אהבה שחורה פרק 4

לבשתי את השמלה האדומה הנוצצת שהתאימה לאודם שלי ואספתי את שערי לפקעת.
ראיתי אותו,הוא לבש ג'קט אלגנטי שחור עם מכנסיים מותאמים וחולצה מכופתרת לבנה.
הוא החזיק בידו שושנה אדומה,הוא עמד במרפסת ושערו השחור הסתיר את עיניו.
ניגשתי אליו,קולות העקבים הסגירו אותי והוא הסתובב אלי.
"דיינה"הוא אמר את שמי בקולו המתנגן שהעביר בי את אותה צמרמורת כמו בפעמים הקודמות.
"ארו…"
השושנה הייתה כל כך אדומה,בחיים שלי לא ראיתי פרח בצבע אדום עז כל כך.
הוא חיבר את השושנה לשמלה שלי ונגע בכתפיות השמלה שלי."את נראית מדהים"
ואז-
דם,בחור עם שיער בלונדיני חוטף אותי.
אני צורחת.
ארו צורח.
אני נחתכת ביד על ידי משהו חד.
אני מרגישה כאילו שואבים ממני הכל.
דמעות,דם,זיעה.
אני רואה את עיניו העצובות של ארו,זוהרות בצבע לא מובן,נצבעות לאט לאט בכחול חדש,ואז הכל נעלם,ומשחיר,הוא מתרחק ומתרחק.
אני צורחת שיציל אותי,שלא יעזוב אותי,אבל אין לי מספיק כוחות,השמלה שלי נקרעת,השושנה נופלת והצבע האדום שלה כאילו נשפך ממנה על הרצפה,כמו דם,הדם שלי.

"דיינה!"
הזדקפתי והבטתי מסביב,ראיתי את קלואי רוכנת מעליי
"חלמת על אלכס"
עיקמתי את אפי."בחייך"
סלינה צחקה והתיישבה לידי,גם רוז,כריסטי,לינדזי וסנדי התיישבו לידי.אתמול שתינו הרבה וראשי כאב מאוד.כאילו מרביצים לי במוח עם פטישים.
"נו באמת את דלוקה עליו זה ברור"אמרה רוז.
"נכון,והוא דלוק עלייך"אמרה לינדזי בצחקוק קל.
"בנות,שמעתי שהוא רוצה להציע לה ללכת איתו לנשף החורף!הרי ברור שאת תהיה המלכה והוא המלך!"צעקה סנדי ומחאה כף.
לגאמרי"קלואי התלהבה.
"בנות,בנות יש עוד זמן"
"את טועה יש רק עוד חדשיים"אמרה כריסטי.
"כן!"צעקה רוז.
"חודשיים זה הרבה זמן"אמרה לינדזי.
"ממש לא"אמרה רוז ועוד פעם הראתה את הטמטום בעיצומו."זה כאילו עוד הרבה ימים"
"הרבה ימים"זה הרבה זמן"נאנחה לינדזי.רוז הייתה מטומטמת,פשוט ככה-הנעל שלי הייתה יותר חכמה.
"תקשיבו בנות,אני חייבת ללכת"
"לאן?"
לא עניתי."נדבר,אהמ לינדזי אליי היום בשבע"
"ומה איתנו?"שאר הבנות הסתכלו עליי.
"תבואו גם,ואולי תזמינו גם את הלנה ואליזבת'.
"אין בעיה" אמרה לינדזי וכולן סימנו לי לשלום בידיהן.
יצאתי מהבית והלכתי לבית הקברות.משום מה הרגשתי שם הכי בטוחה ורציתי לראות אם הוא שם.
רצתי,רצתי הכי מהר שאני יכולה וכשהגעתי נחתי על האבן הקשיחה והתנשמתי.
נשכבתי עליה וחשבתי.אני מוקפת במתים,וגופות קבורות לי מתחת לרגליים.המחשבה הזאת לא הרגיעה אותי אבל המקום עצמו כן,הוא היה מוקף בעצים גבוהים שמעלים פריחה של פרחים גדולים,לבנים וורודים.
אלוהים כמה שרציתי לשתות עכשיו.
ריח מוכר הציף אותי.חייכתי חיוך רחב.
