אהבה מחוץ לחוק – פרק 4

-נקודת מבטה של לוריאן-
פקחתי את עניי לאט לאט , טעם מר בגרוני כנראה מהאלכוהול ששתיתי אמש .
קמתי צחצחתי שניים ושטפתי פנים .
הבטתי על שעון המחוגים התלוי על הקיר , 12:30 .
נזכרתי באתמול , איבדתי את העקבות של סמואל בגלל הדביל ההוא .
הדלקתי את מחשב הנייד שג'ייק הביא לי ונכנסתי למאגר של המשטרה , חיפשתי את שמו במנוע החיפוש .
חלון חדש עלה , והתמונה שלו התנוססה לנגד עניי , הוא חשוד בחמישה מקרי רצח מדרגה ראשונה , שני גניבות , ושבע תקיפות .
והוא עוד לא נתפס ? חשבתי לעצמי .
הבטתי על התמונה שלו , צבע עיניו האפורות נחרטו עמוק בזכרוני .
המחשבה היחידה שהתנגנה בראשי בזמן שהבטתי על התמונה שלו , הוא רצח את הורי בדם קר .
*
-נקודת מבטו של קייל-
קרני השמש הסתננו מבעד לחלון .
הראש שלי כאב והלם בחוזקה , גוף נשי חיבק אותי .
הסתובבתי וראיתי את הפקידה מאתמול .
היא עברה הלוך ושוב על הקווים שבקעקוע שלי , קעקוע של אות סינית על עורפי .
קמתי מהמיטה ולבשתי לגופי בוקסר ואת מכנס הטרנינג שהיה זרוק על הריצפה .
"מה קרה?" שאלה וכיסתה את גופה העירום בציפית הלבנה של השמיכה .
הלכתי אל חדר השירותים ונעלתי בלי להגיד לה מילה , שטפתי את פניי במים קרים וצחצחתי שניים .
שטפתי את פניי שוב במים קרים כדי להתעורר לגמרי .
"לעזאזל" מילמלתי בעצבנות ובעטתי בפח הקש שלצד הכיור .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
שמעתי תקתוק על הדלת , סגרתי את מחשב הנייד והנחתי אותו בעדינות על השולחן .
ישרתי את הכרית שהסתירה את האקדח השחור וקמתי לפתוח את הדלת .
"בוקר טוב" אמר בריאן ונכנס מבעד לדלת .
"בוקר טוב" אמרתי וסגרתי אחריו את הדלת . "אז מה קורה ?" שאלתי אותו .
"מעולה, חשבתי אולי אם את רוצה ללכת לארוחת בוקר או משהו?" שאל אותי .
אני חייבת לו על אתמול , נעלמתי לו בלי לומר דבר .
"בטח , תן לי להחליף את הפיג'מה וניצא " אמרתי לבריאן בחיוך .
לקחתי בגדים מהארון ונכנסתי לחדר המקלחת נועלת אחרי את הבריח , החלפתי את הפיג'מה שלגופי ולבשתי ג'ינס שחור גופייה לבנה ומעל מעיל העור השחור שלי .
שטפתי את הפנים שלי במים קרים , הברשתי את שיערי לקוקו מתוח .
סובבתי את הבריח בדלת ונכנסתי בחזרה לחדר .
בריאן ישב על המיטה עם מבט ריק בעיניו אוחז באקדח השחור .
הבטתי על המיטה , הכרית לא הייתה שם .
"לוריאן?" שאל בקול שקט . "מה את עושה עם זה?" שאל .
אני מכירה את בריאן בקושי יום וחצי אני לא יודעת אם אני יכולה לספר לו את הסיפור שלי .
"אני סוכנת" אמרתי לבסוף , הוא בטח לא יאמין לי ייקח את הרגלים שלו יברח, ויחשוב שאני משוגעת .
"כן בטח" אמר בקול מזלזל . הלכתי אל המזוודה השחורה שמתחת למיטה והוצאתי ממנה את תעודת ה-FBI עם התמונה שלי והשם המלא שלי , לוריאן לוסיה קורטז .
"את צוחקת עלי נכון ?" שאל וקם לבדוק את התעודה מקרוב.
הנדתי את ראשי , "אני סוכנת" אמרתי שוב מאשרת את חששותיו .
"אבל את רק בת 18 " אמר וניסה למצוא סיבות . "זה סיפור ארוך מאוד , אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל " אמרתי לבריאן שעדיין בהה בתג השוטר .
"אולי בארוחת הבוקר שהתכוונו ללכת אליה?" שאל אותי . "בריאן אני בקושי מכירה אותך" אמרתי לו .
"אז רק לארוחת בוקר , את לא חייבת לספר לי אם את לא רוצה , אבל אני רעב" אמר בריאן .
"כן ברור" אמרתי בחיוך , "בוא נלך .
יצאנו מהחדר שלי ונסענו למרכז העיר לאכול ארוחת בוקר ולהכיר קצת יותר .
*
-נקודת מבטו של קייל-
כשיצאתי מחדר המקלחת, הבחורה כבר הייתה לבושה לגמרי .
"אני ממש חייבת ללכת אני מאחרת למשמרת" אמרה . "תתקשר אלי מתי שתרצה, רשמתי את המספר שלי על הפתק שמה" אמרה והצביע על השידה שלצד המיטה ועל השידה נח פתק צהוב עם המספר שלה .
"בטח כריסטי" אמרתי והובלתי אותה אל הדלת רק רוצה שתלך מפה כבר . "אלכס" תיקנה אותי והביטה עלי במבט מוזר . "בטח" מלמלתי וסגרתי את הדלת אחרי שיצאה .
שפשפתי את עניי , הראש כאב לי מהאנגאובר .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
ישבנו בבית הקפה , בריאן אכל ארוחת בוקר ואני שתיתי רק קפה לוז אגוזים חם.
