אהבה מחוץ לחוק – פרק 9

-נקודת מבטה של לוריאן –
"אז מה עושים עכשיו?" שאלתי אותו .
"ממשיכים לעקוב והראשון ששם עליו ידיים יזכה בנקמה" אמר לי .
"זה המשפט השני הכי מפגר ששמעתי בחיים שלי , אנחנו עוקבים אחרי אותו אחד למה שלא נשתף פעולה? אמרתי .
"פעולה?" אמר והתחיל לצחוק , "לפני חצי שעה הצמדתי לך סכין לגרון ואת עכשיו רוצה לשתף פעולה?" אמר .
"תפסיק להיות כזה תינוק , אנחנו עוקבים אחרי אותו הבן אדם למה שלא נעקוב אחריו ביחד וננקום ביחד , שני הצדדים היו מרוצים" אמרתי לו .
"ומה אז? " שאל .
"כל אחד יפנה לדרכו " אמרתי .
וכשתראי אותו פנים אל מול פנים , מה תעשי?" שאל אותי .
לא חשבתי על מה שאני יעשה כשאני יראה אותו , רק חיפשתי אחר העקבות שלו , "כשאגיע לגשר הזה אחצה אותו " אמרתי לו לבסוף .
הוא בהה בקיר הלבן והמתקלף , "פעם החזקת אקדח וכיוונת אותו למישהו ? פעם לחצת על ההדק ותקעת למישהו כדור ?" שאל .
הנדתי את ראשי מצד לצד , "לא" עניתי קצרות .
"אז כשתעמדי מולו והוא יביט לתוך העניים שלך , יהיה לך את האומץ ללחוץ על ההדק ? שאל אותי .
"אתה יודע מה אומרים , הקם להורגך השקם להורגו" אמרתי וקמתי מהספה .
שעון המחוגים התלוי על הקיר סימן שהשעה כבר כמעט עשר בלילה .
"ממש מאוחר" אמרתי לו .
"צודקת , את רוצה שאני יחזיר אותך למסעדה או שאת רוצה ללכת ברגל ?" שאל וצחק .
"ממש מצחיק" אמרתי לו .
*
-נקודת מבטו של קייל-
הבטתי מעבר לחלון , לא ראיתי דבר רק לבן .
"מה זה?" שאלתי וקמתי אל עבר החלון , "מה קרה?" היא שאלה אותי .
פתחתי את החלון ומשב רוח פתאומי וחזק עף לבפנים והעיף כמות גדולה של שלג .
סגרתי מהר את החלון , "מתחוללת בחוץ סופת שלגים " אמרתי לה .
"מה?" תן לי לראות אמרה בעצבנות ובא לכיוון החלון .
היא פתחה את החלון , והרוח פרצה שוב אל הבית והקפיאה את החדר .
היא סגרה מהר את החלון , "נראה שאנחנו לא הולכים לשום מקום" אמרה לי .
הנהנתי אליה והתיישבתי שוב על ספת הבד הכחולה .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
הסופה רעמה בחוץ והשלג ירד בכמויות , יופי עכשיו אני תקועה פה ועוד איתו .
העברתי את ידי על החלון הקר וניקיתי את האדים הקרים , הרחוב ריק לחלוטין כול האנשים מסתתרים עכשיו בבתיהם .
הבטתי על מסך הטלוויזיה הדלוק על ערוץ החדשות .
"עקב הסערה , התנתקו קווי הטלפון , הכבישים הושבתו , הטיסות התבטלו שדה התעופה סגור לאלתר" אמרה קריינית החדשות .
"אנחנו ממליצים לא לצאת מהבתים עד חלוף הסערה" הוסיפה הקריינית על דבריה .
כיביתי בעצבנות את הטלוויזיה והידקתי לגופי את מעיל הצמר החום שיחמם אותי .
הקור חדר לעצמותיי , כול כך קר פה .
הוא ירד במדרגות מהקומה השנייה נושא בידיו שמיכות גדולות וכריות .
"מצאתי כמה שמיכות" הכריז כשהגיע לסלון .
"מעולה לפחות לא נקפא מקור" אמרתי וחטפתי מידיו פוך גדול וכרית נוצות רכה ורודה .
הוא גיחך מעט בינו לבין עצמו .
גלגלתי עניים וחייכתי חיוך קטן , אבל הורדתי אותו מהר לפני שיראה .
"את רעבה?" שאל אותי . "יש פה אוכל?" שאלתי בהתרגשות , לא אכלתי כלום מהבוקר .
הוא פתח את ארון המטבח ומצא כמה קופסאות שימורים שעדיין לא פג תאריך תפוגתם וכמה בקבוקי מים מינרליים .
"אז מה את רוצה , זיתים או אננס ?" צחק .
"אני רוצה סטייק , אבל אין אז את הזיתים" אמרתי ולקחתי מידו את קופסת השימורים .
*
-נקודת מבטו של קייל-
היא נאבקה כמה דקות עם הפותחן ולא הצליחה לפתוח את קופסאת השימורים , "את צריכה עזרה?" שאלתי אותה .
"ממך לא , אני אסתדר" אמרה .
"איך שאת רוצה" אמרתי והמשכתי לאכול מהאננס המשומר .
