אהבה שחורה-פרק 6

"היי דיינה"
"היי"לא הייתי בעולם הזה-הייתי בעולם שרק ארו קיים.
מיהרתי לכיתה,אני אדבר אתו,ואגיד לו שעשה טעות ושאין לו מה לדאוג ושאני אוהבת אותו.כן.זה מה שאגיד.ואז אני והוא נהיה ביחד.
הרגשות שלי מקפצים בתוך תוכי,אפילו אלוהים לא יודע מה קורה שם בפנים.
רק שם אחד חרוט לי על המוח:"ארו"
אבל הכיסא שלו היה ריק.נאנחתי .אולי הוא מאחר.
"דיינה,איזה כיף לפגוש אותך שוב"
הסתובתי וראיתי את כריסטיאן,עם ילקוט חום משובץ.
"מה אתה עושה פה?"
"לומד אולי"
"אה"נשמעתי מפגרת לחלוטין.
"מה מטריד אותך?תשבי לידי בשיעור הזה ונדבר".תתרחקי ממנו.שמעתי קול בראשי.הוא מסוכן לך.
"איפה ארו?"שאלתי.
הוא משך בכתפיו."אני בעצמי חשבתי לראות אותו,הייתי בטוח שה'ידידה שלו' תדע"
"היי!אנחנו באמת ידידים"
הוא נשען לאחור בשיעמום."הוא לא יכול להיות ידיד שלך,מ-סיבות שאסור לך לדעת עליהן.אז זה רק עניין של זמן שהוא יבהיר לך את העיניינים"
הצילצול הגיע.
נאנחתי והיתיישבתי ליד בטי.
"היי דיינה"אמרה.
"היי בט,מה קורה?"
"מעולה"
כאן השיחה עצרה.אני לא יכולה להמשיך יותר.אני צריכה לדבר איתו.על הכל.הוא לא יכול להמשיך להסתיר ממני דברים,לא אחרי אתמול…
"המורה"
פרופסור אוביט הביט בי."כן?"
"אני צריכה לשירותים"
הוא משך בכתפיו והסתובב חזרה ללוח.
חמקתי החוצה כתירוץ שהלכתי לשירותים ויצאתי דרך הפירצה בגדר.
ורצתי לבית הקברות,כשהגעתי האטתי.הוא ישב שם והביט בשמיים.
"שְלשָה בְנֵי עורֵב עַל ראש עֵץ הֵם יָשְבו
שְחורִים כַאֲשֶר תְדַמו וּתְשַוו .

אָמַר הָעוֹרֵב הָאֶחָד:
"אַיֵה פַּת שַחֲרִית נִסְעַד "?

"הִנֵּה בַּשָדֶה הַיָרֹק הַלָז
נָח אַבִּיר מְדֻקָר, מָגִנוֹ מֵעָלָיו.

מִמֶנו כְּלָבָיו לא יָסִירו עֵינָם
הֵם רוֹבְצִים לְמִשְמָר לְרַגְלֵי אֲדוֹנָם.

נֵץ טִיפוחָיו הוא מִלְמַעְלָה סובֵב
לְהָנִיס כָל הָעוף הַקָרֵב".

הוא דיקלם את הבלדה הידוע שהייתי צריכה לדקלם שנה שעברה.

"אָז יורֶדֶת עַלְמָה יַעֲלָה צְהַבְהַבָּה,
יָמֶיהָ מָלְאו, כֵן תַיְשִיר צַעֲדָהּ.-"

קטעתי אותו והמשכתי:"וְהִיא עַל גַבָּה עָמְסָה אותו
וְאֶל עֶרֶש עָפָר נָשְאָה אותו.

והִיא עַד אוֹר-יוֹם לִקְבָרות הֱבִיאַתּוּ כַּדִין
וְעַד עֶרֶב הָיְתָה הִיא עַצְמָה בַּמֵתִים.

יִתֵן הַבּורֵא לְכָל גֶּבֶר עֲלֵי אֲדָמוֹת
נֵץ כָּזֶה וּכְלָבִים כָּאֵלֶּה וְאַהֲבָה כָּזאת."

הוא הסתובב במהירות והביט בי.
"דיינה…"
התיישבתי לידו."היי"
"דיינה אמרתי לך להתרחק ממני-"
"תפסיק כבר,תגיד לי מה הבעיה שלך ואל תתחמק"
"אני לא יכול דיינה את לא מבינה?"
"לא!"
"תקשיבי,מאז שראיתי אותך בפעם הראשונה זה היה כמו שברזל נמשך למגנט,הייתי כל כך להוט להיות לידך,לשמוע את קולך,חלמתי עליך בלילות-"
"גם אני"
הוא חפן את ידי בכפות ידיו."דיינה,לא,לכי,בבקשה"
"לא אני לא אלך"התקרבתי אליו והרחתי את ריח השושנים-אפטר שייב-ורדים-ריח חמצמץ ומתוק שלמדתי להתמכר אליו.
"דיינה…"הוא כרך את זרועותיו סביבי."תפסיקי,תעצרי אותי לפני שהיה מאוחר מידי-"
"לא"הבטתי בעיניו והן היו צבועות בתכלת יפיפה."עכשיו מאוחר מידי".
נישקתי אותו.זאת הייתה הנשיקה הכי נעימה בעולם.בחיי.כל כך אהבתי אותו.
הצמדתי אותו אליי והוא הצמיד אותי אליו,הוא היה עדין אבל לא יותר מידי,היה אגרסיבי-אבל לא יותר מידי.
אצבעותיו נעו מתחת לחולצתי,אצבעותיו נעימות וקרירות.כמה חשקתי לנשיקה הזאת,לחיבוק הזה.
אני לא מאמינה שזה קורה.פשוט לא מאמינה.
הוא התנתק ממני לבסוף,התנשמנו."אני אוהב אותך דיינה"
"אני אוהבת אותך"
רוח נעימה נשבה עלינו.
"ג'ו טם,אמור דה מה וי"(אני אוהב אותך אהבת חיי)
הוא ליטף אותי וחפן את פני בידיו.
"את עושה טעות"
"אני לא"אמרתי וליטפתי אותו.
אסור לנו להיות ביחד"אמר.
"למה?"
נשמעה צרחה.
הוא הביט קדימה ועיניו הריקות הצבועות בכחול כהה חזרו."אני צריך ללכת"
"לאן?"
הוא הביט בי ועיניו היו עכשיו כחול כהה עם כחול בהיר שנראה כאילו התפוצץ בעיניו אך הכחול הכהה עדיין מנסה לתפוס שליטה.
"אני אוהב אותך"
ונעלם.
"זה כל כך לא פייר אתה יודע!"צעקתי,בתקווה שהוא שומע.
"זה חלק מהעניין של ה'טעות'!"הוא צעק לי חזרה.
צחקתי.אוקיי,היתנשקתי איתו.הרגשתי עדיין את מגע שפתיו על שפתי ושמתי את שתי אצבעותי על פי.
"אלוהים אדירים"אמרתי בקול."אני כל כך מאוהבת".