אהבה שטנית פרק 2
בינתיים, בעננים, גבוה מעל הקרקע, עמד בנו של המלאך גבריאל על ענן, דמעותיו יבשו כבר מזמן והוא סתם חלם בהקיץ כשהוא בוהה בשמיים אל הענן עליו יושב אלוהים, מאחוריו עמד גבריאל, מביט בבנו בדאגה וחושב איך לגשת אליו, לאחרונה הוא זכה לראות את בנו בוכה המון פעמים וזה הפחיד אותו.
"למה את עצוב, בן?" המלאך גבריאל ניגש בסופו של דבר לבנו, סונאו, מאז המשימה האחרונה סונאו חש במשהו רע מתקרב, הוא היה חסר מנוחה ושקוע בחלומות בהקיץ, גבריאל היה מודאג מהידרדרותו של בנו וחשש שייפלט מהצבא.
"אני מרגיש משהו רע מתקרב מאז המשימה האחרונה." אמר סונאו בשקט, העננים כבר היו אפורים וסונאו עופף מעט באוויר כדי לא להיפגע מהברקים העתידים לבוא, כלל ראשון כשאתה גר על ענן.
"אתה סתם לחוץ כי אנחנו מחסלים את כל התכניות שלהם, אנחנו נתפוס את כל השדים שברחו ואז אלוהים יחשוף את כל התכנית שלו ונחסל אותם סופית!" גבריאל שמח.
"אני לא חושב, זה כמו תחושת בטן, ותחושות הבטן שלי לעולם לא משקרות." אמר סונאו בעצב, נזכר בכל הפעמים שתחושות הבטן שלו לא שיקרו, ברקים הבזיקו וגשם החל לרדת, גבריאל עופף ליד בנו.
"אני חושב שעליך לבוא איתי היום לישיבה של אלוהים." הוא אמר, מביט בבנו בדאגה, אמנם סונאו כבר היה מבוגר, כמעט בן שמונה עשרה, שרירי גבוה ונאה שגרם לכל הבחורות בגן עדן להתאהב בו, אבל הוא היה פגיע יותר מכולם, אמנם הוא הסתיר זאת טוב אבל סונאו פחד כמעט מהכל, וגבריאל דאג לו כמו לילד קטן אף שהתנהג אליו כמעט כמו לחבר.
"אני מרגיש מטופש להגיד לאלוהים הגדול שעליו להפסיק הכל כי יש לי תחושת בטן." הביישנות השתלטה על סונאו והוא הסמיק.
"סונאו, מה קורה לך? כל פעם שאני מציע לך ללכת לאלוהים ולישיבות שלו את מתחיל להתבייש." גבריאל החל לחשוד שבנו לא מספר לו הכל וזה הכעיס אותו מאוד.
מאחר וסונאו המשיך לשתוק גבריאל סתר לו וצעק עליו: "אתה לא מספר לי את כל האמת?!"
סונאו החל לבכות, כמה מלאכים שעופפו בקרבת מקום והיו חברים של סונאו בילדותו עברו שם והחלו לצחוק, גבריאל גירש אותם וניחם את בנו.
"אני מצטער, אני פשוט משתגע מההתנהגות שלך לאחרונה, אתה סהרורי ואני מפחד שלא ירצו אותך יותר ביחידה שאתה מנהיג. אתה מראה שאתה חלש לכולם." גבריאל עזב את בנו.
"הם לא יצטרכו להעיף אותי מהיחידה, אני בדיוק עמדתי לבקש לצאת משם." אמר סונאו.
"אין שום סיכוי!" צעק גבריאל, הוא הקריב את תפקידו ביחידה למען בנו שלא התקבל ולא יתכן שבנו פשוט יפסיק את העבודה ביחידה.
