אהבה מסוכנת- פרק 9 (ארוך טיפה)

היא הניחה את ידיה העדינות על כתפיי, ועמדה על קצות אצבעותיה, כי כנראה הייתי גבוה ממנה בכמה סנטימטרים טובים.
שפתיה נלחצו על שלי ושפתיי כמעט ונפתחו ושתפו פעולה, אבל המוח שלי תפס את המצב מהר וידיי תפסו אותה סביב פרקי הידיים. משכתי אותה הרחק ממני, כי למרות הכל הייתי גבר, ולא תמיד קל לי לשלוט על עצמי כשאני עם בחורה מושכת.
וכריסטינה הייתי יפה, אולי מטומטמת קצת, והילדותיות שלא "התקמצנה" בה באופיה המוקצן, אבל היא בהחלט הייתה יפה ומאוד מושכת.
"לא!" אמרתי.
היא הסתכלה עליי שנייה המומה. אולי הייתי הסירוב הראשון שראתה בחיים? אני מקווה שלא, כי המרמור שלה אחר כך יהיה בהתאם.
אחרי שנייה גיחכה.
"שלא תעזי לעשות את זה שוב!" אמרתי, עכשיו יצאתי לגמרי מהסבלנות שבה שררתי כמה דקות קודם לכן, והשעשוע ברח לי מהראש בשניות, הגיחוך שלה עצבן אותי. ידעתי שאם ירון יגלה על זה אני אהיה כמו עז לשחיטה. הוא לא נותן לאף אחד לפגוע בבת שלו.
"אל תחוש, זה לא שרציתי לנשק אותך או משהו." היא אמרה ונגבה את שפתיה בהבעה של גועל.
עכשיו היה תורי לגחך. "תעשי לי טובה, אם לא הייתי תולש אותך ממני כבר מזמן היית נגררת." אמרתי.
"אולי, אבל אתה היית נגרר איתי." היא אמרה.
"לצערך הרב, זה לא קרה." אמרתי.
"אלוהים, אני לא מבינה איך נשאר פה עוד מקום!" היא הניפה את ידייה באוויר.
"מה?" שאלתי, לא מבין.
"אני תוהה איך יש פה עוד מקום לשנינו, האגו שלך תופס כ"כ הרבה נפח, שאני עוד שנייה נחנקת." היא אמרה.
אוווץ'. אוקי, זה כאב.
"את מדברת עליי?! את פשוט תינוקת מפונקת שלא עושה כלום חוץ מלהתבכיין לאבא'לה עד כמה רע לה. תעשי עם עצמך משהו! את מעוררת רחמים, את עוד תישארי לבד כשכולם יברחו ממך." יריתי לעברה. היא הסתכלה עליי שנייה, והרגע הזה עבר כמו נצח. העיניים שלה ננעצו בי, ושנייה אחרי זה היה נראה כאילו זכוכית נשברה ודמעות הופיעו בעיניה, אבל היא לא השפילה את מבטה, כמו שגבר היה מצפה מאישה בוכייה לעשות. היא הסתכלה לתוך עיניי, הדמעות השתחררו מעיניי ונפלו במהירות, אבל עיניה הראו את המבט הרגיל, האדיש.
מוזר לחשוב שעד שהוא לא הופיע שוב, לא שמתי לב שהוא לא היה קודם, כשנכנסה לדבר איתי.
היא נעמדה כמו טווס שמראה את נוצותיו ועקפה אותי, משאירה אחריה שובל של בושם עדין ויקר, ויצאה בשקט מופתי מהחדר, משאירה אותי עם רגשות האשמה.
__________________________________________________________________

"אידיוטית!! אידיוטית אידיוטית אידיוטית!!" צעקתי לעצמי בראש כשלקחתי את רגליי במהירות מהחדר העלוב שלו ועליתי במהירות במורד המדרגות לחדרי.
