אהבה מקוללת-פרק 4

עיניו של דיימון מעולם לא נראו יותר מסוכנות ויפיפיות כמו עכשיו,הוא הכניס את השעון לכיס וממש ברח לחדרו.
"אמא שלו?!" צעקתי .
"זה…זה…דיימון סאלבטור?" גמגם ספנסר.
"ולא אחר\" צחק ג\'רמי.
אלנה הביטה בו וצמצמה את עיניה.
מייק נראה מזועזע,\"אלוהים אדירים…\"
\"מאיפה השגתם את השעון הזה?\" שאלה קרוליין.
\"אנחנו גנבנו אותו\" אמרה לוסי.
\"ידעתי\" אמר ניקיטה,\"אתם משוגעים\"
\"אנחנו צריכים את השעון הזה!\" צעקה מלודי.
\"למה?\" שאל ג\'רמי.
\"ספנסר ראה שבעתיד השעון ישמיד את כולנו,את כל גזע הערפדים\" ענה מייק.
\"כן! ואנחנו צריכים להביא אותו למילאנו ושם למצוא את האחד שהשעון שייך לו ו-\" ספנסר שם את ידו על מצחו,\"זה דיימון! כמובן!\"
\"ומה?\" לחצתי עליו.
\"הוא יצטרך להשמיד אותו-בעולם התחתון\"
\"אין סיכוי!\" נחר ניקיטה.
\"יש ועוד איך\" אמרה מלודי.
\"זו סתם אגדה\" צחק ג\'וש.
\"על מה כולכם מדברים?\" שאלה אלזה,הייתי מבולבלת בדיוק כמוהה.
\"העולם התחתון\" ענה ליאו,\"זה מאיפה שכל הערפדים הגיעו. האגדה מספרת שבן אנוש ירד
לשם והוא השיג שם כוח רב עוצמה והעונש על כך שירד לעולם התחתון היה שהוא יהיה ניזון מדם וזה הדבר היחיד שיזין אותו באמת. לנצח. הערפד הראשון\"
\"כן ויש שער כאן במילאנו\" צעקה מלודי.
\"איך את יודעת?\" שאלה מירנדה.
\"אני יודעת הכל\" אמרה מלודי.
\"הו…את אחת מהם\" אלנה שמה את ידה על פיה.
\"אחת ממי?\" שאלה ריי.
\"את צאצאית מה\'חכמים\' נכון?\" שאל ג\'וש.
מלודי הנהנה.
\"מי אלה החכמים?\" שאלתי פתאום.
\"החכמים הם הערפדים שקבלו את כשרון החוכמה והידע…הם יודעים הכל והם עוזרים מאוד ל \'ומפרס\' \" ענה ספנסר.
\"ומפרס?\"
\"ככה אנחנו קוראים לערפדים העליונים\" אמרה לורה,שנראתה נורא.
\"הו…היי זה כמו בדמדומים? כלומר…הוולטרי? כאן זה ומפרס\" צחקתי.
כולם הביטו בי כאילו החלקתי על השכל.
\"אז אנחנו צריכים שדיימון ישרוף את השעון הזה\" אמרה לוסי.
\"בעולם התחתון\" השלים מייק.
\"שנצא?\" דיימון צץ פתאום ומחא כף.
\"לא נוכל כולנו לצאת\" אמרה אלנה.
\"צריך לשמור על המקום\" אמר ג\'וש.
\"אני אשאר\" אמרה אלזה,\"גם אני\" צחקה ריי.
\"כמה צריכים לצאת למשלחת?\" שאלה מירנדה.
\"שבעה בהחלט יספיקו\" אמרה לוסי.
\'את נשארת\' שמעתי את דיימון בראשי,קולו היה שונה.
\'לא אני לא\'
\'כן. את כן.\'
\"אוקיי ספנסר מייק מלודי לוסי דיימון ליאו ואני הולכים\" אמר ניקיטה.
\"רגע מה איתי?\" שאלתי.
\"הו…כמה חמוד. הארנבונת רוצה לבוא\" אמר מייק בצחקוק קל.
