אהבה מאחורי הסורגים

פרק י"ט

המסיבה של חגיגת הבר מצווה הגיעה לקיצה כשהשעה 01.30 . האורחים החלו להתפזר לא לפני שהודו על "המסיבה המפוארת שהיה להם הכבוד והעונג להיות בין המוזמנים.}

חנה התנשקה ארוכות עם בתה וכמובן הפרופסור החתן של חנה שאוהב אותה מאד מאד נישק לה ארוכות , ואיחל לה אריכות ימים, בריאות, והשלמה עם המצב הנתון , מאחר ואמא'לה הוסיף הפרופסור אינך יכולה לשנותו, ולכן תנסי להזרים בתוכך אנרגיה חיובית, ואלוהים אהב אותך הערב הזה חיבקת את בנך היפהפה, וצפית בו לאורך כל הזמן שאיפשרו לו להשאר. תזקפי את הפגישה הבלתי נצפית כלל וכלל לגורלך הטוב, והיא תשאר חקוקה בליבך, היא תהיה מנוף עבורך שיניף אותך להמשיך להמשיך ושוב להמשיך. חנה נישקה לו וחייכה למי שלא יודע זה החתן שלי ,"כפרה עליו ושוב נישקה לו עם המון אהבה וכבוד."

בתה נפרדה ממנה בהמון נשיקות וחתן הבר מצווה חיבק אותה ואמר " זו הסבתא שלי" !

אמי לפתע נזכרה שלא נתנה את הצ'ק לחתן הבר מצווה והיא שאלה היכן אוכל לשים את הצ'ק? ובכן פנה אליה הפרופסור: אמי כל הסכום שהעניקו היום לרועי נתרם ע"י רועי לאחת המחלקות בבית החולים שבה חסרים מכשירים כאלה ואחרים "אמיליה מבלי לפגוע בך חלילה את יכולה ואשמח על כך לקחת את הצ'ק חזרה". "בשום פנים ואופן לא אקח את הצ'ק, אני מבקשת להיות בין אלה שמעניקים מכשיר כזה או אחרת כפי שהתבטאת הרגע.

היא פתחה את תיקה ושלפה ממנו מעטפה , ובקשה" "רועי חמוד "את הצ'ק תן לאבא אך אשמח מאד אם תקרא את הברכה שכתבתי לך". תודה אמילייה

זוג ההורים נפרד באופן אישי מכל בן משפחה ועל פניהם ניכר שעייפות ענקית השתלטה עליהם , זה גם הלחץ שהיה עליהם גם הוא נמוג ואמי חייכה אליהם ואמרה:" לא הייתם מסרבים להכנס למיטה שלכם, לפחות ל-24 שעות"? "לפחות 48 שעות צחק רועי."

שלומי חיבק את אמו תוך כדי הגעתם לחנייה שפשוט נותרה כמעט ריקה, מכל הרכבים הסופר חדישים שחנו לאורכה". "מאמי איך את מרגישה?" "עייפה אך מאושרת" רותינקה הכל בסדר איתך? "ברור למה לא" ואחרונה חביבה הטרפיסטית האחרונה שלי גם אותך אמי אשאל ?"את עייפה"? "לא נורא! , שמחתי מאד בשמחה המשפחתית המהממת , ומאחלת לרועי שיצליח בכל אשר יפנה. אין ספק שהוא יגיע לגדולות".

"בנות אתן מוכנות לחזור הביתה" ? רק "אתה תסיע אותנו חייכה רותי" הכבוד הוא כולו שלי , שלוש הגברות נכנסו לאוטו ושלומי יצא לדרכו. מאחר והתנועה הינה דלילה בשעות אלה הנסיעה ארכה רק 20 דקות והנה רח' ויצמן ברמלה.

ליד בית מס' 20 עצר שלומי את האוטו ואמי הודתה שוב על הטרמפ ונישקה לחנה ורותי ובטרם נפרדה מכולם :היא שאלה את חנה באם היא תיסע מחר לבית הכלא? "לא בינתי שלי המתוקה" ," אפילו שי אמר לי לוותר על הביקור למחר וישמח לראותי אותי בשבוע הבא" "ואת מאמי את תיסעי? "ודאי".

"שלומי ליווה את אמי עד הכניסה ואיחל לה ליל מנוחה" תודה שלומי גם אני מאחלת לך ליל מנוחה, ושים לב כיצד את אתה נוהג!!"בסדר חמודה". הוא המשיך עם אמו ואחותו עוד מטרים בודדים וגם אותן הוריד ליד ביתם." שלומי עשה רוורס, כשבדעתו לחזור לתל אביב, לדירת הפנטאוס היפהפייה שלו "

ולפתע משהו ארע !

המשך יבוא