אהבה זו אומנות-פרק 7

התעוררתי בבוקר בהרגשה רעה, לא בגלל ששתיתי יותר מידי אתמול אבל בגלל מה שעמית עשה לי. קמתי בחוסר רצון מהמיטה ושטפתי את הפנים שלי, בדקתי מה השעה בשעון הגדול שהיה במסדרון רק תשע ארבעים בטח רז ישן עמוק, יכולתי לשמוע אותם מדברים כשנרדמתי, החלפתי מהפיג'מה שלי לחולצה ישנה ומכנסיים קצרים שמתי כפכפים וירדתי למטה. הלכתי לסלון כדי לבדוק אם רז ניקה, טעיתי הוא לא ניקה ושלושה מהחברים שלו היו שפוכים על הספות השחיף השזוף שחף ועוד אחד שאם אני לא טועה קוראים לו מיכאל.כיחכחתי בגרוני והם התעוררו בפתאומיות משפשפים את עיניהם ומעסים את המצח שלהם
"אני מכינה עכשיו ארוחת בוקר, תמצאו את שאר החברה ותתפקחו" אמרתי לוקחת את בקבוקי הבירה הריקים והקערות על המגש למטבח
"הי שיר?" שחף אמר קולו צרוד ומחוספס, הסתובבתי אליו והרמתי את גבותיי מחכה להמשך המשפט
"יש סיכוי לאקמול או משהו? הראש שלי הפוך לגמרי" הוא אמר מסדר את השיער החום שלו עיניו הכחולות אפורות קצת אדומות, חייכתי והסתובבתי למטבח
"אחרי האוכל, אסור לקחת כדור כזה על בטן ריקה" עניתי ונכנסתי למטבח, שם היה לפחות נקי. זרקתי את הקליפות של הפיצוחים לפח ואת הקערות במדיח, יצאתי למרפסת ושמתי את בקבוקי הבירה הריקים בפח הגדול שהיו בו זכוכיות ישנות למחזור. ניגבתי את ידיי הרטובות על החולצה עצמתי את עיניי ונשמתי את האוויר החמים של הבוקר, פקחתי את עיניי ושמתי לב שהיה בלון הליום לבן קשור לעמוד התמיכה של המרפסת, היה קשור אליו פתק ורדרד מקושט בעלי שלכת
'שיר' היה כתוב בכתב עגול ומסודר בחלק החיצוני ניענתי את ראשי לשלילה ונכנסתי חזרה לבית. רז עמד שם מחזיק בידו את פרח המגנוליה שעדיין לא זרקתי לפח
"את יודעת כמה פרח מגנוליה עולה?" הוא שאל מביט בפרח ואז בי
"לא וגם לא אכפת לי" אמרתי נכנסת למטבח ומוציאה מצרכים בשביל פנקייקים, הוא נכנס אחריי מניח את הפרח על הדלפק והולך לסלון
"בסביבות העשרים שקל לפרח בודד" הוא חזר עם אגרטל לפרח יחיד ומילא אותו במים
"אז הוא ביזבז עשרים שקל לכלום" אמרתי מניחה את הקערה עם הבלילה בצד, והוא שם את המגנוליה באגרטל והניח אותו באמצע הדלפק משפשף שאריות של דוריטוס מהשיער השחור שלו, אין פלא שלא חושבים שאנחנו אח ואחות הוא חיוור עם שיער שחור ועיניים חומות בהירות, הוא כל כך דומה לאבא של אמא שאם סבא ראובן היה חולה באלצהיימר הוא היה חושב שהיה לו אח תאום ואני כל כך דומה לאבא, שיער שאטני עיניים בהירות ועור שזוף
"את הולכת להכין ארוחת בוקר או שאני אומר לחברה שאנחנו צריכים לחפש בית קפה שפתוח בשבת?" הוא אמר מנקה את הקמח שפיזרתי בכל מקום והתנערתי מהמחשבות שלי
"אתה תעיר את החברים שלך וכשתסיים לגרום לכולם לשטוף פנים יהיה אוכל ואפילו שוקו וקפה" אמרתי בקול גבוה וחזק, הוא מחה כפים בצורה ילדותית והלך להעיר את החברים שלו. הוצאתי מחבת גדולה מהמגירה והדלקתי את האש בכיריים, שמתי קצת שמן קנולה במחבת והתחלתי להכין את הפנקייקים הריח התחיל להתפזר במטבח והשריע אווירה נעימה ובייתית. סיימתי את הבלילה ושמתי הכל בכיור, הכנתי קנקן ענקי של קפה והוצאתי את השוקו מהמקרר מניחה ספלים ככמות האנשים, צלחות וסכו"ם כל החברים של רז התכנסו בחדר האוכל שהיה צמוד למטבח ואירגנו את השולחן לארוחה, כשהכל היה מוכן שמתי את הדברים על השולחן והם התחילו לאכול
"אני מרגיש שאנחנו צריכים לשלם שיר, אחת ארוחות הבוקר הכי טעימות שאכלתי מחוץ לבית" מיכאל אמר מביט בי עם עיניו החומות כמו השוקולד שהיה מרוח על פיו
"אין צורך ויש לך קצת שוקולד כאן" אמרתי וסימנתי לו איפה הוא לקח מפית וניגב את פיו. צחקתי וחזרתי למטבח מזגתי לעצמי מיץ תפוזים מבקבוק והתיישבתי על הדלפק שותה באיטיות מהרהרת במה שקרה אתמול כששמעתי את שחף מאחוריי
"את הבטחת לי אקמול אחרי האוכל" הוא אמר מניח את הצלחת והסכו"ם בכיור מנגב את ידיו במגבת המטבח
,אין אקמול, יש אדוויל עובד?" אמרתי מניחה את הכוס החצי ריקה שלי על הדלפק כשהוא הינהן לחיוב הלכתי לשירותים והוצאתי מארון התרופות בקבוקון עם כפסולות ג'ל של אדוויל, חזרתי למטבח והבאתי את הבקבוקון לשחף
"עם מים שתי כפסולות. אל תתמסטל לי פה בסדר" אמרתי בחיוך והלכתי לשטוף את הכלים שנערמו לאיטם בכיור
"אתה חייב לי כל כך הרבה רז" צעקתי לחדר האוכל שרעם מקולות חבריו של רז
"אני יודע, אני משלם בשקלים לא בטובות!" הוא צעק חזרה וצחק, צחקתי חזרה והמשכתי לשטוף את הכלים