אהבה מקוללת-פרק 1 *הדמויות החדשות לא נכנסו עדיין*

"פנקייקים פנקייקים אין דבר יותר טעים!" שרה אלזה בזמן שליאו חיבק את מותניה ושר ביחד איתה:"ציצים ציצים אין דבר יותר מדהים!"
היא הסתובבה אליו ותקעה בו מה שכולנו קראנו לו 'מבט המוות של אלזה'.
"מה אמרת?" שאלה.
הוא הרים את ידיו בתמימות,"אמרתי…פנקייקים ומדהים ו-"
אבל היא המשיכה להביט בו בזמן שהמחבת נחה על הכיריים.
"מותק נשרף לך הפנקייק" אמר ליאו פתאום והצביעה עם ראשו לעבר המחבת.
"אוי אלוהים באמת?!" צווחה והמשיכה לטגן את הפנקייקים,ליאו חזר והניח את ידיו על מותניה.
צחקתי ונגשתי להכין לעצמי קפה.
"בוקר טוב!" צעק ליאו בקול צווחני כשהבחין בי.
"בוקר" חייכתי.
"פנקייקים?" שאלה אלזה והצביעה על המחבת.
"ברור" שלפתי צלחת ונתתי לה להניח את הפנקייקים.
"הסירופים על השולחן" אמרה אלזה,"רק אל תגעי בסירופ השוקולד,ליאו כבר דאג ללקק את הפיה טוב מאוד".
"לא חשבתי אחרת" גיחכתי,"תגידו יש דם במקרר?"
"כן בשפע אתמול ניקיטה אלין וקרוליין חזרו מהציד" ענה ליאו ואיירון נבח בשמחה לידו.
"מעולה" לקחתי שקית דם וערבבתי עם הקפה (זה טעים או-קיי?)
התיישבתי ליד לורה שאצבעותיה התחממו בספל התה ועניה היו נעוצות בזוג.
"היי לורה" חייכתי חיוך קטן.
היא הנהנה ושתתה מהקפה באטיות.
"אני יודעת מה את חושבת" נאנחתי.
היא סובבה במהירות את ראשה אליי,מה שקצת הפחיד אותי ועיניה החומות ירוקות היו נעוצות היישר בעיני,"ומה את הולכת להגיד לי?זה לא מה שאני חושבת?"
"וואו,היי,הכל יהיה בסדר את תמצאי את האחד שלך"
"האחד שלי?האחד שלי? הוא עומד ממש שם ומפזז ליד איזה בחורה שמכינה כל יום מחדש את אותם פנקייקים שרופים שאפילו טונות של סירופ מייפל לא מסתירים את הטעם הנוראי.כלומר היא באמת מכינה כל הזמן אך ורק פנקייקים גרועים כל בוקר" אמרה לורה בכעס.
"לורה,באמת,תראי אותם הם מאושרים ביחד-"
היא קטעה אותי,"לך יש את דיימון,אין לך דאגות כל עולם הערפדים מעריץ אותך בזכות מי שאת. אף אחד לא מעריץ או אוהב אותי מעולם לא הייתה לי אהבה אמיתית ומעולם לא הרגשתי אהבה אמיתית עד שליאו הגיע. אז מה את מבינה? כל החיים שלך היית הילדה הכי מקובלת שכולם אוהבים אז אל תנסי להסביר פה כלום" היא הטיחה את כוס הקפה בחוזקה בשולחן ועלתה למעלה בסערה מה שהסיח את תשומת ליבם של ליאו ואלזה.
"היא בסדר?" ליאו נראה מבולבל והביט בה עולה למעלה בעצבים.
"היא בסדר גמור" אמרתי.
"אני לא בסדר בכלל!" צעקה לורה מלמעלה.
"היא רק צריכה קצת זמן לעצמה".
"אני לא צריכה קצת זמן לעצמי! אתם יודעים אני מאוד בודדה כאן למעלה!" היא המשיכה לצעוק.
"זה שום דבר,גיל ההתבגרות אתם יודעים"
"אני כבר מזמן עברתי את גיל ההתבגרות!" הוסיפה
גלגלתי עיניים ושתיתי את הקפה שלי.
"אתם יודעים?! חבל שאין מישהו שעולה לבדוק מה שלומי ולדבר איתי! כמו אלין למשל!" שמעתי אותה.
"אני באה…" נאנחתי.
נכנסתי לחדר שלה,שם היא שכבה על המיטה ובכתה.
"מה יש?" התיישבתי על מיטה.
"זה לא הוגן!"
"אני יודעת אבל-"
"לא את לא יודעת!" היא חזרה להיות מגעילה,"אבל תכף הכל יסתדר ואני וליאו נהיה ביחד"
"מה התוכנית שלך?" שאלתי.
"קצת…שכנוע אם את מבינה על מה אני מדברת" אמרה מבין לדמעותיה.
