אהבה שטנית פרק 15 'אנחנו זוג'

הבטחתי להעלות המשכים בימי רביעי, תתכוננו עכשיו להצפה של סיפורים…
איזמו ולילי חזרו לבלה בעזרת האוטו הנטוש של ג'ון, הספינקס, איך שתרצו לקרוא לו.
הם מצאו אותה יושבת ליד ויטה במעבר, ראשה טמון בידיה ולידה קערה מלאה מים.
"מאיפה…" לילי החלה לשאול.
"המים? עברה כאן איזו איכרה זקנה, השאלתי ממנה את המים בנחמדות, היא עדיין כאן למען האמת." בלה נראתה נורא: עיניה אדומות ונפוחות, על פניה סימנים של דמעות וכולה חבולה מהימים האחרונים.
"מי?" לילי שאלה, בלה קמה ממקומה וגילתה מאחוריה אישה זקנה, לבושה סדין מוזר שעטף את כתפה.
"אה. איכרה זקנה." לילי מלמלה.
"היא אומרת ששמה הוא אטרי. והיא הודית." אמרה בלה באנחה כבדה, לילי יכלה להבין לפי צבע העור של הזקנה שהיא הודית.
"אטרי. שם יפה. ומה היא רוצה מאיתנו?" שאלה לילי.
"מהאנגלית-הודית העילגת שלה, כל מה שהבנתי זה שהיא אוהבת את הבן שלה." אמרה בלה.
"ואיך היא קשורה אלינו?" לילי החלה לאבד את סבלנותה, הציניות של בלה וכל הצרות שלא רצו להיעלם התחילו לעלות לה על העצבים, והשתיקה של איזמו לא עזרה.
"אין לי שמץ של מושג." אמרה בלה וקרסה על הרצפה ליד ויטה.
"חכו, אני יודע הינדית, אני אדבר איתה." אמר איזמו וניגש לזקנה, הוא רכן אליה ומלמל מילים לא מובנות, כשסיים האישה השיבה לו במלמולים דומים.
"היא אלמנה, ובנה מת. היא נודדת במדבר שנים וכל מה שהיא רוצה זה חברה. היא אמרה שהיא מוכנה לתת לנו מים ולעזור לנו בכל דבר שתוכל אם נארח לה לחברה למשך שלושה ימים." איזמו אמר לבסוף.
"לא רציני…" בלה נראתה על סף קריסה.
"למה? מה כל כך רע בה?" לילי לא הבינה את ההתנהגות הצינית של חברתה.
"היית צריכה לבלות איתה כמה שעות… היא לא מפסיקה למלמל דברים ויודעת מה? את כבר תגלי לבד. בואו נלך להציל את ויטה." בלה התעודדה כשנזכרה בויטה, היא קמה והחלה לעבוד במרץ, לוקחת את המרכיבים שאיזמו ולילי כמעט מתו בשבילם ומכניסה אותם לבקבוק יחד עם המים, הקקטוס והפסלון.
היא נתנה לאיזמו את התערובת, הוא ניער אותה המון זמן עד שנהפכה לעיסה מגעילה עם גושים מתפוררים של אבנים וצבע נוראי של דם.
"תביא לי." בלה החזירה את השליטה לידיה, שפכה חלק מהתערובת לקערה של ההודית ונתנה לאיזמו את הקערה.
"אני הולכת לחלק של ויטה שנותר בבניינים המשונים, בבית של ג'ון." אמרה בלה.
איזמו ולילי החליפו מבטים חושדים, בלה מיד המשיכה: אתה ולילי משקים את ויטה שפה, בעוד שעה בדיוק אתם תעשו את זה."
"בסדר. אבל אם תחזרי את תסבירי לנו מי זה ג'ון הזה." דרש איזמו.
"אני אשמח. אני יוצאת עכשיו, בהצלחה לכולנו ושהלילה כבר נישן עם ויטה אחת." אמרה בלה ויצאה מהמעבר, הזקנה מלמלה כמה דברים.
