אהבה מחוץ לחוק – פרק 7

-נקודת מבטו של קייל-
נשאר לי רק דבר אחד לעשות לפני שאני טס לפריז .
סיימתי את בקבוק הבירה ונסעתי אל הכנסייה המוכרת בקצה וושינגטון .
הבטתי על בית הקברות השרוע על כול המדשאה האחורית של הכנסייה , פסעתי בין המצבות השונות כאלה בצורת צלב
כאלה מרובעות ועגולות .
עצרתי מול שני קברים צמודים אחד לשני , על לוח אבן מרובעת חרוט שמו של אבי ועל הקבר השני שמה של אימי .
קברו אותם זה לצד זה .
הרוח הקרירה נשבה והעבירה צמרמורת בגופי .
"היי אבא" דיברתי אל הקבר .
ניסיתי להראות חזק אבל לא הצלחתי , כול המסכות של הילד הרע ירדו .
"אני כול כך מתגעגע" מלמלתי אל הקבר הדומם . דמעה קטנה זלגה מקצה עיני ונספגה באדמה .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
ירדתי אל החניון של המלון , לחצתי על הכפתור בשלט של הרכב הפותח את הרכב , עברתי בין רכבים שונים
ותהיתי מה מה שלי .
שמעתי צפצוף וקליק שסימן שאחד הרכבים נפתח , הבטתי לעבר קול הציפצוף וראיתי בא.אמ.וו לבנה מבריקה
עם חלונות שחורים .
נכנסתי אל הרכב והתיישבתי על מושב העור הלבן , "אלוהים" מלמלתי והעברתי יד על כיסוי העור התואם שעל ההגה .
פתחתי את תא הכפפות ומצאתי אקדח נוסף , מפה של צרפת , וג'יפיאס .
נסעתי למכולת בקצה הרחוב וקניתי אוכל .
חזרתי בחזרה אל המלון ואכלתי , אחרי שסיימתי לאכול נשכבתי על המיטה ונירדמתי בשינה עמוקה ונוחה סוף סוף .
*
-נקודת מבטו של קייל-
נחתתי בפריז , נרשמתי במלון קטן במרכז העיר .
דברתי עם הפקיד בצרפתית שוטפת , אני יודע ארבע שפות , אנגלית , צרפתית , איטלקית , וספרדית .
ספרדית וצרפתית אני יודע מהבית , אימי חצי ספרדייה חצי צרפתיה .
הבטתי מהחלון הנשקף אל העיר , הכול צבוע בלבן , שלג כיסה את הכול .

~כעבור שלושה שבועות~

-נקודת מבטה של לוריאן-
חג המולד הגיע , מצאתי רמז דק על המצאותו של סמואל .
הוא מתארח בבית אחותו , שלמעשה נסעה אל משפחת בעלה בארצות הברית לכבוד החג .
מתארח בבית ריק ? מה כבר האיש הזה זומם , משהו לא טוב על בטוח .
מצאתי גם עקבות כרטיס אשראי במסעדה סינית , כמעט בכול ערב הוא קונה שם .
היום אני ינסה את מזלי ויסע למסעדה לראות אם אצליח לחדש את העקבות . השמים החשיכו בהדרגה , לבשתי מכנס
ג'ינס כחול כהה וג'קט צמר חום מעל חולצת טריקו שחורה ארוכה .
הברשתי את שיערי , ושטפתי את פניי במים קרים .
נעלתי את החדר ונסעתי למרכז העיר אל המיקום של המסעדה הסינית .
נכנסתי אל המסעדה , הקירות צבועים בצהוב חרדל ועליהם עיטורים אדומים וירוקים .
מנורות נייר תלויות על התיקרה בהפרשים של שני מטר ומפיצים אור צהוב רך .
עמד בכניסה מארח מאחורי דלפק עץ חום , עניו היו שחורות מלוכסנות שיערו קצוץ שחור וזיפים עיטרו את פניו .
הוא דיבר עם משהו , הוא לבש לגופו חליפת עור בצבע שחור של אופנועים .
הוא דיבר עם המארח בצרפתית שוטפת .
פה ושם הוא קילל את המארח באנגלית , המארח לא הבין מה הוא רוצה ממנו .