דיימון הביט בי במבט מסוכן ומפחיד.\"את נשארת,אין מקום לארנבים\"
פתחתי את הפה וסגרתי אותו,\"סליחה?\"
\"כדאי שנצא\" אמרה מלודי,\"השער נמצא בקצה היער.\"
\"קדימה\" אמר ניקיטה.
התקרבתי לדיימון,\"דיימון…אני-\"
\"אהיה בסדר\"
הבטתי לתוך עיניו,הוא לא בסדר. שום דבר לא יהיה בסדר.
\"אתם עוקבים אחרי אגדה ו-\" התחלתי לומר.
\"הגזע שלנו תלוי בזה\" השתיקה אותי לוסי.
\"כדאי שנמהר\" אמר ספנסר.
\"אבל,אבל-\"
\"אתם פצועים. אולי תשארו ללילה?\" שאלה אלנה.
\"לא…אין לנו זמן\" אמר ספנסר,\"ערפדים הולכים למות ולחלות יותר מיום ליום. אנחנו הולכים לתקן את זה\" ובלי מילה נוספת הם יצאו.

לא שתיתי דם לארוחת הערב,ומשום מה גם לא יכולתי לתקשר עם דיימון דרך המחשבות. כאילו משהו חסם אותי.שכבתי במיטה וניסיתי להרדם,השעה הייתה שתיים עשרה בלילה.
התהפכתי ועצמתי את עיני,לא לחשוב על דיימון. לחשוב על דברים טובים כמו…הרי גלידה וממתקים ודם,כן. הרבה דם. ודיימון.
הרגשתי יד על כתפי,\"קומי\"
\"מה…?\" מצמצתי וראיתי את לורה מולי.
\"זזים\"
\"לאן?\" נבהלתי.
\"לעולם התחתון כמובן\" צחקה לורה.
\"לורה,השתגעת? אנחנו לא יכולות פשוט ללכת\"
\"מובן שכן\" היא לקחה את התיק הסגול שלי וזרקה אותו עלי,\"תארזי,אני ארזתי את מה שצריך\"
חייכתי חיוך קטן ותחבתי לשם כמה בגדים,להב מחודדת שדיימון פעם נתן לי וכמה תחבושות ליתר בטחון. \"אולי נרד למטה למטבח ונקח כמה שקיות דם\"
יצאנו אחרי שהתיק שלנו היה מפוצץ בשקיות דם קרירות והלכנו לעבר המכונית שלי, התנעתי את האוטו ונסעתי לכיוון היער.
\"איפה היא אמרה שזה?\" שאלתי.
\"בקצה היער\" ענתה לורה,\"יש לנו שעה\"
\"שעה?!\" הגברתי את המהירות.
\"אין סיכוי שהם סגרו את השער,הרבה כוח נלקח רק מלפתוח אותו ולסגור אותו זה סיפור אחר.לשער לוקח בערך חמש שעות להסגר לבד\"
\"איך את יודעת על זה כל כך הרבה?\" שאלתי אותה.
\"קראתי על זה קצת הרבה באחוזה. גם על העולם התחתון\"
\"את מאמינה בו?\"
\"לגמרי\" היא צחקה.
אך פתאום בלי ששמתי לב מכונית כנראה של כמה שיכורים נכנסה בנו בחוזקה,צרחנו,איבדתי שליטה על המכונית והיא סטתה מהכביש והתהפכה,הרגשתי גל של מים על פרצופי.
\"אלוהים! אנחנו בתוך נהר!\" צרחתי.
\"לא,לא זה רק הבקבוק שלי\"
נשמתי עמוק ואחרי דקה נרגעתי אבל מאוד רציתי להקיא,\"טוב…זה קרה\" אמרה לורה.
\"מה שלא יהיה זה נגמר,בואי נצא\"
טיפסתי מהחלון ויצאתי מהמכונית,לורה עשתה את אותו הדבר.
חברות הנערים הביטו בנו במבט מודאג.