טרקתי את הדלת של החדר שלי ונעלתי את הדלת, כיביתי את הפלאפון – שהראה 4 שיחות שלא נענו, 3 הודעות, והודעה תא קולית אחת – ושלחתי את היד שלי לכיוון השלט של המערכת הענקית שהייתה אצלי בחדר.
המילים צרבו בי כמו שצורבים לפרה מספר על העור.
'את מעוררת רחמים, את תישארי לבד עד שכולם יברחו ממך.'
מה זה משנה, ממלא האדם שהכי רציתי שיהיה לצידי ברח ממני כאילו הייתי מצורעת.
אמא שלי, שכל חיי הייתה אמורה להיות מודל לחיקוי, ברחה מאבי, שהוא באמת אדם מקסים, ולמה? רק אלוהים יודע למה לעזאזל היא ברחה ועם מי.
פשוט הלכה, יום בהיר, או יותר נכון לומר, בלילה קריר אחד, ומאז לא שמעתי ממנה. אפילו תמונה או זיכרון ממנה אין לי.
זה מוזר, כי לא משנה כמה לא אזכור אותה, כשאראה אותה אזהה אותה בטוח.
עכשיו שכבתי עם ראשי מתחת לכרית ויללתי כמו חתול מתחת לבניין, כשחתול אחר נכנס לטריטוריה שלו ופוגע בלי רחמים.
ככה הרגשתי.
וכשהמצב כזה, הדרך שלי להשתחרר זאת השתייה בעיקר.
אני לא אומרת שאני אלכוהוליסטית או משהו, אבל השתייה תמיד עוזרת לי להוריד מהדאגות שלי.
הנמכתי את המוזיקה, ופתחתי את הדלת לאט, התגנבתי לחדר העבודה של אבא, שם תמיד יש משקאות חריפים.
לקחתי בקבוק יקר של וויסקי שישרוף לי טוב טוב בגרון ויגרום לי לשכוח את כל מה שעבר לי בראש, ולקחתי גם כוסית, כי למרות הכל, לשתות מהבקבוק לא היה הסטייל שלי, ונכנסתי לחדר, הגברתי שוב את המוזיקה ומזגתי לעצמי מהמשקה החריף שאמור להנעים את השעות שלי לפני השינה הטובה שתהיה לי אחרי שאהיה שיכורה כנראה.
לגמתי מהמשקה, עיוותתי את פני כשהרגשתי אותו עובר בגרוני והמשכתי לבכות.
__________________________________________________________________

יצאתי מהווילה לחצר האחורית והתיישבתי ליד הבריכה שזהרה משום מה.
הבית הזה היה כ"כ גדול, שהיה לי קשה להתרגל לגודל שלו.
פתחתי את חפיסת הסיגריות, ולקחתי סיגריה.
הדלקתי אותה ושאפתי את העשן עמוק לריאות.
לא נהגתי לעשן, אבל המקרים החריגים האלה, שבהם הראש שלי התפוצץ ממחשבות, לא יכולתי שלא לעשן, והכל בגלל שטות בצבא שגרמה לי להתמכר לסיגריות.
הסיגריה נגמרה מהר, אבל המחשבות נשארו אצלי בראש.
להתנצל, לא להתנצל, טעיתי או לא טעיתי.
טעיתי.
לא הייתי צריך להגיד את זה, ללא כל ספק.
לא הייתה לי בעיה להתנצל, זה לא פוגע ב'גבריות' שלי או משהו, אבל אם אני אתנצל עכשיו, זה עלול לתת לה ביטחון יתר בפעם הבאה.
כשהסיגריה השנייה נגמרה, קמתי בזהירות, כדי לא ליפול לבריכה, ונכנסתי לבית דרך המטבח, מתחיל לעלות במדרגות.
עמדתי מול הדלת עם מיליוני התמונות, והמוזיקה נשמע בכל המסדרון.
ידעתי שהיא עצבנית, רק בגלל המוזיקה הרועמת ששמעה. לא טרחתי לדפוק על הדלת, מהסיבה הפשוטה שסביר להניח שהדפיקה שלי לא תישמע.