"מה היא אומרת?" שאלה לילי.
"אין לי מושג. זו לא הינדית. תספרי שניות." פקד איזמו, לילי החלה לספור את השניות.
בו בזמן בלה התקרבה לכיוון העיירה של ג'ון, היא הגיעה לשם עשרים דקות לפני הזמן שנקבע, למרות שלא היה לה נראה שספירת השניות שלה הייתה מדויקת.
לא לקח לה הרבה זמן להבין שהם הכניסו את הגופה של ויטה פנימה.
"שיט!" היא קיללה ונצמדה לקירות, מביטה בחלונות ומחפשת חדר שבו הם יכלו לשים אותה.
היא הייתה בטוחה שהם שמו אותה במרתף שבו היא הייתה תלויה לפני שויטה חילצה אותה אבל היא התפלאה לגלות כשהציצה מחלון קטן שנקבע די גבוה בקיר שהם שמו אותה בחדר ריק, אמנם קטן אבל עם מיטת ברזלים ושידה.
הגופה של ויטה נשענה על הקיר, עיניה היו פקוחות ובהו בנקודה בתקרה, בלה טיפסה לתוך החדר וניגשה אל ויטה.
"ויטה… את בסדר." היא מלמלה.
"קשה לתאר את זה ככה. אני בקושי מדברת ולא יכולה לזוז. וכואב לי מאוד." בלה קפצה לאחור כשויטה ענתה לה, לקח לה כמה שניות להתאושש ולהתחיל להחליף סיפורים, הסברים ורשמים.
"אז עוד כמה זמן תחלצי אותי מהמצב הנוראי הזה?" ויטה שאלה.
"בעוד דקה." אמרה בלה, היא הכינה את הבקבוק, קירבה אותו לפיה של ויטה וספרה את השניות האחרונות, רק עוד עשרים שניות.
לפתע פרצו המוני שדים לחדר, וג'ון עמד בקדמתם ביחד עם אנתוני, ג'יי השתופף לידם כשאקדח מוצמד לרקתו.
"מעניין, חזרת בשביל החברה שלך." אמר ג'ון, קולט מסרים משפת גופה של בלה.
"כן. כי היא חברה שלי, ולי יש חברים!" בלה עקצה אותו ועודדה את עצמה, נותרו עוד עשר שניות, היא תשרוד אם היא תדבר.
"היא חברה שלך?! היא משקרת לך בכל שנייה, היא הורגת אותך בלי שאת יודעת." צחק ג'ון, מגזים דברים בלי להיות בטוח מה הוא אומר בכלל, להתרכז בכל כך הרבה דברים בבת אחת בלבל אותו.
"אתה משקר." הטיחה בלה, סופרת בתוך ראשה לאחור ומאושרת עם כל שנייה שעברה.
"3..2…1…" היא מלמלה ושפכה את הנוזל הדוחה לפיה של ויטה, חיבקה אותה חזק כשהשדים התנפלו עליהם, היא הרגישה אותן נעלמות, כאב התפשט בתוכה, והיא הופיעה ליד איזמו ולילי, הזקנה ישבה לידם, על החול שכבה ויטה, מתנשפת ודומעת.
"שיט. כואב לי." היא מלמלה ובלה חיבקה אותה בלי לחשוב.
"את בסדר!" לילי ואיזמו התנפלו עליה, ויטה החניקה את הצעקות שלה והעיפה את כולם מעליה.
"אז אתם מנסים לגרום לי למות?" היא אמרה והתיישבה.
"לא. ואנחנו צריכים ללכת לישון." בלה אמרה, חיוך גדול מרוח על פניה.
הם התארגנו לשינה, מרגישים טוב יותר עם כל רגע, בשלב מסוים איזמו משך את לילי הצידה.
כשהם חזרו הם חייכו בערמומיות.
"יש לנו הודעה," התחילה לילי.
"אנחנו ביחד. אנחנו זוג."