"מה אתה עושה כול כך רחוק מפלורידה?"שאלתי את בריאן .
"זה סיפור ארוך " אמר ונגס בטוסט הגבינה הצהובה המותכת נזלה .
לגמתי מהקפה והוא שרף במורד גרוני .
"ומה את עושה בפורטלנד? אמרת שאת במקור מוושינגטון " שאל אותי .
"זה סיפור ארוך מאוד" אמרתי .
ונזכרתי שרק לפני שבועיים וחצי ישבתי עם הוריי בארוחת ערב שישי, והולכת אתם ביום ראשון
לכנסייה זה ניראה כמעט כאילו זה קרה לפני נצח .
בריאן הבין שזה איך שהוא קשור לאקדח ולתג השוטר .
"אז…" בריאן בא להגיד משהו אבל הפלאפון שלי רטט .
"רק רגע" עצרתי את בריאן ועניתי לשיחה , מספר לא מזוהה .
-"הלו?" עניתי מהססת טיפה .
-"לוריאן מתוקה" שמעתי את קולה הקטיפתי של פנלופי הדג'נס מזכירתו של ראש מחלקת המבצעים המיוחדים של ה-FBI .
-"כן?" שאלתי אותה .
-"עקבנו אחרי עקבות כרטיס האשראי של סמואל קולט ". אמרה .
-"ו…?" שאלתי אותה מחכה לתשובה .
-"הוא הבוקר רכש כרטיס טיסה לפריז" אמרה פנלופי .
עניי נפערו , -"את מתכוונת פריז, צרפת?" שאלתי המומה .
-"כן" אמרה מבעד לצד השני של הקו בלי שום רגש בקולה . "אז מה הצעד הבא שלך? שאלה אותי .
-"כניראה פריז" אמרתי בהיסוס קל .
-"אוקי מתוקה תעדכני אותי בהמשך" אמרה וניתקה בלי להוסיף דבר .
"פריז?" שאל בריאן תוך כדי לגימה מהקפה הרותח שלו .
"זה סיפור ארוך מאוד" אמרתי לו שוב . "אני מבין" אמר , הוא נגס שוב בטוסט שלו .
*
-נקודת מבטו של קייל-
שכבתי על המיטה המבולגנת מביט על התקרה , נברשת גדולה תלויה מעל המנורה המפיצה אור לבן ורך בכול החדר .
הנחתי את ראשי על הכרית הנוצות הרכה .
הראש שלי הסתחרר , מה אני יעשה עכשיו? שאלתי את עצמי . הטלוויזיה דלקה והקרינה סרט ישן בשחור לבן , הדמויות התרוצצו אנה ואנה ודיברו במבטא בריטי כבד של פעם .
לא התעמקתי בסרט , הבטתי במבט אטום על המסך .
אבל בראשי המשיכה לרוץ השאלה :"מה אני הולך לעשות עכשיו ?" החלטתי להתקשר לטום .
-"הלו?" שמעתי קול גברי ומוכר מהצד השני של הקו .
-"מה קורה אחי ? " שאלתי את טום .
-"טוב גבר מה איתך?" שאל אותי .
-"מעולה" אמרתי , " אני צריך טובה , אתה יכול לבדוק לי שוב עקבות של הג'ורג' הזה?" ביקשתי מטום.
-"בוודאי אחי , אני יחזור אלייך בערב עם תשובה" אמר .
-"תודה טום " אמרתי וניתקתי את השיחה .
מה שנשאר לי זה להירגע ולחכות עד הערב כשטום ייתן לי תשובות .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
הסתכלתי על החדר מסביבי , מוודא שלא שחכתי כלום . גררתי את המזוודה מחוץ לחדר .
ירדתי למבואה הראשית , החזרתי לפקידה המבוגרת את המפתח של החדר ונסעתי אל שדה התעופה.
הנסיעה הייתה קצרה בערך עשר דקות נסיעה .
נכנסתי לאולם גדול ולבן , המון אנשים יוצאים ובאים מנופפים אל יקיריהם ובוכים אל משפחותיהם שהרגע חזרו .
הבדיקות הראשוניות עברו במהירות והלכתי לקנות כרטיס .
"צהרים טובים איך אפשר לעזור?" שאלה פקידה חייכנית בעלת שיער חום ועניים כחולות חודרות .
"מתי הטיסה הבאה לפריז?" שאלתי . הפקידה הקלידה משהו במחשב , בעוד שעה וחצי אמרה .
"אני רוצה כרטיס" אמרתי לה . "אוקי" היא המשיכה להקליד משהו במחשב .
"מחלקת תיירים או עסקים ?" שאלה , "עסקים" אמרתי .
"אני צריכה לראות תעודת זהות ודרכון " אמרה והביטה עלי . הוצאתי את תעודת הזהות מהכיס ואת הדרכון ביחד אתו והראתי לפקידה .
היא חתמה על כול מיני טפסים , ונתנה גם לי לחתום על כול מיני טפסים .
היא נתנה לי את הכרטיס ונקבה בסכום . שלמתי לה בעזרת מאחד כרטיסי האשראי שג'ייק נתן לי .
המשכתי אל הבדיקות הביטחוניות .
המאבטח התחיל לבדוק את המזוודה , הוא התעקב המון , עוד כמה מאבטחים באו לעזור לו והביטו לתוך המזוודה, כמו פלישה לפרטיות .
מה לוקח כול כך הרבה זמן ? . חיכיתי בערך עשרים דקות אבל הוא עדיין לא חזר .
לפתע שני מאבטחים גדולים נעמדו מולי .
"בבקשה גבירתי תתלווי אלינו " אמר אחד המאבטחים .