פתחתי את הדלת, ועצרתי.
במרכז החדר, כריסטינה ישבה על הרצפה, שרה בקולי קולות את המילים ברקע ולידה בקבוק זכוכית מרוקן וכוס זרוקה בצד הרגל של המיטה.
היא הרימה את ידייה האוויר וזימרה לעצמה, מזיזה את ידיה לפי הקצב עם עיניים עצומות.
היא הייתה שיכורה, יכולתי להריח ריח של אלכוהול בחדר.
ניסיתי לחשוב מה לעשות והדבר הראשון שעשיתי זה לכבות את המוזיקה הרועשת.
היא פתחה את עינייה ונעצה בי מבט מופתע שהפך במהרה למבט עצבני.
"אם מבטים היו יכולים להרוג.." מלמלתי.
"מה…מ..ה אתה עושה פה?" היא פלטה במלמולים קטועים.
"למה שתית כ"כ הרבה?" שאלתי וסגרתי את הדלת.
"ומה זה עניינך?" עכשיו שלטה על הקול שלה.
"לא ענייני." עניתי ותפסתי בידיה, מרים אותה מהרצפה. היא השתחררה ממני בכעס.
"לך.." היא אמרה והניעה את ידייה באוויר לכיוון היציאה. פחדתי שאחת הטבעות שהיו על הידיים שלה תעוף לי לפרצוף.
"שקט, חנה נרדמה בסלון ואת תעירי אותה." אמרתי.
"מה איכפת!?" היא צעקה, ואוטומטית שמתי יד על פיה.
היא נשכה את היד שלי ואמרה "היד שלך מסריחה."
לא הגבתי, הנשיכה לא הייתה כואבת, אבל גיחכתי כשהיא אמרה שהיד שלי מסריחה, זה כנראה מהסיגריות.
"בואי." אמרתי וגררתי אותה למיטה.
"לא רוצה, תעזוב את הרגל." היא אמרה. אוקיי, היא שיכורה לגמרי, היא לא מבדילה בין יד לרגל.
"שבי כבר!" התעצבנתי.
"לא." היא אמרה. הרמתי אותה והושבתי אותה על המיטה.
"תחכי פה, ואוי לך אם את זזה." אמרתי והלכתי למטבח להביא לה כוס מים. היא צריכה נוזלים.
"קחי." אמרתי.
"קח אתה." היא אמרה והניפה את הכוס, שופכת עליי מים. נרטבתי מכף רגל ועד ראש.
"כריסטינה!!!" סיננתי בין שיניי. היא צחקה בקול.
"שקט כבר!" אמרתי בעצבנות ותפסתי אותה. "את באה איתי עכשיו לאמבטיה, אולי מים חמים ירעננו אותך!" אמרתי בכעס. הייתי רטוב, אבל הכעיסה אותי העובדה שהיא הרטיבה אותי.
היא לא הקשיבה לי במיוחד ונשארה לשבת על המיטה, מזמרת לעצמה שירים. נכנסתי לאמבטיה במהירות, וכיוונתי את המים החמים, אבל לא חמים מדי, כדי שלא תקבל כוויה, ואז חזרתי לחדר.
"קומי." ציוויתי.
"איי!" היא אמרה כשתפסתי ביד שלה. "אל תשכח שאתה,." היא אמרה והצביעה עליי עם אצבע לבושה בטבעת כבדה למראה, "עובד בשבילי." היא השלימה אחרי גיהוק.
"מה שתרצי." אמרתי וניסיתי לגרור אותה לחדר האמבטיה אבל היא הייתה עקשנית כמו פרד.
"די כבר! " אמרתי.
"אתה! אתה הומו." היא אמרה פתאום, ואני עצרתי והסתכלתי עליה בתמיהה.
