אהבה וצרות אחרות 2 פרק 6

"אוי לא.." זיו הסתכל עליי במבט מבשר אסון וחייך חיוך קטן. "נישקת אותה נכון?" הוא שאל כדי לאמת את חששותיו. "לא" עניתי לו קצרות ולאחר מכן המשכתי,"היא נישקה אותי. אני רציתי לטרוף אותה מרוב שאיבדתי את דעתי." אמרתי לו וחייכתי חיוך רחב. "תיזהר שעוד טירוניות לא יפלו לרשת שלך" הוא אמר כשראה חבורת חיילות עוברות על פנינו ומצחקקות כמו נערות בגיל ההתבגרות. "כבר שכחתי איך זה להיות לידה אחי" אמרתי לו צופה בטירוניות הולכות ומתרחקות. "אחי אל תשכח שאתה בצבא. המעמדות שלכם פה לא מאפשרים לכם להיות ביחד" זיו אמר והחזיר את תשומת לבי אליו. "ואתה הבטחת להפסיק עם ההתגנבויות" הזכיר לי את ההבטחה שאמרתי עוד לפני שליה הגיע לכאן. עצמתי את עיניי בייאוש ונאנחתי. "אני אומר לך מישהו מלמעלה עושה לי תרגיל מלוכלך" השענתי את ראשי אל הקיר שמאחוריי ומזווית עיני ראיתי אותה הולכת עם הדר. בהיתי בה עד שנעלמה מטווח עיניי והחיוך המוזר שהיא כל הזמן מעלה על פניי הופיע שוב. "היום יהיה אוכל טוב.." זיו אמר בחיוך ערמומי ומבטי התעוות בבלבול. "מה טוב באוכל כאן?" מחייך הוא שפשף את ידיו ואמר,"ההורים של הטירונים מגיעים היום ומביאים איתם אוכל בכמויות!" הוא קרא ואני הסתכלתי עליו עדיין עם המבט המבולבל. "רגע..הם כבר הגיעו?" שאלתי אותו הוא הנהן לחיוב. "זה אומר שגם ההורים שלה פה.." אמרתי והתקדמתי במהירות אל הרחבה שבה כולם התאספו.
חיבוקים,נשיקות והרבה דמעות זלגו מההורים של הטירונים. במבטי חיפשתי את ליה אך כל חמש דקות הגיע טירון בכדי להציג לי את הוריו. היכרות קצרצרה ודברים טובים על הבן הצליחו לנער אותם ממני. מתקדם עוד קצת ראיתי אותה באזור הדשא,שם היו מפוזרים כמה משפחות. החלתי להתקדם מבויית עליה בעקשנות ומתעלם מכל דבר שאיים לעכב אותי. "דור!" אמא שלה קראה ופרסה ידיים לחיבוק. "גברת כהן" חייכתי אליה והחזרתי לה חיבוק. "שלום לך ילד" אבא שלה הושיט לי יד בחיוך גאה ולחץ לי אותה כמו שכל אב לילדה כמו ליה יילחץ. מתעלם מהכאב שביד חייכתי לבר שחיבקה אותי בעדינות ועידו ורן שלא טרחו לחסוך בשחצנות. "מה איתכם? מה עושים?" שאלתי אותם צוחק ורן אמר,"בינתיים בבית. עוד חודש שתינו נצא לטיול בדרום אמריקה. כמובן אם האידיוט שלידי יצליח לשכנע את החברה ההיסטרית שלו" עידו נתן לו מכה קטנה בעורף וצחק באי נעימות. "היא פשוט מפחדת שאני אברח ממנה עם איזו ברזילאית" צחקתי מדבריו ופניתי לליה. "כהן" אמרתי לה קצרות והיא החזירה לי מבט מעוצבן. "המפקד" הלחישה שלה כמעט שלא נשמעה והניסיון להציל את גאוותה העלה בי צחקוק. "אז איך ליה מסתדרת פה? אתה המפקד שלה?" אביה שאל ואני הנהנתי לחיוב,"אל תדאג מר כהן אני מנסה להציל את התחת של הבת שלך כמה שאני רק יכול. כמובן שזה טיפה קשה כשהיא הספיקה להתגנב למעונות המפקדים ולהטיח דלת אל ראשו של אחד המפקדים שלה" המבט של אמא שלה היה יקר מפז. "ליה לאה כהן את עשית מה?! את רוצה להכנס לבית כלא? כי נשמע שאת די מבקשת את זה!" היא צרחה וניסיתי להבליע את החיוך שאיים לעלות על פניי. "מאיפה הייתי אמורה לדעת שהוא היה מחוץ לדלת?! זה מה שקורה כשמנסים להתחקות לזורו!" יא החזירה לה צעקה וצחוק עבה קטע את הויכוח שלהן. "מה העונש שהיא קיבלה?" אביה שאל ואני חייכתי. "לנקות את המפקדה. וזה למרות שהיא הספיקה גם לומר לו שהוא דומה לדרדס" הרגשתי אותה צובטת את ידי כרמיזה עבה ואני חייכתי. "אבל אני בסדר גמור עכשיו. והיא לא הראשונה שניסתה להטיח לי דלת בפרצוף,למרות שהיא היחידה שהצליחה" ציינתי ומבטי כולם הופנו אליי. "אני כל כך מצטערת" אמא שלה אמרה ואני רק חייכתי בנימוס. "אני צריכה לדבר איתך" הרגשתי את כף ידה תופסת בפרק ידי ומושכת אותי משם בעקשנות של פרד.