"ז'אק פטראק" אמר , וקולו נשמע מוכר .
"אני לא מבין מה אתה מבקש " אמר המארח בצרפתית . "לא משנה" אמר והסתובב לצאת מבעד לדלת .
קפאתי במקומי , הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה .
לא הוא ! , מה הוא עושה פה?
גם הוא נבהל מעט ויצאה במהירות מהמסעדה .
"איך אפשר לעזור?" שאל אותי המארח בצרפתית .
חייכתי את החיוך הממיס שלי , אולי קצת התחנפות תעזור .
"שלום" אמרתי למארח , "אתה אולי יכול להגיד לי אם האיש הזה היה פה ?" הראתי למארח תמונה של סמואל קולט באייפון
שז'קלין הביאה לי .
המארח הנהנן , "הוא מגיע לכאן בכול ערב וקונה אוכל" אמר .
"אתה יודע אולי איפה הוא גר? , עשיתם פעם עבורו משלוחים ?" שאלתי מקווה לתשובה חיובית .
הוא הרהר לרגע ובדק במחברת צהובה שנחה מולו , "לא אין כתובת , מצטער" אמר .
"אוקי תודה" אמרתי ויצאתי מהמסעדה .
הלכתי אל עבר הרכב שלי שחנה די רחוק מהמסעדה בגלל חוסר החניות הפניות .
הלב שלי דפק בחוזקה , פלשבקים מהלילה ההוא חזרו , אותו הערב בבר בפורטלנד .
נשמתי לרווחה , אין סיכוי שזה הוא, את בצרפת .
יד חזקה משכה אותי ופה הבנתי שטעיתי .
"לא שוב" מלמלתי בעצבנות , הוא עמד קרוב אלי , הרגשתי מגע קר בצווארי .
הוא הצמיד סכין כסף ארוכה אל עורי , "אנחנו חייבים להפסיק להיפגש ככה" אמרתי בקול הכי אמיץ שלי , אבל הנימה
המפוחדת הבליחה לקולי . "אז מה את עושה בצרפת?" שאל אותי .
עיניו הכחולות ירוקות הביטו ישר אל תוך עניי . "יש לי את הסיבות שלי" אמרתי והשתמשתי באותו תירוץ כמו בפורטלנד .
הרגשתי את הסכין נמחצת יותר לכיוון גרוני , "תתחילי לדבר" אמר .
התחלתי להרגיש קצת לחוצה וחיפשתי תירוצים .
*
-נקודת מבטו של קייל –
מה היא עושה פה ? לעזאזל היא נמצאת בכול מקום , קודם וושינגטון , אחר כך פורטלנד , ועכשיו בפריז .
היא נראתה מפוחדת ולחוצה למרות שדיברה בקול אמיץ , אני לא מתכוון לפגוע בה אני לא כזה .
אני אשאל אותה כמה שאלות ואז אני ישחרר אותה .
הבעת פנייה השתנתה בשנייה , היא נראתה פתאום בטוחה בעצמה אבל ענייה עדיין השקיפו מעט פחד .
"אתה לא תפגע בי" היא אמרה בביטחון , אבל הנימה המפוחדת עדיין הייתה בקולה כאילו היא לא בטוחה .
"מי אמר שלא?" חייכתי חצי חיוך , "את לא מכירה אותי " אמרתי לה .
היא לא ענתה רק ניסתה להימלט ממבטי , הרמתי את סנטרה כדי שתביט בעניי , "אז מה את עושה פה ?" שאלתי שוב .
היא שתקה לכמה רגעים ואז נראת נכנעת , "אוקי" אני יספר לך הכול רק תעיף את הסכין הזאת .
חייכתי חיוך קטן נטול הומור , "בסדר , אבל אנחנו נעשה את זה בתנאים שלי" אמרתי .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
הוא הביט לעבר השני של הרחוב , עקבתי אחר מבטו וראיתי אופנוע אדום חונה .
גלגלתי עניים , "אני לא נוסעת על הדבר הזה" אמרתי לו .
"בטח שכן" אמר וגרר אותי לעבר האופנוע שהסכין עדיין שלופה .
"זה אופנוע גנוב?" שאלתי אותו למרות שכבר ידעתי את התשובה . בארצות הברית הוא נסע על אופנוע שחור , ואין סיכוי
שהוא הביא את האופנוע ההוא לצרפת .