"מה?" שאלתי. ידעתי שזה חסר טעם לחלוטין, היא הייתה שיכורה וכל דבר שיצא מהפה שלה היה משהו שלא תזכור אחר כך.
"כריסטינה, את יכולה להיכנס כבר!?" סיננתי שוב בין שיניי, כדי לא להעיר את האנשים שעובדים בבית, חוץ מחנה'לה.
"למה?" היא אמרה.
"כי את שיכורה!!!" אמרתי.
"לא!" היא אמרה.
"מה לא? את שיכורה מהתחת." אמרתי.
"לא למה כזה.." היא מלמלה. מה למה כזה? על מה לעזאזל היא מדברת?! לדבר עם מישהו שיכור זה כמו לדבר עם קיר.
"למה אתה לא אומר רק כריס?" היא שאלה פתאום.
"כי קוראים לך כריסטינה ולא כריס." אמרתי וניסיתי לגרור אותה שוב לחדר האמבטיה שהתמלא אדים.
"איי!! אתה לא צריך…ל…ל…לגרור אותי, אני יכולה." היא אמרה והשתחררה מהאחיזה שלי, צועדת בדרך עקומה לכיוון האמבטיה.
"יופי." מלמלתי לעצמי. אני כבר הופך למשוגע עם הילדה הזאת!
היא צעדה לכיוון האמבטיה ובמשיכה אחת הורידה את החולצה שלה, נשארת עם חזיה אדומה.
בלעתי רוק, וצעדתי אחריה. היא נעמדה ליד הדוש והסתכלה על המים.
"מה את מחכה?" שאלתי,
"לא רוצה." היא אמרה.
"זה יעזור לך." אמרתי.
"אבל אני לא." היא אמרה.
"את לא מה?" שאלתי.
"גם אתה לא." היא מלמלה לעצמה והורידה את נעל העקב שלבשה. רק אז שמתי לב שהיא הייתה לבושה בפיג'מה ונעלי עקב שחורות. הנשים של היום.
"אני לא?" שאלתי.
"אתה לא אוהב אותי." היא ענתה והסתובבה אליי.
"וגם את לא ." אמרתי.
"לא." היא אמרה.
"יופי, אז טוב לשנינו." אמרתי ואז בצעד מהיר דחפתי אותה בעדינות אל מתחת למים. היא פתחה את פיה כדי לצרוח, אבל מיהרתי לשים את היד שלי.
היא התעצבנה כנראה, ומשכה אותי לתוך הדוש, ממהרת לצאת.
משכתי אותה חזרה, ואז יצאתי אני וסגרתי את דלת הזכוכית.
"אני אצעק." היא איימה. לא יאמן, גם כשהיא שיכורה היא בלתי נסבלת.
"לא! תחשבי על חנה." אמרתי.
"אתה מניאק." היא אמרה בלי שום קשר.
"אולי." אמרתי גם אני. היא צחקה.
"אתה אמרת שאני לא אישה." אמרה פתאום, כאילו נזכרה.
"את ילדה." אמרתי.
"אני לא ילדה…אתה ילדה." היא מילמלה, ואז צחקה לעצמה שוב.
"אני ילדה?" שאלתי.
"אתה שפן."היא אמרה. "אפילו פחדת להישאר איתי פה." היא אמרה.
"אני מפחד ממך? נו באמת." גיחכתי.
"כן,אתה מפחד." היא אמרה והסתכלה עליי, ולרגע נראתה פיכחית לגמרי.
"גם עכשיו אני מפחד?" שאלתי ונכנסתי, נעמד מתחת למים, לידה.
"אתה עדיין מפחד." אמרה.
"ממה? מהמים?" צחקתי.
"ממני." היא אמרה וחייכה חיוך זומם.
"מה את מתכננת?" שאלתי.
"אני?" היא הסתכלה עליי, ונראה שהמים משפיעים עליה לטובה, אולי זה עוזר לה להתרענן, אבל ידעתי שהיא עוד לא חזרה לעצמה לגמרי כי היא לא הזכירה לי את העלבון שהרגישה מקודם, כשפגעתי בה.
