אהבה מחוץ לחוק – פרק 5

"קרה משהו?" שאלתי את המאבטח .
"בבקשה תתלווי אלינו" אמר שוב המאבטח . "אוקי" מלמלתי בעצבנות .
הם הובילו אותי לחדר חקירות קטן , שולחן מעץ חום כהה , שני כיסאות מעץ , ומנורה בודדה מאירה את החדר הקטן . הוא ביקש ממני לשבת פה ולחכות .
התיישבתי על כסא העץ החום התואם לשולחן , המאבטחים יצאו וסגרו את הדלת .
"לעזאזל" מלמלתי , מה עכשיו? אני יפספס בגללם את הטיסה .
אחרי חצי שעה נכנס גבר גדול ממדים ואשה דקת גזרה אל החדר . נשפתי לרווחה כשראיתי במי מדובר .
הנרי סמית' ופנלופי הדג'נס , ראש מחלקת המבצעים המיוחדים של ה- FBI ומזכירתו הנאמנה .
"למה הם סוגרים אותי פה ?" שאלתי אותם , "אני יפספס את הטיסה " .
"יש לך מזל לוריאן" אמר הנרי ," אנחנו היינו בקרבת מקום כששמענו מה קרה " .
"עלייך להיות זהירה יותר , הם מצאו את האקדח והתעודות זהות שלך" . "אה" מלמלתי בשקט .
"הם החרימו את האקדח , תיסעי לצרפת ושמה יצור איתך קשר אחד מהאנשים שלנו והוא יאבזר אותך מחדש" .
הנהנתי בשקט , נימת קולו של הנרי כעוסה , מאוכזבת ממני ולא רציתי שהוא יכעס עלי , אני רוצה להוכיח לו שאני יכולה .
"קדימה לכי, שלא תאחרי את הטיסה" אמרה פנלופי . יצאתי מהחדר והשארתי את הנרי ופנלופי לבד .
*
-נקודת מבטו של קייל-
הבטתי על הקיר הלבן במבט אטם לחלוטין , לא חשבתי על שום דבר רק בהיתי ושתיתי מהבירה שבידי.
שחקתי עם השרשרת שעל צווארי , חוט שחור ארוך ובקצהו קליע נחושת של רובה אם-16 , אני משחק ככה עם השרשרת כשאני לחוץ .
נזכרתי באבא שלי האדם הכי קרוב אלי , היה הכי קרוב אלי עכשיו כבר לא .
אימי מתה כשהייתי ילד קטן , ומאז נשארנו רק אני ואבי , היינו ביחד באש ובמים .
מאז מותו , אני לא מצליח למצוא את עצמי בלעדיו , כמו עוגן בים סוער מחזיק את הסירה שלי .
ועכשיו שהוא כבר לא פה , אני מטלטל בים הסוער מחפש אחר נקמה ונקודת אחיזה חדשה .
הוא ישלם על זה , על הרגע בו הוא רצח את אבי , אני לא ינוח ולא אשקוט עד שהאיש הזה יקבל את המגיע לו , אני יגרום לו להצטער על הרגע בו הוא לחץ על ההדק .
צלצול הפלאפון קטע את מחשבתי , ראיתי את שמו של טום על המסך .
-"הלו?" עניתי לשיחה קצת לחוץ .
-"יו קייל , לא תאמין מה מצאתי" אמר טום נרגש .
-"דבר אלי" אמרתי לו .
-"מסתבר שלג'ורג' יש אחות שגרה בצרפת והוא מבקר אותה בכול שנה בחג המולד " אמר .
-"חג המולד? זה בעוד שבועיים" אמרתי .
-"תנחש מה? " אמר טום בהתלהבות יתרה .
-"מה אחי ?" שאלתי אותו .
-"אתה טס לצרפת " אמר בהתרגשות .
-"אתה בטוח אחי? צרפת? " שאלתי .
-"100% , הוא יהיה שם תחפש אותו בשם ז'אק פטראק " אמר לי טום.
-"תודה על הכול" אמרתי לו .
-"בכיף אחי , רק אל תשכח להביא מזכרות" אמר וצחק .
-"אני לא אשכח" אמרתי בחצי חיוך וניתקתי את השיחה .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
ישבתי על כיסא העור הבז' של המטוס ונשענתי אחורה מביטה מבעד לחלון המרובע .
קול דיילת עדין נשמע מבעד לכרוז , "נוסעים יקרים ערב טוב , נא בבקשה להדק חגורות אנחנו ממראים תודה ונסיעה נעימה".