"מה תעשה אם לא תהיה ביחידה?! אתה יודע כמה הקרבתי בשביל שתהיה שם?!" הוא צעק עליו ולא עמד בפרץ העצבים וסתר לבנו שוב, סונאו החל לבכות עוד פעם, הפעם לגבריאל לא היה כוח לדמעות האלו.
"תייבש את הדמעות ותתלבש כמו שצריך! אתה בא איתי לישיבה של אלוהים!" צעק עליו ונעלם בתוך הבית שלו, סונאו הביט בחברים שלו שחזרו ללעוג לו וייבש את הדמעות.
"על מה אתם צוחקים?" הוא צעק אליהם ונכנס לתוך הבית להתלבש גם, אם הוא הולך לישיבה של אלוהים עליו להתלבש היטב.
רוב האנשים מדמיינים את גן עדן כגן עצום, עם עצים פורחים ופרחים בכל מקום, אנשים מתים ומלאכים מתהלכים ביחד ונהנים מחיים שלווים, אך גן עדן לא דומה לזה אפילו קצת.
גן עדן הוא בעצם אסופה של עננים, על הענן הכי גדול ממוקם מקומם של נשמות המתים הטהורות, אף אחד לא יודע איך המקום נראה פרט למתים ולאלוהים, אפילו המלאכים לא מורשים להציץ לשם.
על הענן השני בגודלו נמצא אלוהים, המלאכים שמגיעים לישיבות שלו מספרים שזהו בעצם רק שולחן ישיבות ארוך העומד על הענן, ושם אלוהים נמצא כל הזמן שהוא לא יוצא לכדור הארץ, והוא לא עשה את זה כבר שנים, והסיבה היא שהשדים שנמלטו לכדור הארץ לא מאפשרים לישות רבת עוצמה כמו אלוהים לרדת לכדור הארץ אחרת העוצמה של הקסם העצורה בכל הישויות האלו פשוט תפוצץ את כדור הארץ לחתיכות קטנות, במקום זאת אלוהים מנסה כבר עשורים לשלוח את המלאכים לכדור הארץ כדי לאסוף את כל השדים, ורק כשהם יאספו את כולם אלוהים יוכל לרדת לכדור הארץ ולהפוך אותו למקום טוב יותר.
המקום בו חיים המלאכים זה בעצם המוני עננים קטנים, על כל ענן לא יותר משלושה בתים של מלאכים, ככל שהמלאכים שגרים בבית הם בדרג גבוה יותר הענן קרוב יותר לעננים של אלוהים ושל המתים, ולכן גבריאל וסונאו היו במרחק כמה עננים בלבד מהענן של אלוהים.
יש עוד כמה עננים, עננים של בית ספר, עננים שעליהם מתאמנים מלאכים בצבא כמו סונאו, עננים של חנויות.
זה בעצם כל גן עדן, אסופת עננים שנעה לאן שהרוח תחליט, ואם הרוח תחליט להפיל אותם הם יפלו, כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ולפני המון זמן, כשהדינוזאורים עדיין היו בחיים, הוריקן התרומם קרוב מדי לביתם של המלאכים ואלוהים וכולם נפלו, כל עוצמת הקסם הזאת גרמה לפיצוץ עצום שהכחיד את כל הדינוזאורים.
אלוהים ברא את הכל מחדש אבל הנזק נעשה, נבואות שקר רבות הופיעו עם השנים אבל הנבואה היחידה שהפחידה את אלוהים הייתה נבואה שרק הוא ואשתו של גבריאל, ליאה, ידעו עליה, ליאה הייתה מתה אשר גבריאל התאהב בה בזמן שמירתו על ענני גן עדן, הוא החביא אותה בביתו ונישא לה בחשאי, ליאה ניבאה נבואה שהפחידה את גבריאל עד מאוד, הוא הלך איתה לאלוהים ולאחר שאלוהים גילה מה גבריאל עשה הוא שלח את ליאה לגיהינום ומחק את זכרונו של גבריאל.
