אהבה מקוללת-פרק 3

"אז אתה…" התחלתי לומר.
"ספנסר" הוא חייך,הוא נראה בחור נאה למדי,שיער שחור ועיניים חומות מבריקות-גבוהה רזה וחיוור.
"קווין ספייסי" תיקן דיימון בנימת שעשוע.
פצעיו של ספנסר היו חמורים-מצחו היה חבוש,שפתו הייתה שרוטה והחלק הימני שלה היה נפוח,פנס עיטר את עינו הימנית וידו ככל הנראה סבלה מנקע חמור.
ספנסר גלגל את עיניו ושיחק עם התחבושת שעל ידו.
"מה הכישרון שלך…ספנסר?" תקעתי מבט בשנים שישבו לידי וצחקו,ליאו הרים ידיים והצביע על דיימון. דיימון חייך את החיוך שלו והשפיל את מבטו.
"אני…" ספנסר התחיל לומר.
"אתה…?"
"רואה את העתיד" הוא הביט בי שנייה אחת והשתעל.
"רואה את העתיד?" מירנדה הרימה את גבותיה.
"כן" ספנסר הביט בי עוד שנייה והסיט את מבטו כמעט מיד.
"בן כמה אתה?"
ספנסר צחק,"אני-"
"בגיל בני האנוש,מתי נעצרת?" תיקן ליאו-הגיל של העצירה היה דבר "כל כך חשוב" בגלל שאם אתה נעצרת צעיר כמו ליאו כנראה תצטרך לצפות להרבה לעג.
הוא הנהן ושילב את כפות ידיו,"תשע עשרה"
"שיט" ליאו היכה באגרופו.
"מה? מה הבעיה?" נבהל ספנסר.
"קווין ספייסי עקף אותך" דיימון תקע את מרפקו בליאו.
גלגלתי עיניים,"תתעלם מהם הם סתם תינוקות"
"מה קרה לכם?" שאלה אלנה שהייתה מחובקת בצד עם ג'וש.
"אה…" הוא הנהן והביט בחבריו.
"אנחנו בורחים מהחוק" חייך מייק ותקע בכולנו מבט מסוכן.
"בורח מהחוק?" ריי שמה את ידה על פיה.
"בדיוק,למה? יש בעיה?" מייק צמצם את עיניו.
"לא…לא…בכלל לא. רק זה שכולכם חבורת ערפדים פושעים לא פוגע בכלל באמון שלנו בכם" אמרה קרוליין ושילבה את ידיה.
"אנחנו לא צריכים את האמון שלכם" נהם מייק ושיערו השחור התבלגן.
לאחרונה שמתי לב שלרוב הערפדים יש שיער שחור-מה שלא הפתיע אותי כל כך.
"אז…מייק? מה הכישרון שלך?" תמיד הייתי מרותקת לדברים האלה.
הוא צחק בלגלוג ונשען אחורה,"את רצינית? אני שוכב פה חצי גוסס החברים שלך מאיימים על החיים של כולנו כאן ואת מצפה שאני אענה על השאלות הטיפשיות שלך?"
"מייק" גער בו ספנסר,"תענה לה"
"אחי אתה לא-"
"תענה" ספנסר סינן מבין שיניו.
מייק נאנח וגלגל עיניים,"פיירון"
"סליחה?" לא הבנתי וסומק התחיל לעלות על לחיי.
"פיירון,זו האש שאני מזמן. אני יכול לזמן אותה ולשלוט עלייה".
"וואו" אמרתי כמו מטומטמת.
"כן,וואו" הוא חיקה את הקול שלי.
"היי,אז מה יש לכם לספר?" שאל ג'וש.
"מלודי" מייק קרא לה,היא לא זזה.
"מלודי!" הוא סטר לה בחוזקה והיא קמה.
"אאוצ',מייק…" היא הנהנה,לא בהכרה מלאה.
"לא יפה מייק,תן לבחורה להיות מעולפת בשקט" חייך דיימון.
"הוא מוצא חן בעיניי" אמר ניקיטה בחיוך קטן.
"באמת? אני כמעט שמחה בשבילך" אמרתי לניקיטה.
"הו…אל תקנאי. את תמיד תהיה במקום הראשון" הוא קרץ לי.
גלגלתי עיניים,"אתה יכול לשכוח מזה"
"מה…מה קורה פה?" שאלה מלודי.
"איך הגעתם לפה?" שאל אלנה.
מלודי נענעה את ראשה מצד לצד,"אני…אני…הותקפנו ואני די בטוחה שהתעלפנו בדרך לכאן ואז זוג…" היא הצביעה על ג'וש ואלנה,"לקחו אותנו הנה"
"מי תקף אתכם?" שאלה קרוליין.
"הם,ראש מועצת הערפדים. הם רודפים אחרינו לכל מקום" בכתה לוסי.
"למה?" שאל ניקיטה.
"אם נספר לכם,אנחנו רוצים להיות בטוחים שתספקו לנו מקום מחסה".
"מה זה המשא ומתן הזה?" נהם ג'וש.
"את הסיפורים שלכם אנחנו לא צריכים" הוסיפה קרוליין.
"אנחנו מחביאים את זה" ספנסר הושיט תכשיט מוזהב.
דיימון צמצם את עיניו ולקח את התכשיט מידו,"מה…?"
זה היה נראה כמו שעון-שעון מוזהב ועל המכסה היתה מצויירת ציפור אש ענקית ודם נוטף לה מהמקור.
"זה השעון הכי יפה שראיתי אי פעם" אמרתי.
"זה לא סתם שעון" הוא הידק את אחיזתו והביט בספנסר,הוא קם וידו התחילה לחנוק אותו.
"מאיפה יש לך את זה?" דיימון זעם.
"א-א-ני-" ספנסר נאבק לנשום.
"דיימון!" קמתי וניסיתי לעצור אותו.
"פיירון,הרוג אותו!" צעק מייק.
קרן אש ענקית זינקה לעברו של דיימון,דיימון שיחרר את ספנסר וברח מקרן האש במהירות.
"פיירון!" צעק מייק.
"זהו זה מספיק" אמר ספנסר והביט בדיימון.
"מה זה השעון הזה?" שאלתי.
ג'וש הנהן,"אומרים שהתכשיט הזה מקולל וכל מי שיש בידו את הנשק הקטלני הזה…יכול להרוג המונים".
"מה?"
"התכשיט הזה היה שייך לאריאלה סאלבטור" אמרה קרוליין בקול רועד.
"אמא שלי" אמר דיימון בעצבנות,'אמא שלי' שמעתי אותו גם בראשי.