אהבה וצרות אחרות 2 פרק 3

"אמא..האוטובוס עומד לצאת..אמא.."
"כן..כן..מצטערת" מחייכת ומנגבת את השפתון מלחיי היא אמרה. "ביי" חייכתי אליה ופניתי לחבק את בר,שמאז אותו מקרה לפני שנתיים אנחנו בהפסקת אש, ואת עידו ורן שעכשיו אנחנו יותר מדי עסוקים בשביל לריב. "ביי אבא" את אבא שלי חיבקתי למשך זמן הכי ארוך "אני מבטיחה לך..אתה עוד תתגאה בי" חייכתי אליו ועיניי החלו להתמלא נוזלים,לא יודעת איזה נוזלים..פשוט נוזלים.. ,"אני כבר גאה בך..לפחות לאחד מהילדים שלי יש ביצים לגרום לאבא שלו גאווה" הוא אמר והסתכל עלי עידו ורן שניסו להתחמק ממבטו "אבא!" קראתי לו בפה פעור ודחפתי אותו טיפה. "אוקיי אוקיי זאת ההתרגשות מדברת ממני" הוא צחק ואמר. "תצליח להרגע עד שאני אחזור לשבת הראשונה שלי?" שאלתי אותו ותפסתי את תיק הגב בידי. "אשתדל" הוא אמר וליטף את פניי. "ביי אבא." נשקתי ללחיו ונופפתי לכולם מתחילה להתקדם אל האוטובוס.
"המקום הזה פנוי?" שאלתי בנחמדות אחת מהבנות שעלו כבר לאוטובוס "בבקשה תגידי לי שאת לא מאלה עם הביטחון העצמי הנמוך שלא יודעות שהן יפות ודופקות סצנות בהשראת האנטומיה של גריי"
"או אני אוהבת את הסדרה הזאת! יש שם ניתוחים נדירים"
"קנית אותי" היא אמרה והזיזה את תיקה מהמושב לידה.
"נעליים יפות" חייכתי אליה בנימוס בזמן שניסיתי להתיישב יחד עם התיק שמלא בקופסאות שימורים 'למקרה שאני אהיה רעבה באמצע הנסיעה..'
"טנקיו! קניתי אותם מהחנות המקורית"
"יואו כלבה." הסתכלתי עליה המומה והיא רק צחקה
"נראה לי שאני אסתדר איתך מצויין" היא אמרה ושתינו צחקנו "הדר" היא אמרה והושיטה לי את אחת האוזניות שהיו באוזניה. "ליה" עניתי לה מחייכת ותפסתי את האוזנייה מידה.
**קלי קלות**
"יאמ!" הדר ואני סיננו בו זמנית כשראינו את כמות החיילים שהסתובבה במקום שאני הולכת לקרוא לו 'הבסיס' בשנתיים הקרובות. "אני מוצאת את המקום הזה נורא מרענן מהמושב" הדר אמרה ואני המשכתי "מרענן כמו אתגר הקרח. מותר לו ללכת עם החולצה הזאת בגבולי המדינה?" שאלתי מסתכלת על אחד המחיילים שהתהלך לו בגופייה צמודה במיוחד. האוטובוס נעצר ושתינו קפאנו במקומנו "זה קורה." הדר אמרה והסתכלה עליי במבט מורעל. "אם אנחנו בוחרות עכשיו דמויות אני יכולה להיות יורי בויקה? תמיד הייתה לי חולשה למתאגרפים.." בעודי שוקעת במחשבותיי צחוקה של הדר העיר אותי. "רק אם אני סילבסטר!" היא קראה ושנינו החלנו לצחוק ביחד. בעודנו יורדות מן האוטובוס תקף את פנינו גל חום מלא באבק וריח של מנה חמה. "שלום כולם,אני דוד ואני אחראי הטירונים. שלא תבינו לא נכון,אני לא אמא שלכם,לא היועצת שלכם ולא החברה שלכם,כך שאם אתם צריכים להתבכיין למישהו הכתובת היא כל אחד שלא גבוה ממכם בשתי דרגות לפחות. שמעתי שרבקה מהקפיטריה היא מקשיבה מעולה אז הנה לכם טיפ על ההתחלה." הוא העביר את מבטו בין כולנו במבט כעוס והמשיך "עוד כשעה וחצי אני רוצה לפגוש את כולכם ברחבה שם" הוא הסתובב והצביע על חלקת אדמה ענקית,"שם תפגשו את המפקדים שלכם." כאשר הפנה את ידו אל האדמונית שעמדה לצידו כבר זמן מה הוא הסביר, "זאת אורית,היא תראה לכם את המגורים שלכם ותענה על כל שאלה שתשאלו." הוא הנהן ובנימה זאת הלך מן המקום.