"או-קיי?" בהתחלה לא הבנתי על מה היא מדברת עד שנזכרתי בכישרון שלה.
"לא!" פערתי עיני ,"את לא-"
"אין ברירה!" היא קטעה אותי,"וזה לא עד כדי כך נורא"
"לורה את הולכת להפעיל עליו את הכוח שלך כדי שיאהב אותך?! את שומעת את עצמך?!"
"את יכולה להפסיק לצעוק?" היא הנהנה,"זה חשוב לי".
"חשוב לך?!" באמת שניסיתי להנמיך את קולי רק שזה לא הצליח.
"זה שטויות.אנחנו נהיה ביחד ונאהב אחד את השני כמו באגדות נחיה באושר ועושר עד-"
"לא לורה! זה לא כמו באגדות. את הולכת לשחק לו במוח כדי שיאהב אותך זה לא הולך ככה"
"את לא תביני אותי…צאי לי מהחדר"
"לורה…"
"צאי מהחדר"
"לורה אנחנו באמת חייבות לדבר על זה את לא יכולה לעשות אתזה"
היא קמה ונעמדה מולי,"את תצאי מהחדר ולא תכנסי אליו שוב עד שאני אגיד לך. מובן?"
הכל התחיל להיות מעורפל,יצאתי מהחדר במהירות וכששמעתי את טריקת הדלת הכל חזר לקדמותו.
כאב ראש פילח את ראשי והבנתי מה היא עשתה.
"לורה!" צעקתי אבל לא היה מענה.
"היי אלין?" אמרה ריי מאחורי בקול מנומנם.
"היי" חייכתי וחיבקתי אותה.
"איפה ג'רמי?"
"אני חושבת שהוא יצא עם כולם לסיבוב הצייד היום"
"לצייד…אלוהים צייד בחורף? בשלג? אלוהים".
"אנחנו צריכים דם…" הנהנתי.
"מי יצא?"
"אלנה,מירנדה,דיימון ניקיטה ג'רמי ,ג'וש וקרוליין" הנהנתי.
"החברה האלה עובדים קשה" חייכה ריי וירדה למטה.
"כן…הם כן" אמרתי בעיקר לעצמי.
עליתי לעליית הגג וקראתי ספר,כי אין לי דבר יותר טוב לעשות גם ככה.
אחרי שעה שהחלטתי שאולי כדאי לי לשחק קצת משחקי מחשב ירדתי לחדר.
"היי ליאו!" קראתי לו כשעבר שם.
"כן?" הוא הסתובב.
"אתה רוצה לשחק קצת בפלייסטיישן?"
"ברור,אדיר!" חייך ליאו,"רגע איירון יכול להכנס?"
"בכיף" חייכתי לכלב הגדול.
איירון נבח והתיישב על הספה ליד ליאו.
"היי ליאו מה דעתך על לורה?" שאלתי,ידעתי איזה שיחה עמדתי לנהל,את אותה שיחה שכל ילדה מקובלת צריכה לנהל בשביל החברה שלה-למזלי הייתי מנוסה בזה.
"היא בסדר"
"בסדר?"
"למה את שואלת?"
"פשוט ההתנהגות שלה היום נראתה קצת מוזרה. חשבתי שתדע משהו והדרך לדעת היא לתחקר" (אין לי שמץ מאיפה הבאתי את השטות הזאת אבל הוא לא כל כך פיקח לכן לקחתי סיכון).
"הו. או-קיי את יכולה להמשיך לתחקר אם בא לך אבל אני לא יודע מה קרה לה " (מה אמרתי?).
"אתה אוהב את אלזה נכון?"
"ברור,כמו שלא אהבתי אף אחת מימיי".
"ואתם לא בקטע של להפרד נכון?" שאלתי.
הוא הניח את השלט בזהירות וקם,"אלין,לא אני לא מעוניין בלורה.מצאתי את מי שאני רוצה. מצטער" הוא עזב את החדר וסגר אחריו את הדלת.
(אולי הוא כן פיקח למרות הכל?)
שיט.שיט.שיט בילגנתי את שערי בידי והשפלתי את הראש למטה,"אני כזה אסון"
"מסכים עם כל מילה"
הסתובבתי אחורה במהירות וראיתי את דיימון שוכב על מיטתי,מחייך.
"דיימון?" צחקתי,"מתי הספקת לחזור ולבוא לפה?"
"אני די מסתורי שכחת?"
"כן אבל…לא עד כדי כך מסתורי" הרמתי את גבותיי.
"מדהים שהצלחתי להפתיע אותך" הוא חייך את החיוך הסקסי שלו.
צחקתי,"לא כל כך מדהים".
"אלין?" הוא קם וניגש לספה שעלייה ישבתי,"אמרתי לך שאני אוהב אותך?"
"יותר מידי" צחקתי,"יותר מידי פעמים".