אהבה ראשונה פרק ט'

יעלי ציפתה בקוצר רוח לטלפון מיובל כדי ליידע אותה מה המצב שם, אך הוא לא צלצל. הימים חלפו, המצויינות של יעל בכל המקצועות נמשכה היא פשוט השקיעה את כל כולה לאביבי , חלילה לא לאחר לקחת אותה, ללימודים למרות שלא נזקקהלדגור, אך היא רצתה להיות עסוקה, לעשות דברים, לא להיכנע לגעגועים אל יובל.

באחד הימים כעבר זמן רב מאד שיובל עזב את תל אביב, החליטה יעלי לנסות לטלפן לאלחוטי שלו דבר שלא רצתה בשום אופן לעשות שמא תשמע מהצד השני הטלפון לא מחובר וכו'. אך כאמור היא כן התקשרה ועונה לה מישהי נערה צעירה לפי הקול, "שלום אמרה יעל אפשר לקבל את יובל" ? "הוא לא נמצא כרגע" "אפשר להשאיר לו הודעה" "מצטערת אי אפשר" והטלפון דמם. מה זאת אומרת אי אפשר ? מי היא בכלל הבחורה הזאת ?ועוד מיליון שאלות ששאלה את עצמה וכמובן תשובות – אין.

כשההורים חזרו הביתה יעלי סיפרה להם על השיחה המוזרה ואביה אמר לה במלים אלה:"יעלי עברה כבר תקופה של 10 חדשים מאז יובל נסע", "הוא לא צלצל אלייך ולו פעם אחת, "אמא ואני שמחנו שלפחות כלפי חוץ חזרת לעצמך" – "מאמי יובל לגבייך לא קיים". "אין אנו יודעים מה עלה בגורלם אין לנו ולו קצת חוט שיכול להצביע לאן הם נסעו, ומדוע הוא לא צלצל ולו פעם אחת כפי שכבר אמרתי לך, לכן יעלי, תמשיכי בשיגרה שלך , כשאת כבר מוקפת בחברות וחברים רבים, ואולי יום אחד הוא יפציע, הוא יכול לאתר אותך, את אותו לא"

יעלי הבינה עד כמה אביה צודק והיא באמת החליטה להמשיך בשיגרה, ומאד הצטערה שלא יכלה לכבוש את היצר מלצלצל אליו ומה שקרה בעטיה של שיחה זו כואב ויכול להכניס אותה שוב למחשבות אך היא התעשתה והחליטה :קדימה, אני ממשיכה בחיי הרגילים.

אותו נער שביקש לשבת לידה ביום בו נסע יובל המשיך עד עצם היום הזה לשבת לידה ועם הזמן הם נפתחו אחד כלפי השניה ומתברר שהוא נער מאד מוכשר, תלמיד מצטיין ואפשר לשוחח עמו בכל הנושאים.

לא תאמינו כמה מהר חלפה שנת הלימודים ואוטוטו יוצאים לחופש הגדול , כל הבחינות כבר מאחוריהם, למיותר לציין שיעלי סופחה להקבצה ראשונה בכל המקצועות שהיו בהן הקבצות וכמה ימים לפני חלוקת התעודות, המחנכת האשה המדהימה, שכל הכתה אהבה לאהוב, ביקשה מיעלי שתיגש אליה לאחר השיעור האחרון.

עם הצלצול של השעה השביעית, יצאה יעלי לכיוון חדר המורים,והמורה בישרה לה בשמחה שכל המורים מקיר לקיר בדיעה שהיא צריכה לקפוץ כיתה ולעלות לכתה ט'. "וואו המורה אני לא מאמינה" "סליחה" אמרה לאה, "מה זאת אומרת את לא מאמינה" "את תלמידה מצטיינת בכל המקצועות, וכאמור בשנה הבאה את תלמדי בכתה ט' " ו"זה לא הכל יעל" : "בעוד שבועיים ימים את תסעי עם עוד כמה תלמידים מצטיינים מכיתות ז' המקבילות ללונדון ושם תלמדו אנגלית ברמה גבוהה מאד מזו שלמדתם כאן" יעל שאלה זה הכל" "עוד שנייה ענתה לה המורה , במהלך השבועיים של החודש השני לחופשה את ועוד מס' תלמידים מצטיינים בצרפתית, תסעו לפריז לקורס ייחודי שהמשתתפים בו הם מצטיינים בשפה, וגם שם תלמדו צרפתית ברמה גבוהה יותר".

"המורה ממש היממת אותי" ולזכותך יאמר" אמרה לאה , כשגם היא כבר מתכוונת ללכת הביתה "שאת כה צנועה וענווה ולכן אני מאד גאה בך. "תודה המורה " סליחה שאני חייבת לרוץ לקחת את אחותי מהמעון" בסדר מתוקה "אל תרוצי לכי רגיל ותיזהרי בדרכים".

המשך יבוא