אהבה שטנית פרק 10 'הישיבה החשובה ביותר עד כה!'

"ועכשיו בוא נתחיל בישיבה החשובה ביותר עד כה!" רעם קולו של אלוהים, קרייט, טוי וסונאו התיישבו חזרה ליד גבריאל והביטו במסך ענקי שהתחיל להקרין דף לבן ועליו משורבטות כמה מילים.
"זאת נבואה, נבואה מפחידה מאוד. לפני המון שנים הגיעה אלי אשתו של גבריאל וניבאה אותה, אשתו של גבריאל הייתה נשמה טהורה מגן עדן וברוב טיפשותי שלחתי אותה אל הגיהינום, מקום שממנו לא חוזרים לגן עדן." התחיל אלוהים לדבר, זה נשמע כמו התחלה של סיפור רקע לעניין האמיתי אבל זה הכה בכל המלאכים קשות, אחדים הניחו ידיים על פיהם ואחדים צבטו את עצמם ומצמצו כדי לוודא שזה לא חלום, איך ייתכן שגבריאל נשא לאישה נשמה טהורה מגן עדן, והיא עוד הולידה לו בן?!
"זה לא מתקבל על הדעת!" רעמו קולות אבל אלוהים השתיק את כולם, סונאו וגבריאל התכווצו במושביהם מאחר וכולם הביטו בהם בכעס וחוסר אמון.
"אבל זה לא העניין!" רעם אלוהים וכולם הפנו אליו את מבטיהם.
"העניין הוא הנבואה, לא משנה איך התגלגלה לידי, השורות שלה מנבאות רעות והיא לא ככל הנבואות, הרי רוב הנבואות לא מובנות ומפותלות, הן מובילות אותך בדרכים שאתה מבין רק בסוף, והנבואה הזאת היא שונה לחלוטין מהבחינה הזאת, וזה מדאיג אותי. היא פשוטה, ברורה יותר מדי, עם יותר מדי מידע חיוני להצלחה, בעוד היא מנבאת הרס ומוות." אלוהים המשיך וכולם פנו לקרוא את הנבואה, הם גילו שהוא צודק.
"ארבעה צריכים לרדת לכדור הארץ.
אל מרושע וחדש קם, אב אחד וילד ארצי יהיו חשובים במשימה שלכם.
יש סיכוי קטן להצליח אבל כמעט ואין סיכוי שתצליחו לממש אותו אם לא תבינו את השורה השנייה.
הפחד יהרוג אחד מכם, אהבת נעורים טיפשית תהיה הסיבה לכישלון שלכם.
אם לא תצליחו כל המלאכים יפלו שוב, כדור הארץ יתפוצץ לחתיכות ולא ישתקם שוב, אלוהים ינוצח בידי השטן ובכל היקום תשרור אפלה ומוות." הקריא גבריאל בבלבול.
"בדיוק כך גבריאל, פשוט מדי מכדי להיות נבואה, לא כך?" אלוהים חייך חיוך של מנצחים.
"אולי זו תרמית." הציע טוי.
"אשתי לא רימתה את אלוהים!" גבריאל כעס.
"אתה צודק. זוהי לא תרמית, אני לא אסביר לכם למה, אבל זו לא. ולכן, מכיוון שזו נבואה, עלינו לפעול לפיה. מי יהיו הארבעה אשר יצאו?" אלוהים הביט בגבריאל בציפייה.
"אני אצא מן הסתם. וסונאו יבוא איתי." אמר גבריאל.
"אם סונאו הולך אז גם אני, טוי, אתה מצטרף?" קרייט פנה לטוי.
"בלי מחשבה אחת מיותרת." הוא הרים את אגודלו למעלה.
"אם כך, נסגור את הישיבה, או שלמישהו יש משהו להגיד?" אלוהים אמר וגבריאל הביט בסונאו.
"כן, לי יש משהו. לאחרונה יש לי תחושת בטן רעה, אני לא רוצה להישמע רברבן אבל תחושות הבטן שלי לא משקרות לעולם, יש לי הרגשה שמשהו רע הולך לקרות, והוא קשור בנבואה הזאת." סונאו אמר.
"זה לא משנה דבר, אתם עדיין תצאו, פשר תחושת הבטן התבהר לך כנראה בהמשך." אלוהים ביטל בנפנוף יד את כל מה שסונאו אמר וחתם את הישיבה החשובה, כולם הסתלקו.
"נראה שמחר לא יהיה יום רגיל." אמר קרייט בחיוך.
"נראה שלא, מה אנחנו עושים עכשיו?" טוי שאל ובעודו מדבר הפך חדר הישיבות לסלון נוח, מלא כורסאות, ספות אוח עם אש חמימה, הקירות צמחו מן הרצפה והיו מכוסים בתמונות וצבועים באדום וזהב, שטיחים צבעוניים נפרשו על כל הרצפה.
