אהבה מחוץ לחוק – פרק 17
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
"אני כול כך מצטע.." הוא קטע אותי והרים את פניי כדי שאני יביט בו , "אין לך על מה להצטער" אמר .
"אני כן צריכה להצטער זה לא היה במקום כול מה שקרה , והכול באשמ…" הוא שוב קטע אותי והפעם בנשיקה על שפתיי .
הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה , שפתיו רכות וחמות פשוט התמכרתי לנשיקה שלו .
לא רציתי לעזוב או לשחרר .
הוא משך אותי קרוב אליו , התקרבתי אליו ולא הפסקתי לנשק אותו .
הוא השעין אותי על המיטה ורכן מעלי , עדיין מנשק אותי ועוצרים מידי פעם לנשום .
הוא עצר וליטף את פניי מוחק את עקבות הדמעות , "את כול כך יפה" אמר .
זה היה טעות אסור לי להיכנס לזה אני רק יפגע יותר , הוא שיכור וככול הנראה לא יזכור דבר ממה שקרה בנינו בבוקר .
זה לא במקום , אני מכירה אותו פחות מחודש , אולי שבועיים וחצי .
עצרתי את הנשיקה לפני שזה יהיה מאוחר מידי , "קרה משהו?" שאל .
"קייל אתה שיכור" אמרתי לו .
"אני לא " אמר ונישק אותי שוב על שפתיי .
הרגשתי את טעם האלכוהול כשנישק אותי , עצרתי אותו שוב .
"אתה שיכור קייל" אמרתי לו .
הוא קם מהמיטה יצא וטרק את הדלת בלי לומר דבר .
מחר בבוקר הוא לא יזכור דבר ממה שקרה פה .
*
-נקודת מבטו של קייל-
התעוררתי במיטתי , הראש שלי הסתחרר מהאנגאובר כתוצאה מהאלכוהול ששתיתי .
שתיתי כול כך הרבה שאיבדתי את הראש כבר בכוס השמינית .
אבל אני די בטוח ששתיתי הרבה יותר משמונה כוסות .
הרגשתי כאב חד במותן , הרמתי את החולצה וראיתי חתך אדום ודם קרוש עליו .
"מתי זה קרה ? " שאלתי את עצמי .
קמתי למקלחת , שטפתי פנים וצחצחתי שניים מסלק את שאריות טעם האלכוהול מפי .
חיטאתי את החתך ועטפתי את מותניי בתחבושת לבנה ארוכה .
הבטתי על המראה , השסע בשפה נפתח , ופתחתי גם את הגבה .
הבטתי על שעון המחוגים שעל הקיר , כבר שלוש אחר הצהריים .
הראש שלי הסתחרר והרגשתי בחילה מטפסת במעלה גרוני .
רצתי מהר ורכנתי מעל השירותים מקיא את כול האלכוהול ששתיתי אמש .
"לעזאזל" מלמלתי וניגבתי את קצה פי , צחצחתי שוב שינים וסילקתי את הטעם המר .
אסור לי לשתות יותר אלכוהול , אבל כמו שאני מכיר את עצמי אני ישתה שוב וישתכר שוב , הרגל תמיד נשאר הרגל .
נסעתי אל החנות בקצה הרחוב וקניתי אוכל .
חזרתי בחזרה למלון .
עברתי ליד דלת החדר של לוריאן , ומשהו לא הרגיש לי בסדר .
אני סתם מדמיין , תקתקתי על הדלת שלה .
לא היה מענה .
הלכתי חזרה אל החדר שלי , היא בטח עדיין ישנה כנראה חזרנו אתמול מהמועדון מאוחר .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
שמעתי תקתוק על הדלת , זה בטח קייל חשבתי לעצמי .
לא קמתי לפתוח , לא יכולתי אחרי מה שקרה אתמול .
זאת הייתה טעות , טעות אחת גדולה .
אחרי שתי דקות שמעתי צעדים מתרחקים במסדרון .
האייפון שז'קלין הביאה לי צלצל בפעם הראשונה מאז שהגעתי לפריז .
השם של ז'קלין כתוב באותיות שחורות על המסך .
-"הלו?" עניתי .
-"לוריאן , מה נשמע ?" שמעתי את קולה העדין של ז'קלין מצידו האחר של הקו .