"כן הוא גנוב" ענה וצחק .
הוא התיישב על האופנוע , "קדימה תעלי" אמר .
הבטתי מסביבי מחפשת דרך מילוט כול שהיא , כשראיתי שאין עליתי בלית ברירה על האופנוע ומקללת את הרגע בו
החלטתי לצאת מהרכב בלי אקדח .
*
-נקודת מבטו של קייל-
"תחזיקי חזק" אמרתי ולחצתי על הגז .
היא חיבקה את מותניי בידיה העדינות ונצמדה אלי .
לחצתי על הגז ועליתי על הכביש . העלתי את המהירות 70, 80 ,90 .
הכביש היה ריק לגמרי .
"תאט קצת" אמרה .
צחקתי צחוק קטן והגבהתי את המהירות ל100 קמ"ש , "שוויצר" שמעתי אותה ממלמלת .
"שמעתי את זה" צחקתי , "יופי" אמרה "תאט" .
האטתי את המהירות , "תחזיקי חזק" אמרתי .
"למה?" שאלה והצמידה את ידיה לגופי .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
"תחזיקי חזק" אמר .
"למה?" שאלתי אותו והידקתי את אחיזתי במותניו .
הוא היטה את גופו לאחור , והרים גלגל .
"אלוהים אדירים" צרחתי .
הוא לחץ על הגז והמשיך לנסוע מהר , "תרגעי " צחק .
"אני עוד ימות בגללך" אמרתי לו בעצבים . הוא לא אמר דבר רק צחק .
"אדיוט" מלמלתי . "אני חי את החיים שלי כול 500 מטר " אמר לי .
"זה המשפט הכי דפוק ששמעתי בחיים שלי " אמרתי . "באמת?" אמר בפליאה מזוייפת , "עכשיו את תצטערי שאמרת את זה ".
על מה לעזאזל הוא מדבר?
הוא לחץ על הגז והאופנוע עף בכביש במהירות , "אתה משוגע תאט!!" צרחתי עליו .
הרוח הצליפה על פניי , שמעתי אותו צוחק .
"לעזאזל" מלמלתי והידקתי את האחיזה סביב מותניו .
*
-נקודת מבטו של קייל-
היא הידקה את אחיזתה סביב מותני , הבנתי שהיא מפחדת אז האטתי קצת את המהירות .
אני זוכר במעורפל את הכבישים האלו , גרתי פה במשך שנתיים בגיל 12 עזבנו את ארצות הברית ועברנו לגור בפריז
בגלל סבתא שלי .
סבתא שלי הייתה חולה במחלה קשה וכעבור שנתיים אחידות היא נפטרה ובגיל 14 חזרנו בחזרה אל ארצות הברית .
"לאן אנחנו נוסעים?" היא שאלה אותי .
לא עניתי לה , רק הגבהתי קצת את המהירות שכבר הגיע ל110 קמ"ש.
פניתי ימינה ונכנסתי אל הרחוב המוכר .
האטתי את המהירות באופנוע והבטתי על מספר הבתים שמצד ימין שלי .
עצרתי מול בית הישן של סבתי .
"מה אנחנו עושים פה ?" היא שאלה .
חניתי את האופנוע במוסך הצדדי והורדתי את הקסדה מראשי .
הבית ניראה קצת מוזנח , הרי הוא עמד ריק שנים רבות .
אחרי שסבתי נפטרה נהגנו לבוא לחופשות קצרות והיינו מתארחים בביתה , אבל לאחר שאימי חלתה ונפטרה , הפסקנו
לבוא לפה זה היה יותר מידי קשה .
הדשא הקדמי היה ארוך ולא גזום , צבע הקירות ניראה קצת דהוי .
בית בין שני קומות , גג רעפים אדום שכוסה בשכבה דקה ולבנה של שלג צח .
"בואי" אמרתי לה .
היא ירדה מהאופנוע והביטה מסביבה .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
הבטתי מסביב , אין לי איך לברוח והשארתי את הרכב שלי ליד המסעדה הסינית .
"לעזאזל" קיללתי שוב בפעם המי-יודע-כמה והלכתי אחריו אל הבית הגדול והישן הניצב מולי .