אהבה וצרות אחרות 2 פרק 4

"איה..איה..אאוץ'!" נכנסתי לאמבט מלאה קרח בעודי מתפתלת מכאבים. "ליה!" שמעתי את הדר קוראת לי "ליה..את בסדר?" היא שאלה וסגרה את הדלת "כן..מישהו בא?" שאלתי אותה מחמיצה פנים "לא.." היא גיחכה וירדה לגובה עיניי "הם עדיין משלשלים" היא חייכה חיוך גדול וצחקה "מגיע להם." אמרתי והשענתי את ראשי אחורה ועוצמת את עיניי. "ליה כהן..אהבתי את התעלול שלך.." היא צחקה והמשיכה "חומר משלשל בפיצה..גאוני!" היא צחקה "ואל תשכחי את הסלט.." הסתכלתי עלייה והמשכתי "את קולטת שהפתים האלה חשבו שזה רוטב שום?" צחקנו לאחר שנזכרנו איך הם התענגו על הפיצה ועל 'רוטב השום' שמעליה "אבל רגע.." היא נשענה על הקיר שממולי והסתכלה עליי בתחמנות "באמת נדלקת על המפקד כמו שדוד אמר?" היא שאלה בסקרנות וחיכתה לתשובה "ממש לא. ביום שאני דלוקה על מישהו גיצים יעופו ממני ויישרפו את הבן זונה. ולחשוב שבזבזתי עלייו יותר מחודשיים" אמרתי בנימה שונאת ועיוות כאב קטן עלה על פניי כשניסיתי להזיז את רגלי "רגע רגע מה?!" היא צעקה ומיד סתמה את פיה "פאק!" מלמלתי בשקט ויצאתי במהירות מהאמבט.
"אני אומר לך מישהו שם לנו משהו בפיצה!" שמענו את אחד המפקדים אומר בקול שהלך והתקרב "משם!" הצבעתי על החלון הפתוח למחצה וסימנתי להדר לצאת "רגע..מה איתך?" היא שאלה כשגעלתה על השרפרף הקטן שהיה צמוד לקיר "אל תדאגי לי!" קראתי לה ובדיוק כשהדלת נפתחה נכנסתי לדוש שהיה ממוקם לידי וסגרתי את הוילון במהרה
"וזאת הסיבה שאני לא אוכל פיצה.." שמעתי את קולו המשועשע של דור
"היי היי תן לי קודם..אני עברתי טראומה"
"נראה לי תצליח להתגבר" שמעתי את דור קורא ובא לפתוח את הוילון "המפקד אלפסי!" זיו נכנס למקלחת יחד עם המפקד של הקבוצה הכחולה שניהם צוחקים. "האם היום ראינו את ה-ליה כהן?"
"התחלתם?" דור הוציא אנחה
"צדקת שאמרת שהיא פלפלית אחי" זיו אמר והמפקד השני שהיה איתו המשיך,"היום ראיתי פעם ראשונה את דוד מחייך" שניהם החלו לצחוק ודרך חור קטן שהיה בוילון הצלחתי לראות את דור מגחך. "אידיוט" לחשתי מתוך אינסטינקט ומיד סתמתי את הפה עם היד שלי. "טוב טוב אני מת להתקלח תצחקו בחוץ" דור אמר והחל לדחוף אותם החוצה. "ושנפספס את דור אלפסי מסמיק?" זיו שאל ודור רק טרק את הדלת בפרצופו וצחק. "אוקיי צאי" הוא נשען על הדלת מחכה שאפתח את הוילון. "ליה" הוא קרא בשמי ופתח את הוילון בעצמו. "היי" חייכתי חיוך מאומץ והרמתי את ראשי טיפה להסתכל עליו. "מה את עושה פה?" הוא שאל לא משועשע בכלל. "מה אני עושה פה? מה אתה עושה פה? זה המגורים של הבנות!" אמרתי לו באצבע מאשימה והוא רק הסתכל עליי וגיחך. "ניסיון נחמד" הוא אמר ותפס בידי. "ומה חברים שלך יחשבו כשיראו אותך יוצא מהמקלחת עם טירונית?" שאלתי אותו והוא נאנח. "מה עשית פה?" הוא החזיר לי בשאלה ואני הסתכלתי על אמבטיית הקרח. "בחדר של המפקדים?" הוא החזיר את מבטו אליי ושאל שוב. "סליחה" אמרתי לו בחיוך מתוק. "אני אוותר לך הפעם" הוא אמר וסקר את הגוף שלי בלי בושה. "תחזיר את המבט דורצאלפסי,אני מזהירה אותך." אמרתי לו במבט מעוצבן. "יש לך תחת" הוא אמר מגחך והחזיר את מבטו אליי. כמה שניות של שקט והוא התחיל לצחוק כמו פרא אדם. "זה לא מצחיק!" לחשתי לו מנסה להשתיק אותו. "בכלל לא" הוא אמר עדיין מחזיק בידי ומחפש פתח שאני אוכל לצאת ממנו. "צאי מהחלון. וקחי את המגבת איתך" הוא הביא לי את המגבת שלו וסימן לי לצאת. "ושאף אחד לא יראה אותך" עליתי על הכיסא הקטן שהיה מונח שם וקפצתי טיפה אל פתח החלון. "תפסיק לנעוץ עיניים!" צעקתי לו כשחצי גוף שלי היה כבר בחוץ. "לא אפשרי!" הוא אמר ויכולתי לשמוע את החיוך הערמומי שלו. "אידיוט" מלמלתי מעוצבנת. בסוף מצאתי את עצמי עטופה במגבת הולכת מכיוון המקלחות של הבנות כדי שאף אחד לא יחשוד.