הסופה עדיין השתוללה בחוץ .
"אחחח" שמעתי צרחה מהכיוון שלה .
"מה קרה?" שאלתי , היא הראתה לי את האצבע החתוכה שלה הנוטפת דם סמיך , "לעזאזל" קיללה בשקט .
חייכתי חיוך קטן , " מה אתה מחייך?" שאלה וחייכה גם היא .
"שלא תעיז להגיד אמרתי לך!" אמרה .
"לא אמרתי כלום" צחקתי , " תראי לי" אמרתי והצבעתי על היד שלה .
היא הראתה לי את החתך האדום .
"אני חושב שיש פה ערכת עזרה ראשונה" אמרתי וקמתי לבדוק בארונות במזנון .
שלפתי מהארון הקיצוני ביותר ערכת עזרה ראשונה אדומה .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
הוא חיטא את החתך ואז שם פלסטר שקוף .
"תודה" אמרתי .
הוא הנהנן , "את רוצה שאני יפתח לך את הקופסאת שימורים ? שאל אותי .
נתתי לו את הקופסה , בשנייה אחת הוא פתח את המכסה ונתן לי את הקופסה המלאה בזיתים גדולים שמנים ועסיסיים .
ישבנו בשקט דקות ארוכות , אוכלים מהקופסאות שימורים , בוהים במבט אטום על מסך הטלוויזיה המכובה .
"אז איך זה להחזיק אקדח?" שאלתי אותו לפתע .
"אני חושב שיש תמציות תה" מלמל והתחמק מהשאלה שלי .
הוא קם למטבח , והתעסק בחיפוש בין הארונות אחר תמציות התה .
קמתי מהספה הכחולה ונעמדתי לידו במטבח נשענת על שולחן האוכל הרעוע .
"אה?" שאלתי מחכה לתשובה עבור השאלה שלי , "אני…." הוא בא לענות אבל הפסקת החשמל קטעה אותו .
"לעזאזל" מלמל .
הכול החשיך ולא הצלחתי לראות דבר .
*
-נקודת מבטו של קייל-
הכול החשיך ולא הצלחתי לראות דבר , עניי התרגלו לאט לאט אל החושך והבחנתי בענייה הכחולות הזוהרות בחשכה .
"כדאי שאבדוק את המפסק" אמרתי ופילסתי את דרכי בחשכה .
נתקעתי בה , "סליחה" אמרתי וברחתי מהמטבח אל עבר המדרגות המובילות אל המרתף .
מיששתי את המעקה בחושך , וירדתי מדרגה אחר מדרגה אל עבר המרתף הנטוש .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
הוא לא ענה לי על השאלה , הוא ירד אל המרתף לבדוק את מפסק החשמל .
אוף עוד כמה זמן אני יצטרך להיות תקועה במקום הזה .
מצאתי כמה נרות במגירה במטבח והדלקתי אותם , ישבתי בסלון מביטה על התמונה הממוסגרת שעל השולחן .
הלהבה ריצדה על הזכוכית השקופה המכסה את התצלום הממוסגר , היא כול כך יפה האישה בתצלום .
שיערה השחור פחם התנופף ברוח , ענייה ברכו בכחול ירוק עז , היא חייכה חיוך גדול השניים שלה ישרות ולבנות .
היא כול כך דומה לו .
שמעתי בום חזק מעבר המרתף .
רצתי במהירות אל ראש המדרגות המובילות אל המרתף , "אתה בסדר ?" קראתי אל עבר החושך .
הבחנתי בדמות מגושמת מתפתלת על הרצפה בתחתית המדרגות , הוא קילל בספרדית שוטפת .
"היי , אתה בסדר?" שאלתי שוב , ורק עכשיו הבחנתי שאני לא יודעת את שמו .
ירדתי לאט ובזהירות אל עבר הדמות המתפתלת על הרצפה , הוא החליק במדרגות ונפל .
"אלוהים אדירים" צחקתי מנסה להסתיר את החיוך שלי .
עזרתי לו לקום ולעלות במדרגות בחזרה אל הסלון , הוא התיישב על הספה ונאנק מכאב .
לפתע האור נדלק .
גבתו כוסתה בדם אדום , ושפתו התחתונה שסועה וחתך עמוק חוצה אותה .
עניי נפערו , "זה בטח כואב" אמרתי .
"מה?" שאל לא מבין , הוא נגע עם קצה אצבעו בשפה השסועה והביט על הדם האדום .
"אני יביא את הערכת עזרה ראשונה" אמרתי וקמתי להביא אותה משולחן המטבח .
*
-נקודת מבטו של קייל-
היא הביאה את הערכה עזרה ראשונה מן המטבח , היא הוציאה מקופסת הפלסטיק האדומה חומר מחטא ופלסתרים שקופים .
נאנקתי בכאב כשהחומר המחטא נגע בפצע הפתוח .
"סליחה" מלמלה , היא כיסתה את הפצע בגבה בפלסתר שקוף ועברה לטפל בשסע בשפה התחתונה .
מגע ידייה היה עדין וקר , היא נגעה קלות בשפתיי כשחיטאה את החתך .
היה לי דחף לא מוסבר לנשק אותה .