\"אנחנו בסדר…אתם…יכולים להמשיך\" צעקתי להם,הם נראו מודאגים ומבולבלים.
\"כדאי שנמהר\" אמרה לורה והתחילה לרוץ.
אחרי בערך חצי שעה של ריצה הגענו לקצה היער(זה היה נוראי).
התנשמתי בכוח, \"א-איפה השער?\"
\"הנה הוא\" היא הצביעה על משהו מנצנץ בצבע בכסף,כמו יהלום קטן.
התקרבנו אליו,\"את צוחקת עלי\" הוא היה בערך בגודל כף היד שלי.
\"לא, תשחילי את היד ואז את השאר,זה גם הולך קצת לכאוב בגלל שהשער כמעט סגור לחלוטין\"
עשיתי כמו שאמרה,וזה לא סתם \"קצת כאב\" זה כאב מאוד. הרגשתי כאילו כל עולם לוחץ עלי ושואב את הגוף שלי. הכאב הפסיק כשנפלתי על אדמה קשה והוא חזר כשלורה נפלה עליי.
\"אאוץ\' \" אמרתי.
\"סליחה\" היא הנהנה וקמה.
\"אוקיי לאן עכשיו?\" הבטתי לצדדים. העולם התחתון נראה בדיוק כמו העולם האנושי פרט לכך שהשמיים בלילה היו צבועים בצבע סגול כהה והיה נטול כוכבים וירח ולכן מנורות רבות עיטרו את המקום.
\"כדאי שנקנה כמה דברים\" היא הצביעה על החנות הקרובה.
\"אין לי כסף\"
\"לי יש\" היא חייכה.
"כסף של העולם התחתון?"
"כסף אנושי. אני בטוחה שהם יקבלו את זה".
נכנסו לחנות ומוכר שכנראה (בטוח) היה ערפד בירך אותנו לשלום.
לקחנו כמה גלימות ארוכות להבים ופגיונות ארוכים ונגשנו לקופה.
"זה יעלה לכם שק זהב קטן אחד" אמר המוכר.
"אין לנו כן זהב אבל יש לנו משהו מדהים" אמרה לורה והושיטה את הכסף,"זה כסף מהעולם האנושי"
"שטויות. תנו לי שק זהב או שתעזבו"
לורה נשמה נשימה עמוקה והביטה לתוך עיניו,"אתה תיקח את הכסף הזה ותביא לנו את מה שקנינו בתוספת שתי החגורות ששם".
הוא הושיט שתי חגורות ארוכות וחומות מעור ולקח את הכסף.
"תודה רבה" חייכה לורה ודם ירד לה מהאף.
כשיצאנו משם אמרתי לה:"וואו חשבתי שזה עובד רק על בני אנוש"
"התאמנתי קצת" היא ניגבה את הדם מאפה.
"בשביל ליאו?" נאנחתי.
"בואי נתמקד" אמרה לורה ופתחה את התיק,"אוקיי, קנינו ארבעה להבים ושני פגיונות"
לקחתי שני להבים ופגיון ארוך וחד מעוטר בציורים יפיפיים.
"קחי את החגורה,היא מיוחדת לנישאת נשקים" היא הושיטה לי חגורת עור אחת.
חגרתי אותה ותחבתי את הנשק,לאחר מכן התכסתי בגלימה והיא הסתירה את כל גופי כולל פרצופי.
"מושלם" אמרה לורה לאחר שגם היא שמה את גלימתה.
"את יודעת חשבתי שזה יראה כמו את יודעת…גיהנום או משהו"
"מה פתאום" היא צחקה.
"חיים פה רק ערפדים?"
"לא" היא אמרה.
"מי עוד?"
"שדים. שדים מלאי כוח חיים כאן ולכן אנחנו צריכים הרבה נשק,הם הרבה יותר גרועים מהמוטציות שתפסו אותך"
רעדתי,"לאן נלך עכשיו?"
"עכשיו?" היא הביטה למרחק,"נתחיל ללכת"
'אני באה אלייך דיימון' ניסיתי לשדר לו אף על פי שהוא חסם אותי,'אני באה'.