~נקודת מבט דור~
ליה כנראה עבדה שעות נוספות על הגוף שלה בזמן שלא הייתי שם. אני זוכר אותה רזה כמו מקל הולכת לה עם האף המתנשא טיפה והידיים המשוחררות שלה לצידי גופה הולכות קדימה ואחורה כאילו הן שולטות במושב הזה. והנה עכשיו,אני מסתכל עליה לבושה במדים מסתכלת עליי בעיניים מכווצות מכעס ושפתיים מלאות ופעורות טיפה. המדים היו ענקיים עליה כשדוד אמר לה משפט שכנראה עצבן אותה יותר,מה שגרם לה הגיב.
ניסיתי לשתוק ולא לקחת חלק בהתחצפויות שלה. פשוט בהיתי בה ורק אז נפל לי האסימון,כמה שהתגעגעתי לנוכחות שלה. העיניים הכחולות שלה עכשיו הושפלו וחצי חיוך עלה על פניי לפני שהספקתי להחניק אותו וחשף את מחשבותיי.
כשלבסוף קיבלתי את הבמה והצגתי את עצמי בפני המחלקה שלי,היא ישבה על האדמה והסתכלה עליי מסונוורת מהשמש. חשבתי שאני לעולם לא ארגיש יותר את הנאה שבלעצבן אותה עד שהחלטתי להעלות להם קצת את הדופק. בעיקר לה.
אחרי שעה שלמה של אימונים שחררתי אותם. חשבתי שזה קצת מוגזם להתעלל בהם על היום הראשון וחוץ מזה,הם נראים חבר'ה די ממושמעים. כולם החלו להתקדם אל חדר האוכל ואני אחריהם. היא הלכה מטרים ספורים ממני ומבטי לא יכל להתנתק מהקימורים שנהיו לה. חשבתי שאני זה שהולך לשגע אותה ולא ההפך אבל..כנראה שטעיתי טעות מרה.
שעתיים אחר כך מצאתי את עצמי בחדר האמבטיה רב עם מאור על מי יתקלח קודם. הבחור עבר טראומה ואני בספק אם יאכל רוטב שום בשארית חייו. איכשהו זיו ואוראל הצטרפו לשיחה שבעיקרון סובבה סביב ליה.
כן הם יודעים עליה קצת. קצת הרבה. נדפקתי עם חברים חטטנים. אבל כששמעתי את הלחישה הקטנה והאסורה הזאת שהיה לי ברור שלא הייתי אמור לשמוע מיהרתי לסלק את כולם ולנעול את הדלת מאחוריהם. "אוקיי צאי" חיכיתי שהוילון יפתח מעצמו אבל לאחר כמה שניות של שקט הלכתי ופתחתי אותו בעצמי. בניחוש אחד צדקתי. זאת אכן הייתה ליה. אבל בניחוש השני..הייתי דווקא די שמח שטעיתי. היא עמדה מולי עם חזייה שחורה ותחתון תחרה תואם. הרגשתי את האוויר יוצא מראותי. על פניה הייתה הבעה הכי תמימה שיש וניסיתי ללא הצלחה להתעלם מטיפות המים,שבעוד אני מסתכל עליה כמו אידיוט,הן גולשות מהמחשוף שלה עד לבטנה ומשם כבר לא יכולתי להסתכל. תפסתי בידה וניסיתי להוציא משפט בלי לגמגם. "מה עשית פה?" שאלתי אותה מנסה להישמע עצבני בעוד היא רק הסתכלה על אמבטיית הקרח שהייתה במרכז החדר. "בחדר של המפקדים?" שאלתי אותה שוב וההבעה העצבנית הלכה ונעלמה מפניי. "סליחה" היא חייכה אליי את החיוך הכי מתוק שלה וקנתה אותי בקלות. "אני אוותר לך הפעם" אמרתי ומבטי התחיל לפזול אל מאחוריה ונתקע שם. "תחזיר את המבט דור אלפסי,אני מזהירה אותך!" הקול העצבני הזה שפעם אחרונה שמעתי אותו היה לפני יותר משנתיים נשמע שוב ואני רק ציינתי את המובן מאליו,"יש לך תחת" החזרתי את מבטי אליה והבעתה גרמה לי להתחיל לצחוק כמו פרא אדם. "זה לא מצחיק!" היא אמרה אני החזרתי את מבטי אליה. "בכלל לא" עדיין עם החיוך מרוח על פניי אמרתי לה. "צאי מהחלון. וקחי את המגבת איתך" הבאתי לה את המגבת שלי וסימנתי לה בראשי אל החלון הקטן. "ושאף אחד לא יראה אותך!" אמרתי לה ועזבתי את ידה. היא התקרבה אל השרפרף הקטן שניצב שם ועלתה עליו. "תפסיק לנעוץ עיניים!" היא קראה כשאני בהיתי בישבן המושלם הזה שהיה מולי. "לא אפשרי!" חייכתי וצעקתי לה. שמעתי אותה ממלמלת את הכינוי שהיא נתנה לי והחיוך שעל פניי התרחב בעוד כמה סנטימטרים.