"כן, את." עניתי.
"אני לא מתכננת כלום." היא אמרה ושלחה יש לכיוון החולצה שלי.
"מה את עושה?" שאלתי כשהיא התחילה להרים את החולצה לכיוון ראשי, במטרה להוריד אותה.
"יש לך אגו." היא מלמלה ואז משכה את החולצה מעל ראשי. "ואני רוצה להבין ממנו." היא אמרה.
ועוד לי יש אגו.
עכשיו שלחה יש לכיון החגורה של הג'ינס.
"כריסטינה! כריס! " עצרתי אותה.
"אתה חתיך.." היא מלמלה לעצמה והעבירה יד על הכתף שלי.
"את שיכורה ואת לא כ"כ יודעת מה את עושה." אמרתי.
"אני לא שיכורה." היא אמרה.
"את כן." אמרתי.
"שתיתי קצת." היא אמרה ושיחקה עם החגורה שלי, עומדת לפתוח אותה.
"די!" אמרתי ותפסתי בפרקי ידייה.
"אתה עדיין חושב שאני ילדה?" שאלה.
"כן, וזה לא יישתנה אף פעם, לא בשבילי בכל אופן." אמרתי.
"חבל." היא אמרה ושנייה אחרי זה תפסה בפרצופי והצמידה את שפתיה לשלי. גופה נצמד שלי, והמים החמים, כמובן שרק חיממו את העניין.
שפתייה נעו על שלי, ואני הרגשתי את הטעם של האלכוהול ששתתה, אבל זה לא מנע ממני מלהניע את שפתי באותו קצב.
ידעתי שמה שאני עושה זה מעשה רע, היא כן ילדה, בשבילי בכל אופן.
אני בטוח שהיא לא הייתה עם אף אחד עדיין, למרות שהיא מנסה להסתיר את זה, ולמרות מחשבותיי, ידיי אחזו בראשה, ושפתיי זזו בקצב קבוע.
ה'סירנה' בראש שלי כבר התחילה לעבוד, אבל משום מה האותות לא הגיעו למוח, והיא שלחה שוב את ידייה לכיוון החגורה שלי. עכשיו האותות בראש שלי ממש זעקו, והתנתקתי ממנה במהירות.
"את שיכורה." אמרתי.
"מממ, כיף." היא מלמלה וניסתה לנשק אותי שוב.
"לא!" אמרתי ויצאתי מהאמבטיה לפני שאני כבר לא אשלוט בעצמי.
היא סגרה את המים, ויצאה, ספוגה לגמרי.
"תתלבשי." אמרתי ויצאתי מהחדר שלה לחדר שלי, להחליף בגדים.

כשחזרתי, מצאתי את החדר מצב זוועתי. לפחות את הבגדים שלה היא זרקה לסל הכביסה.
נכנסתי לחדר ונעלתי את הדלת, למקרה שירון יחזור או משהו.
היא ישבה לבושה על הספה, נשענת על כרית, וישנה בנשימות קצובות.
"אלוהים אדירים." מלמלתי והזזתי את השמיכה העבה מהמיטה, מפנה מקום. אחר כך לקחתי את היד של כריס ושמתי אותה על הכתף שלי, והרמתי אותה בעדינות, כדי לא להעיר אותה.
היא מלמלה משהו לא ברור, ואז תפסה בידי ומשכה אותי אליה.
"אמא.." מלמלה.
"אני לא אמא שלך." לחשתי וניסיתי להשתחרר אבל היא נראתה כאילו היא בוכה מתוך שינה.
אינסטנקטיבית ליטפתי אותה, כדי שתירדם. זה מה שאמא שלי הייתה עושה כשהייתי קטן והסיוטים על המפלצת מתחת למיטה או המפלצת שמחכה לי בארון היו קופצים לביקור לילי.
