אהבה מקוללת-פרק 2

הגענו למרכז הקניות,אני ודיימון יצאנו מהמכונית.
תחבתי את ידי לכיסי מעילי.
"רק אל תנשק בנות רנדומליות ברחוב הפעם,אוקיי?"
"אוקיי" הוא הסכים ואז הוסיף חיוך,"רק הפעם".
"אתה כזה נוראי" גלגלתי עיניים.
"אני לא נוראי" הוא המשיך לחייך,"אני דיימון".
"רוצה להיכנס לסטארבקס?" שאלתי אותו.
"אמרת שאסור לנשק בנות" הוא הנהן,"איך נשיג מנה בחינם?"
"אוי נו באמת קדימה בוא כבר" משכבתי בידו.
"אני לא הולך לשלם" הוא שר לי.
"יופי לך"
"הו אני לא הולך לשלם!" הוא המשיך לשיר את המשפט בקולי קולות.
"אתה ממש מתנהג כמו ליאו עכשיו"
"ההבדל היחיד בינו לביני זה שאני סקסי והוא לא"
"כמובן"
"אה ויש עוד הבדל,רוצה לנחש מה הוא?" הוא עצר במקומו ולמשוך אותו לא יעזור לי מהסיבה היחידה שהוא הרבה יותר חזק ממני.
"שאתה דיימון והוא לא" גלגלתי עיניים.
הוא תפס את סנטרי בעדינות באצבעותיו,"נכון מאוד" הוא לחש והדביק את החיוך הזה שלו.
"היי בוא נכנס שנייה לחנות" הצבעתי על חנות נעליים.
"אם את חושבת שאני הולך להחזיק את כל קופסאות הנעליים שלך את חיה בסרט".
עברנו בין המדפים ומדדתי נעלי עקב שונות,"תביא לי את הקופסא השחורה עם הנצנצים" אמרתי לדיימון והא הושיט לי אותה,"מה אמרת על זה שלא תחזיק את קופסאות הנעליים?"
הוא הביט לצדדים,"אוף,אני סקסי מידי בשביל לעשות את זה"
"כן אתה כן" הנחתי עוד קופסא על ערימת הקופסאות שהחזיק.
"אני מעדיף לרקוד בעירום מחוץ לחלון עכשיו ולמשוך בחורות" אמר ונאנח.
הבטתי בו,"תפסיק עם זה!"
הוא חשף גומה וצחק,"את לעולם לא תוכלי לקחת ממני את הסקסיות שלי"
"תפסיק לפנטז על הסקסיות שלך" שלפתי עוד קופסא.
"לא צריך לפנטז,היא נמצאת איתי כל רגע"
"אז תפסיק להתלהב ממנה"
"אם יש לי באמת סיבה להתלהב למה לא?"
"האמתי שאתה צודק" אמרתי פתאום.
הוא הרים גבה,"זה אומר שמעכשיו את תיקחי את הקופסאות האלה?"
"לא…" הנחתי עוד קופסא,"זה לא"
"גם אני יכול להיות אגואיסט" אמר.
"אתה כבר כזה"
"אפשר לעזור לכם?" שאלה אחת העובדות.
"כן,איזה עקב יתאים לרגל שלי?"
היא הביטה רגע ואמרה:"אלוהים,כזאת רגל אלוהית. בואי יש לי את הנעליים המושלמות בשבילך"
היא הביאה לי קופסא לבנה וגדולה ובתוכה היו את העקבים היפים ביותר שראיתי בכל ימי חיי.
"זה כאילו יצרו את זה בשביל הרגל שלך" אמרה העובדת,"כזאת רגל אלוהית ואלגנטית כמו אצל דוגמניות".
"תראי לי" אמר דיימון,הנפתי את הנעל.
"לא את הנעל,את המחיר"
הבאתי לו את הקופסא.
"אלף דולר?!" הוא פער את עיניו,"מה זה מצופה יהלומים?"
"לא…זה נעלי עקב של דוגמניות אבל אני בטוחה שתמצאו איך לשלם ,לרגל אלוהית שכזאת רק נעלי עקב כאלה מתאימים".
"איזה רגל אלוהית מה היא אוכלת איתה שהיא כזאת טהורה ומדהימה? מלאך נגע לה ברגל? איזה שטויות,הראשונות נראות בדיוק אותו הדבר בלי כל האבנים האלה".
"אבל הצורה" אמרה העובדת,"בדיוק בנויה בשביל הרגל שלה".
"כן אני בטוח שזה שייצר את הנעליים האלה חשב על הרגל האלוהית של אלין"
"אלין?! ככה קוראים לך?! אלוהים איזה שם אלוהי! יש דוגמנית דומה לך קוראים לה אלין!"אמרה העובדת.