"הכל טוב כהן?" שאלתי אותה בחיוך מרוצה כשהגענו למקום מבודד מחיילים או מכל יצור אנושי. "היית חייב אה?" היא שאלה במבט עצבני שלה ומתוך גרוני יצא צחוק רם. "רק כי זאת היית את" אמרתי לה והשענתי את ידי מעל לראשה. "אידיוט" היא מלמלה ושילבה את ידיה. "תודה תודה" אמרתי בקול שנהפך ללחישה במהרה. הסתכלתי על שפתיה שהזמינו את כל הצרות הטובות וקירבתי אותן אליי. "דור.." קול אחר נשמע בדיוק כשהתכוונתי לסחוף אותה ולסבך את עצמי בצרה ענקית. סובבתי את מבטי וראיתי אותה עומדת שם על העקבים הגבוהים והמבט המעוצבן כמו תמיד שלה. "עמית" היא העבירה את מבטה הצידה אל ליה וחייכה בזדון. אוי פאק. "את לא מחכה אה?" קול נוסף נשמע ומתוך החנייה הגיע דניאל. האקס של ליה ובתקופה האחרונה גם הבוס שלה. "אנחנו מפריעים?" הוא שאל מסתכל על ליה ונעמד ליד עמית. "איה!" ליה קראה וסובבתי את מבטי מהר אליה. "מה קרה?" שאלתי מרגיש את לבי נופל מרוב דאגה. "החרק שנכנס לי לעין,הוא עוד לא יצא! תודה שניסית המפקד אבל אני אלך לשים טיפות מעיניים במקום" היא קראה וראיתי את הסומק שמילא את פניה. נתתי לה לברוח ולקחת על עצמי את כל האשמה. "מה יש לך לומר להגנתך?" עמית שאלה ודניאל ניסה להחניק חיוך מתנשא. "את באמת חושבת שאני אעשה משהו עם טירונית?" שאלתי אותה ומבטה התעצבן יותר. "זאת לא סתם טירונית. זאת ליה כהן! הבחורה שהיית מאוהב בה דור!" היא צרחה כמו מטורפת וסימנתי לה להוריד את הטונים במבטי. "חשבתי שאמרת שהתוכנית הזאת תצליח!" היא לחשה לדניאל שהסתכל עליה מופתע. כן,עמית לא ניחנה בטאקט. "תוכנית?" שאלתי מתעניין והסתכלתי עליו בשילוב ידיים. "הו לא לא! אתה לא תעביר נושא דור!" היא קראה ודניאל ניצל את חלון ההזדמנויות שנפל עליו. "אני אחכה לך ברחבת הדשא" הוא אמר ומיהר לברוח מהמקום. "אני אחכה לך?" ציטטתי את דניאל עדיין במבט מתעניין. "שלא תעז להתחיל עם הרגשות אשמה שלך!" היא קראה ותפסתי בידה. לוחץ על כל נקודות התורפה שלה. "אז על איזו תוכנית הוא דיבר?" דיברתי איתה בקול רגוע וליטפתי את פרק ידה. "תפסיק." היא אמרה בהחלטיות אך בקול שהסגיר את מה שמתחולל בתוכה. תפסתי במותנה מצמיד אותה אליי בכוח והחלתי לנשק את צווארה. "ספרי לי" אמרתי לה והחזרתי את מבטי אליה. "לא." היא אמרה והחלה לעצום את עיניה כשהתקרבנו לנשיקה. "אני מחכה" לחשתי לה והיא נאנחה. "דניאל ניצל קשרים בשביל לשלוח זימון לליה לחיל האוויר. הוא ידע שזה יעצבן אותך ומתישהו תאבד את השליטה העצמית שלך..וברגע שתתפרץ תודח מהתפקיד" היא אמרה ואני עצרתי את כל מעשיי.
"מה?" שאלתי והתרחקתי ממנה. "דור.." היא ניסתה להתקרב אליי שוב אבל ידעתי שאם תצליח להניח את ידה עליי אני לא אוכל לרסן את עצמי. הבן זונה הזה לא יודע מה נפל עליו. אבל הוא ידע בקרוב. מאוד..