הידקתי את החגורה למותניי ונשענתי אחורנית על משענת הראש , עצמתי את עניי .
הרגשתי איך הכול רוטט , המטוס נוסע במהירות על לאורך מסלול ההמראה ולאט לאט מתנתק מהקרקע וממריא אל מרומי השמים הכחולים המתחילים להחשיך בהדרגה .
הרגשתי נגיעה קלה בכתף , פתחתי את עניי וראיתי דיילת יפיפה בעלת שיער ערמוני אסוף בקוקו מתוח עניי שקד מדהימות ועל אפה נמשים קטנים כמעט בלתי נראים .
"את רוצה אולי לשתות משהו? , אולי כרית? , כיסוי עניים?" שאלה הדיילת .
"מים" ביקשתי בחיוך .
"בוודאי רק דקה" אמרה ופנתה להביא לי את מבוקשי .
הבטתי מבעד לחלון , השמים נצבעו בוורוד חלש מדהים ועננים לבנים כמו צמר גפן חלפו ברקיע השמימי.
הכול כול כך שלו כאן למעלה .
הדיילת היפיפה חזרה עם כוס מלאה בקרח ומים קרים .
"תודה" חייכתי אליו , והיא פנתה לשרת אנשים נוספים .
לגמתי מהמים הקרים והנחתי את הכוס על מגש שלצד הכיסא המשמש כשולחן קטן ואפשר לשים עליו כול מיני דברים .
עצמתי את עניי בתקווה להירדם , אף פעם לא אהבתי טיסות .
*
-נקודת מבטו של קייל-
יש לי עוד כמה סידורים לפני שאני טס לצרפת , נסעתי בחזרה לוושינגטון לבן המשפחה היחיד שנשאר לי .
"היי בן דוד" חייכתי אל כריס כשפתח את הדלת .
"קייל" חייך בשמחה וחיבק אותי , "לא ראיתי אותך כבר כמה חודשים תיכנס" אמר .
נכנסנו אל הבית הגדול , ריצפת אריחים כמו דמקה בשחור לבן ורהיטים בצבעים תואמים מפוזרים פה ושם , כד , עץ , תמונה ממוסגרת , מראה .
התיישבנו בסלון .
כריס גר פה לבד , אימו מתה לפני כמה שנים והורישה לו את הבית , הוא בן בערך 23 הוא גדול ממני בשלוש שנים וחצי פחות או יותר .
"אז מהי סיבת הביקור ?" שאל כריס .
"סתם" עניתי , "רצתי לראות משפחה" אמרתי לכריס .
"כן שמעתי מה קרה לאבא שלך " אמר כריס בנימה מנחמת , "נרצח בדם קר" אמרתי לכריס בשקט.
הוא הנהנן והתאפק לא לבכות , הוא תמיד היה רגיש הרבה יותר ממני .
"אז איפה אתה חוגג את חג המולד?" שאל אותי . "אני לא חוגג" אמרתי לו .
"אז תישאר פה , תחגוג איתי ועם החברה שלי ג'סיקה " הציע .
"אני לא חושב" אמרתי לכריס בביטול , "את האמת אני מתכנן נסיעה לפריז " הוספתי על דברי .
"פריז?" של כריס מופתע , הנהנתי בראשי , "כן לפריז" אמרתי .
"מה אתה מתכוון לעשות שמה?" שאל אותי .
אני לא יכול לספר לו מה אני מתכנן , הוא יחשוב שאני משוגע .
רציתי להגיד לו נקמה , לנקום את מות אבי . אבל לא יכולתי , "חופשה" אמרתי לבסוף .
"איך שאתה רוצה" אמר לי .
"טוב אני ממש צריך ללכת אמרתי לכריס ופניתי לכיוון הדלת הראשית .
"כבר?" שאל אותי , "רק עכשיו הגעת " אמר .
"אני יודע אבל אני צריך לסדר כמה דברים לפני שאני טס " אמרתי לו . "אוקי" אמר , תבוא לבקר שוב .
"ברגע כשאחזור מצרפת" אמרתי לו ויצאתי מהבית .
האופנוע חנה על שביל הגישה , הרכבתי לראשי את הקסדה ועליתי על האופנוע .
"עדיין אתה נוסע על אופנוע הזה?" שאל כריס מפתח הבית הגדול .
הנהנתי אליו , "הרגל תמיד נשאר הרגל " אמרתי .