו והרצין.
" תרגע לא התווכתי אבל כמו שאכפת לך ממני אמור להיות אכפת לך גם מעצמך " אמרתי והתקרבתי לחבק אותו. גם כדי לעודד וגם כי אני והבושם שלו זה אהבה ללא גבולות.
הוא כרך את ידו סביבי ושתק כמה שניות " את צודקת " ואז הוא סיפר לי את כל מה שקרה עם אלמוג. והמשיך לעשן.
אמרתי לו שהיא לא שווה אותו. שהיא יכולה ללכת להזדיין. ושאפילו שהיא חברה שלי זה לא מצדיק את ההתנהגות שלה.
" את החיים שלי שני החיים שלי " הוא חייך וטמן אותי בחיבוקו ואז נשק לי בלחי נשיקה חמימה. צמרמורת קטנה. השפתיים שלו דיגדגו לי.
הוא נשאר קרוב לפנים שלי. נשמנו אחד את השני.
" שני .." הוא מלמל. היינו קרובים מידי. היד שלו ליטפה לי את הלחי וגל של צמרמורת עבר בי.
" לירן מה אנחנו עושים .." נפלט לי. זה לא הרגיש לי נכון ובו זמנית רציתי אותו כל כך. את השפתיים שלו. התגעגעתי לנשיקות פתאום. אליו. אל המגע שלו.
הוא לא ענה לי. השפתיים שלו התקרבו אלי. נשיקה. היד שלי שיחקה בשיער שלו. צמרמורות. הוא מחבק אותי חזק. חזק חזק. עדיין נשיקה. לא רוצים לעזוב. מה אני עושה לעזאזל ???
" שני ? " היא שאלה והביטה בי . המבט שעל פניה לא בדיוק היה שמח.