-"מעולה" עניתי .
-"אני חייבת להתקשר אלייך מידי פעם ולראות מה שלומך" הסבירה את סיבת השיחה .
-"הכול מעולה" אמרתי לה שוב .
-"יש איזה שהיא התקדמות בחקירה?" שאלה .
לא סיפרתי לה על שיתוף הפעולה עם קייל , היא לא תסכים לזה ותספר להנרי , הנרי יחזיר אותי בחזרה לארצות הברית בלי שאני יספיק לנקום .
-"לא כזה טוב , אני לא מצליחה לעלות על העקבות שלו " אמרתי לה .
-"אני יבדוק בשבילך אולי אני יצליח למצוא משהו" אמרה .
היא הדגישה את ה-'אני' , היא לא אהבה את זה שאני כזאת צעירה ומשתמשים בי לתפיסת פושע מסוכן .
אין ספק שהיא לא מחבבת אותי , אבל היא לפחות הציעה את עזרתה זה כבר משהו .
-"אוקי" אמרתי לה .
-"כשיהיה לי מידע נוסף , אני יצור איתך קשר" אמרה והשיחה התנתקה .
-כעבור שבוע-
-נקודת מבטה של לוריאן-
היחסים ביני לבין קייל נהיו מוזרים , בקושי מדברים רק שתיקה מביכה .
הוא לא זוכר דבר ממה שקרה באותו הלילה .
אנחנו עדיין מנסים לעלות על עקבותיו של סמואל קולט אבל לא מצליחים , ברגע שאנחנו מוצאים רמז אפשרי במהרה זה הופך
לרמז בלתי אפשרי .
כמו לעקוב אחר רוח רפאים , לא משאיר עקבות בשום מקום .
חיפשתי במחשב הנייד אחר השיחות האחרונות במכשיר הנייד שלו ,
כולם שיחות יוצאות אל אחותו , שכול הנראה עדיין נמצאת בארצות הברית .
מה אני הולכת לעשות עכשיו ?
*
-נקודת מבטו של קייל-
הדלקתי סיגריה והעשן הסתלסל מפי אל מחוץ לחלון הפתוח .
עמדתי ליד החלון הפתוח והאוויר הקר נושב פנימה ונותן לכול האוויר החם של המזגן לברוח החוצה .
הבטתי על הרחוב , מכוניות שונות באות והולכות , מנורות הרחוב דלוקות למרות שעדיין יש אור בחוץ , ערפל כבד סוגר על
האוויר והקור המקפיא ומטשטש את הנוף .
משהו מרגיש לי חסר , ריק .
משהו שהייתי אמור לזכור , אם אני לא מצליח להיזכר כנראה שזה לא היה חשוב .
נשפתי את העשן מפי אל האוויר הקר מחוץ לחלון , אפר הסיגריה התפורר ועף עם הרוח מחוץ לחלון מתפזר באוויר .
החתך במותן התחיל להגליד , אני לא זוכר איך קבלתי אותו .
לוריאן אמרה שאחרי שחזרנו מהבר הייתי שיכור ונפלתי .
נזכרתי בחיוך שלה מאותו הערב , חיוך עדין ומאושר .
החיוך המאושר שלי נעלם מלפני שנים , ככול שהתבגרתי החיוך נעלם .
החיוך של לוריאן כול כך יפה , שפתיים יפות שנמתחו לחיוך וחשפו שניים קטנות לבנות וישרות .
היא נראתה כול כך מאושר באותו הערב , ומאז היא רק עם הבעה מוזרה על פנייה כאילו הכול השתנה בשנייה .
משכתי בכתפי , כנראה יש לה את הסיבות שלה זה לא קשור אלי , זה מעולם לא היה קשור אלי .
מעכתי את קצה הסיגריה כדי לכבות את האש וזרקתי את הבדל המכובה אל הפח .
נשכבתי על המיטה מביט על התקרה הלבנה , אני רק רוצה שהכול יגמר כבר .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
ישבתי על הכורסה והדלקתי את הטלוויזיה , זה נדלק על ערוץ סרטים בצרפתית .