היא תפסה בידי, והשאירה אותה על פניה.
עכשיו הייתי כבול אליה, ולא ידעתי מה לעשות. להישאר כאן, איתה, או לצאת ולתת לה לחלום סיוטים.
החלטתי להישאר.
נשכבתי על המיטה, לידה, ועיניי נעצמו במהרה, מוחי צולל לתוך החושך.
התעוררתי בבוקר, ריח של שמפו באפי.
שיערה של כריס היה ממש ליד האף שלי, והיא נשענה על הכתף שלי.
מיהרתי לקום, אבל היא התעוררה.
"האי. מה אתה עושה פה?" שאלה.
"את לא זוכרת כלום?" שאלתי. ידעתי שזה ייקרה.
"מה קרה?!" היא נלחצה.
"בילינו לילה נפלא ביחד." מתחתי אותה.
"מה?!" היא שאלה.
"את לא זוכרת?" העמדתי פני נעלב.
"אתה רוצה להגיד לי…ש…ש…שעשיתי את זה?" היא שאלה.
"למה את מתכוונת?" שאלתי. ידעתי למה היא מתכוונת, אבל לא עמדתי בפיתוי.
"נו! עשינו את ה..העסק הזה בין האישה לגבר?" היא הסמיקה.
"את ממש מסמיקה. אתמול לא הסמקת ככה." אמרתי.
"עשינו? כן או לא?" היא שאלה.
"אני לא מבין." אמרתי.
"שכבנו?!" היא שאלה.
"ברור." אמרתי. עכשיו כבר כמעט וצחקתי.
"מה?!" היא שאלה וידייה רעדו בהיסטריה.
"ברור, שלא. לא קרה כלום." אמרתי כשהיא כבר הייתה על סף התפוצצות. " אבל אני יודע שקיווית." אמרתי.
"אתה אידיוט!" היא כמעט וצעקה, מעיפה לעברי כרית. "אז מה אתה עושה פה לעזאזל?" שאלה.
"נרדמתי פה אחרי שהשתכרת." אמרתי.
"ואיך אתה יודע בכלל שהשתכרתי?" היא שאלה.
"כי.." אמרתי ובלעתי רוק. "באתי להתנצל אתמול, אבל כבר היית שיכורה." השלמתי את המשפט.
"להתנצל?" היא הרימה גבות.
"כן." עניתי.
"ולמה?" היא נראתה מרוצה.
"כי אני חושב שלא הייתי צריך להגיד לך את מה שאמרתי, אבל את כבר היית שיכורה וקרה מה שקרה." אמרתי.
"ומה קרה, אם לא עשינו כלום?!" היא שאלה, שוב בהיסטריה.
"כלום כלום, זה לא כלום." אמרתי.
"מה? אתה יכול לדבר ברור. מה קרה?" שאלה.
"תגידי מזל טוב." אמרתי " אתמול התנשקנו בפעם הראשונה." אמרתי.
"כן, אני יודעת, אצלך בחדר." היא אמרה.
"לא לא, אל תתבלבלי, בחדר שלי את נישקת אותי. אתמול בערב, זרמתי איתך." הבהרתי את העניין.
"ולמה זרמת איתי? אם יורשה לי לשאול." היא אמרה.
"כי היית שיכורה." אמרתי.
"נכון אמרת. הייתי, לא אתה." היא אמרה.
"אני לא יודע." אמרתי.
"ידעתי." היא אמרה.
"שמה?"
"שאתה מת לנשק אותי, אבל גם מפחד להודות בזה." היא חייכה לעצמה בסיפוק.
"ילדונת, אל תתלהבי יותר מדי. " אמרתי.
"אני לא ילדה, אני אישה." היא אמרה.
"כן בטח…" אמרתי ותפסתי בפניה ביד אחת. "ילדה, את אפילו לא מסוגלת להגיד את המילה סקס, תתבגרי." אמרתי, נישקתי בעדינות על שפתייה ויצאתי מהחדר.