"אז כאן גר אלוהים." מלמל טוי, גבריאל לא התרשם.
"כבר הייתי, כבר ראיתי. אני מניח שכדאי שנלך." כולם פנו אליו בהבעות מבולבלות, מתי הוא כבר ביקר פה וראה את הצורה האמיתית של המקום? אולי כשאשתו נבאה את הנבואה חשב לעצמו קרייט.
"אתם לא הולכים לשום מקום בינתיים, אני צריך להודיע לכם כמה דברים שלא יכולתי להודיע במסגרת הישיבה החשובה." אלוהים הופיע מאחורי אחת הספות, הוא משך את כולם לקבוצת כורסאות שעמדה מול האח.
"אני חייב להגיד, אני מופתע שכולכם התנדבתם כל כך מהר, זוהי משימת התאבדות." אלוהים משך את הרגליים אליו והתיישב כמו מלאך מתבגר טיפוסי, חושף את רגליו ואת תחתוני הבוקסר שלו, סונאו תהה לעצמו האם זה יהיה מנומס להגיד משהו לגבי זה.
"אני יודע, אני יודע, תחתונים. שלא תעז אפילו להעיר, אני שונא את כל השטויות האלה שנקראות בגדים. חופשי זה הכי בעירום!" צעק אלוהים וצחק, טוי הצטרף אליו, היה לו מצחיק לראות את אלוהים במצב הזה, הוא תהה עד כמה אלוהים באמת אחראי ובוגר, מכל מה שטוי ראה עד עכשיו הוא התנהג כמו מתבגר פשוט שקיבל על עצמו תפקיד גדול ומנסה להתמודד איתו וגם לשמור על רוח הנעורים.
גבריאל נעץ בו מבט חמור.
"סליחה." התנצל טוי והשפיל את עיניו.
"וואו, גבריאל! מה הבעיה שלך? הילד רק צחק ביחד איתי!" אלוהים הוריד את רגליו ועטה מסכה של רצינות על פניו, הוא הביט בחבורה שישבה מבולבלת לפניו.
"אז, מה שרציתי להגיד לכולכם זה בעצם רק ההנחיות איך לנהוג. כלי נשק אתם יודעים להשיג לבד בנפחייה, אם תצטרכו עוד כלי נשק מיוחדים בהזמנה מיוחדת מארקוס הנפח יכין לכם ללא תשלום, אתם תצאו מחר עם שחר, ואני מתכוון שאם תתעכבו אני לא אניח לכם לצאת, כי אלו הנהלים. ועוד משהו… אה כן, אני מציע לכם להתחיל את כל המסע שלכם בחיפוש אחרי האב, ואני מרגיש אותו קרוב לטקסס ולאריזונה, אז כדאי לכם להתחיל שם באזור. זהו, אתם משוחררים." אלוהים נפנף בידו והם כולם הופיע בנפחייה, טוי הסתכל סביבו בבלבול.
"אני מניח שעלינו לאסוף את כלי הנשק שלנו." סונאו תפס מנהיגות.
"כן, כנראה." גבריאל ניגש למארקוס הנפח וטפח על גבו.
"התנדבתם להתאבד לפי מה שידוע לי. מה תצטרכו כדי שהמוות שלכם יהיה אטי יותר?" מארקוס שאל.
"אנחנו רק נסתכל לנו." קרייט בלע את רוקו והחל להסתובב בין שורות החרבות והנשקים, הוא בחר לעצמו חרב ארוכה עשויה מתכת מבריקה, צרה וחדה במיוחד.
טוי מצא לעצמו שתי חרבות ארוכות של סמוראים, הוא תמיד אהב אותם בילדותו ושמח מאוד להילחם עם חרבות כאלו.
גבריאל נשאר עם כלי הנשק שניתן לו כשהחל לשמור על גן עדן: מקל קצר הפוגע גם במתים וגם בבני אדם שנפתח לשני חרבות ארוכות משני הצדדים ויכול לשסף אפילו מתכת.
סונאו התלבט רבות ובסופו של דבר בחר בסכין קצרה עם עיטורים יפהפיים על הקת.
"סכין יפה, הומו." צחק קרייט והשתתק כשראה את גבריאל.
"זה שיש לבן שלי טעם לא אומר ש-" סונאו קטע את אביו.
"אני לא נפגעתי ממנו, אז אתה לא חייב לגונן עלי." הוא צעק, הייתה דממה מתוחה כמה דקות עד שטוי הפר אותה.
"טוב…. שנזוז?" הוא שאל בחיוך עקום.
"נזוז." הסכים סונאו והצטרף לטוי מקדימה, קרייט השתרך אחריהם וגבריאל נשאר מאחור.
הם הסכימו ללכת לישון ולהתארגן עכשיו כי היה עליהם לצאת מחר מוקדם, וכל אחד פנה לביתו, טרוד במחשבותיו.