"צמאה?"הוא הגיש לי בקבוק מים קרים.
"מאוד" שתיתי ממנו במהירות.
הוא התיישב לידי והלב שלי עצר לשנייה אחת ואז התחיל לדהור.
"את באה לפה הרבה?"
צחקתי."זה ניסיון להתחיל איתי?"
הוא צחק.צחוק עמוק,גברי וצלול,פשוט צחוק מושלם,וגומה קטנה הופיעה על לחיו.
"לא,אני רציני,את באה לפה הרבה?"
"מאז אתמול המקום כאילו…לא יודעת קורא לי אליו"
הוא חייך ועיניו הכחולות הביטו לשמיים.
סירקתי באצבעותי את שערי ונזכרתי שלא שתיתי קפה או התקלחתי על הבוקר והרגשתי רע.מובן שהספקתי לשים דואודורנט ובושם לבנדר אבל בשבילי זה לא הספיק,לא התאפרתי אפילו טיפה.
הרגשתי מכוערת,מעולם לא יצאתי מהבית בלי איפור,בשבילי זה נגד את חוקי הטבע.
"את יפה,את לא צריכה את צבעי המלחמה האלה"שמעתי את קולו של אבא שלי בראשי."את מושלמת".
נאנחתי.
ארו הביט בי וחייך."את מושלמת"
טוב.זה כמעט הרג הרג אותי.הבטן שלי התפוצצה למיליון חתיכות והבטתי אליו."אתה…באמת חושב ככה?"
הוא משך בכתפיו."כן"
"ת…ודה"הנהנתי.
"אז זה מקום המפגש שלנו מה?"אמר ושיחק עם העלים שנשרו מהעץ הקרוב אלינו.
"מה?"
"פשוט,נהגתי להגיע לפה כל החודש הזה בגלל-"הוא השתתק."פשוט,אני בא לפה כל הזמן.זה מרגיעה אותי"
"גם אותי"הסכמתי.
"למה את נחמדה אליי כל כך?"
עצרתי את נשמתי.באמת חשבתי על זה כל הזמן.למה אני נחמדה אליו ולמה אני מרגישה כלפיו את מה שאני מרגישה?
"אני-כאילו אתה בודד כזה רציתי לארח לך חברה"חייכתי.
הוא הביט בי כמו שהביט בשיעור כימיה ונאנח."תודה"
"ברור"
"את יודעת שאני אעזוב בשנה הבאה-"
"למה?"הרגשתי כאילו הלב שלי צונח.
"לצרפת,אני חייב לחזור,מ-כל מיני סיבות"
"איזה סיבות?"
"אישיות"
עוד פעם האישיות האלה.
"אני מקווה שנשמור על קשר"
הוא שתק והביט בשמיים,שוב.
"דיינה,את לא צריכה להיות כל כך נחמדה אליי,באמת,אני יכול להסתדר"
'אני אוהבת אותך,ולא סתם אוהבת אותך,אני בחיים לא אהבתי ככה בן אדם' רציתי לומר לו אבל מקום אמרתי:"אה,זה בסדר אני נהינת איתך."
הוא הביט בעיני והבטתי בעיניו,זה נראה כאילו הוא קורא לי את הנשמה שלי,כאילו הוא מביט לתוכה.
"גם אני"
פרח נחת על ברכי,פרח שמן ורוד עם קצוות לבנים."איזה יופי"
"את הרבה יותר יפה"
הסמקתי והתקרבתי אליו.
הרגשתי לשנייה אחת את ידו על ידי אבל אז היא התנתקה ממני.
"אני חייב ללכת"אמר.ולפני שהלך הסתובב אליי ואמר:"בל רוואר"וברח.
הוא אמר לי'להתראות יפיפיה' הלב שלי צנח לתחתונים.
והשבתי לו בצעקה:"בה ג'ז'ון!"(להתראות חתיך)
הוא חייך אלי חיוך רחב ואמיתי,קרץ לי ונעלם.
מעולם לא נהנתי ככה בבית קברות.והבנתי שאני אחזור לפה עוד הרבה פעמים.ושזה מקום המפגש שלנו.שניפגש בקרוב.ושאנחנו רשמית ידידים טובים.