ולגבי זה הייתה אמורה להתכנס עכשיו האספה.
סונאו נכנס לחדרו והתחיל להתלבש, הוא לבש גלימה רשמית של ישיבות, הייתה לו רק אחת כזאת והוא היה חייב לשמור אותה בדיוק למצבים כאלו, זו הייתה כמעט שמלה, לבנה וארוכה עם חגורה באמצע, על רוב הבנים זה היה נראה מביך מאוד אבל סונאו הסתדר איתה מצוין ואפילו נראה טוב.
"תשטוף פנים." פקד עליו גבריאל כשסונאו חזר לבוש, הוא הנהן ושטף את פניו, עד שהם היו מוכנים זרם מלאכים כבר מיהר לענן של אלוהים.
סונאו הכין את עצמו לגרוע מכל, הוא חשב על כל השטויות שהוא יכול לעשות מול אלוהים וכמעט רץ לשירותים להקיא, הוא נאחז פחד שמעולם לא הרגיש. גבריאל הביט בבנו בחשש, תפקידו היה בסכנה תמידית מאז ומעולם, הוא אף פעם לא היה שומר טוב במיוחד ומאז שהוא מונה לתפקיד היו יותר מעשרים טעויות בשנה, אם בנו יבזה אותו עכשיו אין סיכוי שהוא יישאר השומר של גן עדן, ואז הוא וסונאו יאלצו לעבור לעננים הנמוכים ביותר או ליפול לכדור הארץ.
למלאכים אשר חטאו או נושלו מכל תפקידיהם אלוהים מצא עונש מקורי: הוא מנשל אותם מכל כוחותיהם, כנפיהם, וזיכרונותיהם לפעמים גם, ומפיל אותם לכדור הארץ כבני אדם רגילים.
"סונאו, רק תבטיח לי שלא תבייש אותי." ביקש גבריאל.
"כן אבא." סונאו אמר בשקט והביט באקראיות על המלאכים סביבו, הוא זיהה כמה מחבריו.
"היי, סונאו, איך אתה נבחרת לבוא?" טוי ניגש אליו, טוי היה מלאך ששירת גם ביחידה של סונאו, הוא היה בגילו של סונאו ואחד המלאכים היחידים שבאמת היו חברים של סונאו ורצו בטובתו.
"לא נבחרתי, יש לי תחושת בטן מוזרה, אבא שלי אמר שכדאי שאני אעלה את זה בפני אלוהים." אמר סונאו בשקט.
"אני שמח שאתה בא. הכיבוד שם תמיד נהדר." צחק טוי והלך.
גבריאל התכוון לשאול את בנו כמה שאלות אבל הם בדיוק הגיעו לענן של אלוהים, מלאך חסון במיוחד עמד בתחילת טור המלאכים שציפו להיכנס ובדק אחד אחד אם הוא רשאי להשתתף בישיבה, לאחר כמעט חמש עשרה דקות הגיע תורם של גבריאל וסונאו.
"גבריאל, כמובן, ואתה מי בדיוק?" רעם השומר.
"זהו בני, הבאתי אותו לישיבה כי הייתה לו תחושה רעה ומסיבות רבות זה חשוב יותר מכל דבר אחר, הוא חייב להיכנס כי יכול לשנות גורלות רבים." הגזים קצת גבריאל והשומר הכניס את שניהם כשהוא עוקב אחריהם במבט חשדני.
שניהם נבלעו בין ההמון, הם התקרבו לשולחן ומיהרו למצוא מקומות, לאחר שכולם התיישבו הצליח סונאו לבחון את הענן שבמבט מקרוב לא נראה מרשים כלל: רק שולחן לבן ארוך וערוך מלא מאכלים מגרים עמד שם, אפילו לא היה גג או קירות, שום רהיטים נוספים פרט לכיסאות, אבל הגשם לא חדר פנימה כי הענן היה מוקף סוג של בועית אוויר.
