אהבה מעבר לסורגים

פרק י"ח

שלומי התכוון לנסוע לביתו, ולתמהונו מישהי יפהפייה המתינה לו ,ברח' ויצמן 20 בעיר רמלה.

אמי עמדה ליד חדר המדרגות שלה ושלומי קלט אותה מיד. "הוא ירד מהאוטו רץ לכיוון שלה ושיפתותיהם נפגשו בנשיקה אדירה , מלאת תשוקה, מלאת אהבה, מלאת רצון לא להפרד לנצח. שלומי היה הראשון שהתעשת : אמי ? מה קרה? אני אוהבת אותך, ולא יכולתי לעלות למעלה ,לפני שאנשק אותך, בדיוק כפי שעשיתי כעת, אני יודעת שאסור היה לי להתנהג בצורה כזו, זה מייסר אותי, ואין לי מושג כיצד אופיע בעוד מספר שעות בפני יורי, ובתוכי סוד שלעולם לא אוכל לגלות לו.

שלומי הצמיד אותה לחזהו ומלמל בלחש : "אמי אני אוהב אותך, אני מתייסר יחד איתך על מה שקורה עכשיו בינינו, אך הערגה ואהבה חזקים מאיתנו. שלומי אנא סע הביתה בבקשה ונראה כיצד אוכל "לזרוק אותך" ממני. אמי שאל שלומי: את רוצה שאחזור אלייך בעוד שעות מספר, ואסיע אותך לבית הכלא , כדי שלא תצטרכי לנסוע באוטובוס ?

"לא" זו המלחמה שלי נגדך, ועלי להלחם בה עד תום,. מקווה שלא אתקשר אליך אף פעם". ובינתיים הוא אסף אותה בזרועותיו החסונות וההתנגדות שלה שאפה ל-אפס-, שלומי תן לי לעלות הביתה, בבקשה, אולי את רוצה? השאלה שלך לא במקום, לפחות כמו שהבטחת לי, שלומי תן לי לעלות הביתה", הוא שיחרר את אחיזתו בה והיא במהירות הבזק עלתה במדרגות לעבר ביתה.

אמי התיישבה במטבח ודמעות זלגו מעיניה היפות. אלוהים? הוא לא אשם, אלוהים זו אני, כיצד יכולתי לבגוד בצורה כה כואבת ביורי שלי? והטלפון הנייד שלה צלצל. שלומי אלא מי ? יכול לצלצל אליה בשעה 02.30 לפנות בקר? אמי? לחש שלומי, התגברת?" את מרגישה טוב יותר"?,

דברי אלי יפהפייה שלי, דברי אלי, "אני לא יכולה לדבר כי הדמעות חונקות את גרוני, אני שונאת אותך, אני שונאת את עצמי, אני שונאת את כל העולם, אמי המשיך שלומי, אינך צריכה לשנוא אף אחד מה שקרה אין דרך לחזור ממנו, ומרגע זה הכדור בידיך, אני לא אצלצל אלייך מתוקה שלי,

שלומיייייייייייי אני "מתה עליך" אני רוצה אותך לעצמי עכשיו, תמיד, עכשיו וכל הזמן, אך אסור לי וכל מה שקרא בינינו אין לי אלא להאשים, רק את עצמי. ביי שלומי. ביי נשמה שלי, הטלפון נותק. אוקיי היא חשבה בינה לבין עצמה , אוקיי, אני חייבת לשכח את מה שארע ויותר חשוב לשכח את הגבר הזה ולסלקו ממני והלאה. "צדקה מאמי בכך שהזמינה אותי ללון אצלה והתריע בצורה כה גלוייה "תיזהרי משלומי" אך אם לא היה קורה עכשיו בינינו, היה חייב לקרות מחר או מחרתיים, זה ברור לי לחלוטין, ומעכשיו והלאה זה לא ישנה, לעולם!.

המשך יבוא