סרט ישן בשחור לבן הוקרן על המסך , בחור עם שיער משוך לאחור בג'ל ולבושו חליפה אפורה וכובע שחור לראשו , לצידו בחורה יפה
שיערה שחור בתספורת קצרה פרועה , לגופה שמלה צמודה ארוכה עד הקרסוליים עם שסע עמוק וחושפני לאורך רגליה .
ועל כתפייה שכמיה גדולה ומסורבל מפרווה לבנה .
הם ישבו אחד בתוך הזרועות של השני .
העברתי ערוץ , זה יותר מידי בשבילי .
ידי התחילו לרעוד והשלט נפל מידי בחבטה רמה על הרצפה .
הרמתי מהר את השלט מהרצפה וכבתי את הטלוויזיה בידיים רועדות .
זאת הייתה טעות , טעות אחת גדולה תוציאי את זה מהראש שלך .
טעות שאני צריכה לראות בכול יום , בכול יום עד שאני יתנקם בסמואל קולט ונוכל סוף סוף להיפרד כול אחד לדרכו .
הדלת נפתחה בתנופה וקייל נכנס .
עטתי על פניי מסכה שלווה ואטומה , אגרפתי את ידי לאגרוף כדי שלא יראה את הרעד שהשתלט עלי .
"אתה לא יודע לתקתק ?" שאלתי אותו בנימה קרה .
"סליחה , עברתי ליד הדלת שלך ושמעתי קול חבטה , חשבתי נפלת או משהו" אמר .
"או משהו" אמרתי והבטתי על השלט שעכשיו נח על שולחן הקפה .
"אז הכול בסדר?" שאל אותי והביט בי באותו מבט שואל כמו שהביט בי כול השבוע האחרון .
"הכול מעולה , למה?" שאלתי .
"לא משנה " אמר , "אני נוסע לקנות לאכול את רוצה משהו?" שאל אותי .
"לא תודה" אמרתי לו וחייכתי חצי חיוך כדי שלא יחשוד שמשהו לא בסדר .
"אוקי" חייך אלי ויצא מהחדר .
לא הצלחתי להביט בעיניו , בעניים הירוקות הכחולות שלו שכול כך מושכות אותי אליו .
בהיתי ברצפה , ונשמתי עמוק אל ראותיי את שובל ריח הבושם של קייל שנישא בחדר .
הריח כול כך נעים .
*
-נקודת מבטו של קייל-
היא חייכה חיוך מזוייף כול כך , זה לא אותו החיוך המאושר שראיתי לפני שבוע בבר .
למה היא ככה ? , הלוואי והייתי יודע מהי הסיבה .
נסעתי לקנות אוכל והפעם על האופנוע , כשאני עם לוריאן אנחנו נוסעים ברכב שלה כי היא מפחדת לנסוע על האופנוע
אני לעומתה מכור למהירות ולעוצמה , אני מכור לסכנות .
נכנסתי למכולת שבקצה הרחוב שבו שוכן המלון , קניתי לחמניות מתוקות שאני יודע שלוריאן אוהבת , וגבינה לבנה למרוח מעל .
היא בטח רעבה , אני יביא לה גם .
שלמתי על האוכל ונסעתי חזרה למלון .
עמדתי מחוץ לדלת חדרה של לוריאן שהייתה פתוחה מעט .
ראיתי אותה עומדת ליד החלון מביטה על הנוף הערפילי של פריז עם מבט שבור על פנייה .
תגובות (10)
תמשיכייייייייייייייייייי
תמשיכיי!!!
חיכיתי. לפרק כל השישי שבת
פרק ארוך במיוחד וכתוב נפלא.
קראתי את הסיפור פעמיים כי רציתי להפנים את כל מה שכתבת בצורה מושלמת. מצפה להמשך בתודה ובברכת שבוע טוב ממני בקי ♥♥♥
תמשיכי , תמשיכי , תמשיכי , עכשיו , עכשיו , עכשיו !!!
תמשיכייייייי! :)
ווועליה איזה סיפור יפייפה יש לך!!
תמשיכי, אני ממש אוהבת אותו;)
תמשיכייי במהיירווות !!
אביה מתייי את ממשיככה??????
עכשיו אני כותבת את הפרקק הוא יעלה עוד מעטט D:
אומייגזרררר איזה מושלם! אווו זה כזה חמודדדד
תמשיכי מהרר!!