אהבה שטנית פרק 16 'אליס ואוטיזי חוזרים'

אליס ואוטיזי ברחו מניידות המשטרה כבר שעתיים, סוף סוף הם הצליחו להיפטר מהם.
הם התיישבו על סלע והוציאו את האוכל שבגללו המשטרה רדפה אחריהם, אוטיזי בלע תפוח ואליס פתחה קופסה של דגנים.
"מה הביא אותך למדבר?! זה מדבר!" אליס כעסה עליו, אוטיזי לא ידע מה לענות לה, הוא הרגיש שכל דבר שיגיד לא יצדיק את הסיבוך שגרם להם.
"טוב, תרגע, לפחות נמלטנו ויש לנו אוכל." אמרה אליס, אוטיזי הנהן ולקח קצת מהדגנים שלה.
"המשטרה איבדה אותנו, לא בזכות העיקוף במדבר, זה היה קורה מהר יותר אם היינו ממשיכים בעיר, אבל פה יהיה קשה יותר למצוא אותנו." המשיכה אליס לעודד אותו.
"ואולי מחר גם נמצא מקום לישון, הלילה ממשיכים להתקדם." קבעה, אוטיזי רצה להתווכח, לבקש מנוחה, אבל הוא פחד להראות כמה הוא חלש.
"אז תסיים לאכול, ממשיכים להתקדם." אמרה אליס, הוא דחף לפיו חופן דגנים והיא סגרה את האריזה, הם קמו והמשיכו ללכת.
הדרך, שלא הייתה ממש קיימת שכן היו במדבר לא מיושב בכלל, הייתה ארוכה ומשעממת, הדבר היחיד שראו היה חול, הר עצום במרחק וקקטוס פה ושם, אוטיזי לא אמר מילה ואליס גם שתקה, שניהם סבלו מהדממה אבל פחדו להגיד משהו מטופש.
"אז…" אוטיזי לקח לבסוף יוזמה ופתח את פיו.
"מה?"
"שום דבר, פשוט משעמם ללכת בשקט אז קיוויתי שיהיה לך משהו להגיד." הוא מלמל והסמיק.
הוא לא הבין מה קורה לו, למה קשה לו לדבר בחברתה? למה הוא מסמיק ומרגיש כאילו מישהו נובר לו במעיים? מה הבעיה שלו?!
"אין לי שום דבר להגיד." אמרה אליס וחזרה לשתוק, היא הרגישה בדיוק אותו הדבר והשתגעה בגלל זה, היא לא ידעה מה פשר ההרגשה הזאתי, היא מעולם לא הייתה בחברת אנשים אמיתיים מספיק זמן בשביל להבין דברים כאלו.
"אה, אוקיי." אוטיזי השתתק גם, הוא חשב כבר לוותר וללכת בשקט אבל לפתע הופיע אוטו שחור וגדול במרחק, הוא נסע לעברם במהירות.
אליס ואוטיזי נעצרו והביטו בו כשנעצר לידם, החלון נפתח ואיש מבוגר יחסית, עם שיער בלונדיני מתולתל ועיניים כחולות הוציא את ראשו והביט בהם.
"שלום, מי אתם?" הוא שאל בנחמדות, החלון של המושב האחורי נפתח גם ונער מבוגר יחסית הוציא את ראשו החוצה, הוא היה דומה מאוד לאיש רק ששיערו היה חלק והוא היה שרירי יותר.
"אני אליס, וזה אוטיזי, אתה מוכר לי…" אליס מלמלה, היא הביטה באיש בריכוז למשך שלוש דקות ואז קפצה לפתע והתחילה לקפץ ולצרוח בהתרגשות.
"אתה גבריאל! ואתה הבן שלו! אתה סונאו! אני שיחקתי איתך בגן! כן! אני זוכרת!" אליס נראתה כל כך נרגשת, היא רצה וקיפצה ובסופו של דבר חזרה להסביר הכל לגבריאל וסונאו המבולבלים.
"אני אליס, אני מלאכית! נפלתי למטה כששיחקתי עם החברות שלי על העננים הנמוכים. וזה אוטיזי, הוא בנו של השטן אבל הוא שונא את אבא שלו והוא בצד שלי, הוא עזר לי מאוד עד עכשיו והציל אותי כמה פעמים!" אמרה אליס, מגזימה את הסיפור שלה.
"טוב, אנחנו שליחיו של אלוהים ואנחנו כאן במשימה סודית, אבל מטעם הידידות אתם יכולים לבוא איתנו." אמר סונאו בנחמדות, גבריאל נאנח והנהן.
אליס ואוטיזי התיישבו בתא המטען הפתוח והמכונית חזרה לזוז, במושב האחורי סונאו נזכר בנסיעה הנוראית שעברה עליהם עד כה.
~פלאשבק~
"כדור הארץ הוא לא מה שציפיתי…" מלמל סונאו בעודם נוסעים במרחבים העצומים של המדבר.
"כדור הארץ הרבה יותר טוב ממה שציפיתי!" קרייט, שלא הפסיק להתלהב מאז שהגיעו למדבר, צרח כל כך חזק עד שסונאו הרגיש את עור התוף שלו נקרע.
"די, אנחנו צריכים למצוא את האיש הזה, מהשורה השנייה של הנבואה! ואת הילד!" צעק טוי.
"נכון, אבל זה שאנחנו צריכים לא מפריע לכם להרעיש ולגרום לי לא להיות מרוכז בכביש!" גבריאל כעס, באותה השנייה כולם השתתקו.
הנסיעה המשיכה בשקט, הנוף הבלתי נגמר של המדבר לא התחלף, סונאו רצה להתאבד.
לפתע הם ראו שתי דמויות במרחק, גבריאל מיד האט והביט בחבריו למסע.
"מה עושים? זה יכול להיות האבא והילד שאנחנו מחפשים!" הוא שאל.
"תופסים אותם בכוח ומכניסים אותם לאוטו, אם זה לא הם תמיד אפשר להרוג אותם!" צרח קרייט, טוי סתם את הפה שלו בידו והצמיד את קרייט למושב.
"תסתום!" הוא סינן בכעס.
"לא, אני מרגיש שאנחנו צריכים לנהוג איתם בשלום, זו תחושת בטן!" סונאו התערב פתאום, גבריאל שקל את ההצעה.
"בסדר, נדבר איתם בשלום, אבל אם הם מי שאנחנו רוצים…" קרייט קטע את משפטו של גבריאל בצרחות נלהבות: "רוצחים אותם! רוצחים!"
"אמרתי לך לסתום!" טוי ניסה להשתיק את קרייט כשהאוטו חזר לנסוע מהר יותר.
~סוף פלאשבק~
ועכשיו, כשסונאו הביט לאחור וראה את אליס ואוטיזי יושבים בתא המטען ומביטים בכוכבים כשראשה של אליס שעון על כתפו של אוטיזי, הוא ידע שבחר נכון.