אובי- פרק ראשון

אובי חזרה לבית שלה לאחר מלחמת העולם הראשונה , היא גילתה שהכול שונה מאז שהיא עזבה את ארץ ישראל כשמילאה שליחות בארצות הברית.
לראשונה היא נכנסה לתוך החדר שהיה של שרה אחותה . היא גילתה מסביבה הרבה חורבן והרס . היא תהתה עם עצמה מי היה האחראי לכל החורבן הנורא הזה. ואז היא גילתה את הנורא מכול : היא גילתה ששרה סיימה את חייה באופן טרגי.
דמעות גדולות נפלו מעיניה. למה היא לא מנעה את מותה והקדימה את בואה לפני ששרה אחותה התאבדה?
אובי שאלה את עצמה למה היא עשתה את זה? למה היא התאבדה? כל עוד שאין תשובות בידה. היא לא תוכל לדעת שום דבר.
היא שמעה מאחוריה קול רעוע והיא נמשכה כאש בעקבותיו. האם זה היה אבשלום אותו העריצה?
אילו ידע כמה שהיא עדיין המשיכה לאהוב אותו בכל ליבה. אך זה היה אביה פישל.
הדמעות עדיין ירדו והיא לא מחתה אותן . היא זיהתה את אביה , שהזדקן מאוד מאז שהיא עזבה את הבית בפעם האחרונה.
" טעטע, טעטע שלי!" הוסיפה אובי בהתרגשות . אביה המשיך לחבק אותה בחום.
" למה לא סיפרת לי את כל מה שקרה לשרתי?" אמרה אובי בקול שבור והדמעות נצצו בתוך עיניה התכולות כאגם שטוף שמש.
" לא יכולתי להגיד לך כלום , בתי יקרה שלי. שרה כבר לא יכולה לסבול את המכות האלה שהטורקים הארורים האלה תקעו בה. " אמר האב בכאב ונשך את שפתו העליונה. הוא רזה ופצוע , נפשו הייתה דואבת מבפנים.
" טעטע, מאוד כואב לי לשמוע ששרה סיימה את חייה בגלל שהטורקים ימח שמם הכו אותה תמורת הוצאת מידע.
ואתה? איך אתה מרגיש? יואו , טעטע , איך נהיית רזה בפנים. טעטע שלי!" קראה אובי בעצב והדמעות החלו לזרום מעיניה ללא הפסק.