ליד סונאו התיישב מלאך גבוה עם עיניים ירוקות ושיער חום מתולתל, הוא היה שרירי והאדם היחיד שסונאו ראה אי פעם חוץ מעצמו שהגלימה של הישיבות לא נראתה עליו מטופשת.
"שמי קרייט." הציג את עצמו המלאך בקול יהיר.
"סונאו." סונאו הושיט את ידו ללחיצה וקרייט לחץ אותה בחיוך.
"לא ראיתי אותך כאן מעולם, מאיפה הופעת פתאום?" שאל קרייט בקול רשמי מאוד, הוא נשמע מצחיק עם השפה הגבוהה יחסית שלו.
"אני כאן באופן חד פעמי… אתה מבין, זה אבא שלי, הוא דרש שאבוא כי הייתה לי תחושה רעה." אמר סונאו ושניהם צחקו.
"נעים להכיר, אני כאן מאז שאבא שלי הופל לכדור הארץ." אמר קרייט בלי למצמץ, סונאו התחיל להעריץ את האדישות שלו, היה לו קשה לדבר על אמא שלו שהייתה רק רוח רפאים והנה מגיע אדם שאבא שלו הופל לכדור הארץ כי חטא והוא מדבר עליו בלי להניד עפעף.
"למה הוא הופל?" שאל סונאו בעניין.
"הוא הופלל, בכך שהתגנב לגן עדן, מה שלא נכון בכלל. הוא הבטיח לי שיחזור, שיוכיח לאלוהים שמגיע לו לחזור לגן עדן אם אלוהים בטוח כל כך בכך שהוא חטא. אין אף אחד עם אמונה חזקה יותר באלוהים מאשר אבא שלי." אמר קרייט בגאווה.
"ואמא שלך?" שאל סונאו.
"אני לא יודע עליה דבר, אבא שלי הבטיח לספר לי כשאגדל, וכשהפילו אותו הייתי בן תשע, עכשיו אני בן שבע עשרה ומצפה בקוצר רוח לצאת לכדור הארץ למצוא אותו כדי שיספר לי. נמאס לי לגור לבד, אני מצטרף ליחידה המיוחדת בשביל לצאת למשימות." אמר קרייט.
"אני מנהיג את היחידה הזאת!" שמח סונאו, הוא החליט שלא יפרוש מהיחידה.
"מצוין, נוכל להיות יחד!" קרייט התכוון להוסיף עוד משהו אבל אז אלוהים נכנס.
סונאו לא היה יכול להסתיר את אכזבתו, הוא ציפה למישהו זקן, מלא חכמת חיים, עם זקן ועיניים חכמות, אבל אלוהים היה נראה כמו מישהו בן עשרים, עם שיער חום ועיניים חומות גדולות, לבוש גלימה ונראה קצת מוטרף עם כוס היין בידו.
"התכבדו ואז נתחיל!" צעק והתיישב בכיסאו, כולם לקחו אוכל וסונאו הצטרף לטוי וקרייט כדי להסיח את דעתו מאלוהים, הוא בהחלט ציפה למשהו אחר.
'החיים מאכזבים.' החליט כשאלוהים רקע ברגלו.
"ועכשיו נתחיל בישיבה החשובה ביותר עד כה!"
תגובות (12)
זה ממש יפה!
אויש תפסיקי… מסתבר שאני מעלה היום עוד פרק… ריקי, תהיה קוראת נאמנה שלי?
זה מושלם ממש אהבתי את הפרק תמשיכי
בטח!
תמשיכי!!
ותקראי את הסיפור שלי, ממש השקעתי ( ותגיבי )
תודה ריקוש…
ריקס* ^-^
תמשיכי…
סבבה ריקס… העלתי את הפרק הבא והפרק הבא הבא יהיה מוקדש לך!
תמשיכי!!!!
תמשיכי!!!!
תמשיכיייייייייייייייי זה מושלם