אהבה ממבט אחר – פרק 3

נקודת מבט שיראל-
שיואו איזה מגעילים הם! מה יש להם נגד אשכנזים?!
ההתנהגות שלהם פשוט הבחילה אותי. הם התנהגו לדיאנה כאילו היא גוש זבל! מה זה?! למה בדיוק דיאנה נמצאת בכלל בצל קורתה של כנופיית הגזענים המוזרים הזאת?
החבורה הזאת פשוט ביריונים פסיכים ו…האופק הזאת… מה היא חושבת לעצמה?! שלעשות גרפיטי ולהשחיט רכוש ציבורי זה הכל בחיים?!
בעוד שחבורת האידיוטים ודיאנה ביניהם , פיטפטו ודיברו ללא הרף, חטפתי את התיק ויצאתי החוצה , לשאוף אוויר ולחפש מישהו נורמאלי להעביר איתו את הזמן.
יצאתי לעבר השביל שמוביל אל בייתי . נעלי הספורט החדשות שנעלתי הכאיבו לי , והשמש היוקדת שזרחה מעל ראשי, הפכה כל צעד וצעד לזוועת אלוהים .

אחרי בערך ארבעים דקות, הגעתי הביתה. רציתי לשבת מול הטלוויזיה , עם קערה מלאה בגלידה ולשכוח מהכל. לשכוח מדיאנה, מהחתונה ומהחבורה המוזרה . פשוט לא רציתי לעשות כלום.
סוף סוף הגעתי לדלת של בייתי . דלת הפלדה החומה והחדשה כאילו ״קראה״ לי לפתוח אותה.
חייכתי לעצמי והוצאתי את המפתח שלי מהתיק הסגול ( או לפחות זה מה שרציתי לעשות). אבל, איזה קטע ! היא לא שם! הלב שלי התחיל לדפוק כאילו עוד שניה הוא יוצא מהחזה חיפשתי בכל תא ומקום אפשרי, אפילו מתחת לשטיח, בארון חשמל, מתחת לדלת של השכנים. עזר? מה פתאום. המפתח לא היה אצלי והייתי תקועה בחוץ עד שמונה בערב ( כשאמא תחזור מהעבודה).
האושר שהיה באותו הרגע , פשוט התנפץ לרסיסים.
השמש היכתה את ראשי. הרגשתי שאני נשרפת ושאין לי עצבים לכלום. הייתי רעבה וצמאה . ראשי כאב כאילו שרפו בי את כל התאים במוח הרגשתי מדוכאת בטירוף והייתי מותשת ועייפה. הלכתי לפארק השעשועים הציבורי שהיה ליד בייתי. הוא היה ממש גדול וכיסה שטח רב. התיישבתי על ספסל , רוח קרירה נשבה והמעיטה את טיפות הזיעה שנטפו ממצחי. התיישבתי ובכיתי. חיטטתי בכיס כמו החנות שיש להם דברים בכיסים. היו לי 10 ש״ח ( מהניצחון מההתערבות עם אופק , על העובדה שאני מציירת יותר יפה ממנה.)
בדיוק ברגע זה , שמעתי מוסיקת ילדים מעצבנת ומחרישת אוזניים. האוטו גלידה עצר מול הפרצוף שלי.
״באמת הוא מצא לו זמן טוב להגיע….״ מילמלתי לעצמי וקניתי שלגון קרח קר.
הרגשתי מעט יותר טוב.
חיכיתי וקוויתי שיבוא מישהו שאוכל להעביר עימו את השלוש שעות שנותרו עד שאמא שלי תבוא.
התמלאתי בעצבים אותם פרקתי בבכי מירורים וכיסיתי את פני בכפות . הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו הוא תשומת לב מיותרת.
ספסל לידי ישבה ילדה. הילדה נראתה בערך בגילי . רציתי להיות בחברתה . אבל התביישתי והתעשתתי על עצמי והמשכתי לבכות…
אלה שישר אחר כך כבר הספקתי להרגיש נקישה על כתפי השמאלית.

נקודת מבט דניאל –

התיישבתי על אחד הספסלים הפנויים ליד הפארק. אמא ואבא שלי היו כל היום עם המשאית הובלות , כדי להכניס את הרהיטים לתוך הבית החדש. את האמת? בכלל לא היה לי חשק לעבור דירה . בארצות הברית נהנתי הרבה יותר! הייתה לי ולחברות שלי מעבדה מהממת! אז למקרה שלא ידעתם- כן כן אני מדענית, עוסקת בניסויים של תוצאות משילוב חומרים כימים , וטבעיים, יצור תרופות ותגליות חדשות.
רק שמאז הפיצוץ ההוא הכל השתנה.
לפני חודש , כשעוד הייתי בארצות הברית, עבדנו על תרופה חדשנית להרפס, ג׳ייסי הסתומה הזאת הכניסה 87% חמצן והוסיפה כמות כפולה של סודה לשתייה . ידענו שמה שהולך לקרות הוא מפגש עם המוות , ואם לא נברח מהר מהמעבדה, סופינו עתיד לבוא!
לקחנו כמה שיותר צינצנות שיכולנו להכיל בידינו והתכוונו לברוח, ידענו שהמעבדה עומדת להתפוצץ, אך זה כבר היה מאוחר מידי…
הפיצוץ התפוצץ במלואו, דחף של עוצמה העיף אותנו על קיר המעבדה וכולה התרסקה.
ג׳ייסי ועוד אחת נרדמו ישר ונכנסו לתרדמת… תרדמת עולם.
והשורדות שבינינו שרדו, אבל לא במלואן.
אביגיל נמצאת עד עכשיו בבית חולים באישפוז ארוך וקשה .
דייזי שברה את שתי רגליה ושברה שלוש צלעות בעמוד השדרה.
לדבי כרתו רגל ואחד הרסיסים פגע לה באיזור בלוטת התריס.
ולי קרה הדבר הנורא ביותר….
כמה רסיסים חדרו דרך גרוני והגיעו למייתרי הקול שלי. החומצה שהייתה על הרסיסים המיסה אותם וגרמה לחתכים רבים עליהם . בסופו של דבר, עברתי ניתוח מפרך לכריתתם. וכן , אני אילמת עכשיו. ממש חסרת עונים. ברור לי, שהמצב שלי כרגע עלול להרוס לי לגמרי את חיי החברה. בכל מקרה, אחרי שהתאוששתי, הורי קנו לי לוח מחיק שאני אלך איתו לכל מקום עד סוף ימי חיי! אוף!
הם החליטו לחזור לארץ מוצאם- ישראל.
כן כן שני ההורים שלי צברים. יהודים ישראלים.
אז בכל מקרה, המתנתי בפארק להורים שלי ואז ראיתי אותה…..
זאת הייתה ילדה יפיפייה . ליבה נראה שבור לחלוטין, כאילו משהו שבר לה אותו. כאב לי הלב עליה וכבר באותו הרגע היא מלאה חן בעייני. רציתי לגשת אליה אבל פחדתי .
פחדתי שאני לא אצליח לתקשר איתה.
פחדתי שהיא תצחק עלי.
פחדתי שאכתוב משהו לא לעניין.
לבסוף החלטתי לעשות את הצעד, התקדמתי לעברה וחייכתי חיוך גדול שהתפרס על פני. בחייקי החזקתי את הלוח והטוש המחיר, ונגעתי בכתיפה קלות.