"עכשיו השם שלה אלוהי? אולי כבר היא אלוהים בכבודו ובעצמו? את הולכת לומר לי שהנעליים מתאימות בול לשם שלה?" שאל דיימון.
"מותק,הנעליים האלה בשבילך" היא אמרה לי והתעלמה מדיימון.
"אני בטוח שאלוהים נועל את אותם עקבים בדיוק" אמר דיימון בבוז.
"אולי תמדוד אותם?" שאלה העובדת.
"תסלחי לי?" אמר דיימון,מופתע.
"תמדוד אותן תראה עד כמה הן נוחות ואיזה חוויה חברה שלך תחווה בזמן שתלבש אותן" אמרה העובדת,"הדודן שלי כל הזמן מודד את העקבים של אשתו לפני הקנייה".
דיימון נראה סוער,"מה אני הדודן ההומו שלך? איזה עקבים? אני לא נוגע בעקבים האלה"
"אבל אדוני תראה את הרגליים האלוהיות שלך,הן מתאימות בדיוק לרגליים-"
"אה אז עכשיו אני אלוהי?" שאל דיימון וצחק.
"כן אדוני,רק תמדוד"
"הבולשיט הזה נמאס עליי. אני אלוהים היא אלוהים כולם אלוהים ונעליים האלה מתאימות רק לאלוהים נכון?"
"הנעליים האלה נבנו במיוחד בשבילך אדוני" אמרה העובדת.
"היא חולת נפש!" הוא הביט בי ואז בה.
"תסלח לי אדוני,זו אימרה חצופה" אמרה העובדת.
"לא,את באמת מנסה לשכנע אותי למדוד עקבים?אני לא יודע מי זה הדודן שלך אבל אני מרחם עליו מאוד".
קמתי,"כדאי שנלך,להית"
דיימון זרק את הקופסאות על הרצפה והרים את גבותיו,"משהו פה נפל לי"
יצאנו החוצה במהירות,"זה לא היה בסדר" אמרתי לו.
"מה לא היה בסדר?" הוא הביט בי.
"איך שהתנהגת שם דיימון.זה לא היה בסדר"
"את אומרת לי שהייתי צריך למדוד עקבים"
"א-א-לא אבל-"
"אלין" הוא החזיק את כתפי והביט היישר לתוך עיני,"אני לא נכנס לשם שוב"
הבטתי בעינו ונאנחתי."אוף".
הוא חייך וחשף גומה,"האישה הזאת משוגעת" .
צחקקתי,"קצת".
נכנסנו לבר משקאות שלא היה רחוק כל כך משם.
"שתי כוסות מרלו" אמר דיימון.
"חמישים דולר" אמר הברמן.
"לא אדוני" עצר אותו דיימון.
"מה?"
"תסתכל על זה" דיימון חשף את רגלו,"לא מגיע לי הנחה על רגליים אלוהיות שכאלה?"
"ממש לא אדוני,תשלם או שאני-"
אבל דיימון קטע אותו והכניס לו אגרוף,הברמן התעלף.
הוא שתה את כוס המרלו שלו,"רוצה ?"שאל אותי.
הנהנתי,"לא".
"יותר בשבילי" הוא סיים לשתות ומשך בידי.
"דיימון אתה מתנהג פשוט נורא".
"מותר לי" הוא אמר,"אני הרי אלוהים".
כשחזרנו ראינו חבורת ערפדים יושבים שם,פצועים ומעולפים.
"מה קורה כאן?" שאלתי.
"מהר תביא לי מים!" אמרה אלנה בזמן שג'וש ריפא אותם.
"מי אלה?" שאל דיימון.
"תכירו-החברים החדשים שלנו" אמר ניקיטה.
הבטתי בהם ובחנתי אותם.
"ספנסר,מייק מלודי ולוסי" אמרה מירנדה בזמן שהציגה כל אחד מהם.
"הוא דומה קצת לקווין ספייסי לא?" שאל ליאו והצביע בזהירות על ספנסר.
דיימון צחק ונתן לו כיף,"יופי מעכשיו יש לו שם".
ספנסר שכב שם,מתנשם ומלא בדם.
"היי קווין ספייסי" אמר דיימון וניגש אליו,ספנסר הרים את מבטו.
"מה קורה?"
"דיימון תתרחק מהם,תן לי לרפא אותם קודם" אמר ג'וש.
"תפסיקו הוא פצוע" אמרתי.
"נכון שהוא סקסי בטירוף?" אמרה קרוליין והביטה בספנסר.
"מה שבטוח" אמר דיימון,"שאין לו רגליים אלוהיות כמו שלי"