"ואז הוא נפל על הגב כשניסה להרשים את האקסית שלו" הדר סיפרה לי עוד סיפור קורע מצחוק על האקס שלה "שפכתי עליו את הברד שקנה לי והלכתי מהמקום משאירה אותה לעכל מה שקרה!" היא המשיכה לספר עדיין צוחקת וכך גם אני. "גדולה!" קראתי מנסה להרגע מהצחוק שתקף אותי בגלל סיפורה. "אוי פאק כולם כבר שם!" קראתי לה ותפסתי את ידה רצה ריצה קלה לכיוון חלקת האדמה שבה דוד אמר לנו להיות בה. "הוא עוד לא הגיע" היא אמרה ועצרה אותי "תהני מהרגעים האלה שאת בהתחלה והם לא מחמירים איתך עדיין" היא אמרה מחייכת והניחה את ידה על עורפי מתקדמת בהליכה עצלה אל הרחבה. "עכשיו..ספרי לי משהו עלייך ליה כהן" היא אמרה מסתכלתע לי בהמתנה.
"מה את רוצה לדעת הדר לוי?"
"תפתיעי אותי!"
"אוי להגיד לבנאדם תפתיע אותי זה כמו לזרוק אותו למים עמוק בלי מצופים ולהגיד לו שעוד חמש דקות הוא ימצא כריש."
"נראה לי אני הולכת לקבל פה עונשים רק מלהזכר בתיאורים ההזויים שלה" היא אמרה צוחקת צחוק פראי וגרמה לי להעלות חיוך מתנצל אל הסובבים אותי. "אל תגרמי לי למשוך אותך מהאוזן לוי!" שתינו החלנו לצחוק עד שהגענו לרחבה שבה עמדו כל החיילים החדשים בארבעה שורות. דוד הגיע עם המבט העצבני,שמסתבר נקרא הפנים שלו,וחיכה שנהיה בשקט. "סדר היום שלכם לזמן הקרוב הוא כזה,אתם מגיעים לפה כל יום בשש וחצי בדיוק. אתם פוגשים את המפקדים שלכם,שהם כמו ההורים השניים שלכם פה לאורך כל הטירונות,והם יכניסו אתכם לכושר! עד כאן הכל ברור?"
"ברור!" אמרו כולם
"ברגע זה אתם הולכים להתחלק לארבעה קבוצות. ואם זה לא היה ברור עוד ממקודם אז בואו נבהיר הכל עכשיו,אתם כבר לא בתיכון. הגעתם למקום שבו לא מקבלים התחצפויות וזלזול באחראים עליכם בקלות ראש. אין פה השעיות או מכתב התנצלות. יש פה משפט ומאסר. עכשיו כשאתם מעכלים את מה שאמור כבר היה להיות ברור לכם אלה הקבוצות הבאות.." הוא התחיל להקריא את השמות וחילק כומתות לכל 18 נערים "הדר לוי,ליה כהן קבוצה 4" הוא הקריא וזרק לעברנו כומתות צהובות "עצבעי הכומתות שלכם ומספר הקבוצה שלכם רשומה לי כבר מראש אז כל ניסיון ערמומי שעולה לכם לראש יכול להחשב כמחוק בזה הרגע." הוא לא הספיק לסיים את דבריו וארבעה גברים בסביבות גילאי העשרים צחקו בינם לבין עצמם בעודם עטשים את דרכם לכיווננו. ארבעתם נראו מדהימים אך רק אחד מהם בלט לי לעין. "אני רוצה אחד כזה ליום הולדת.." הדר מלמלה בפרצוף רעב ואני החנקתי צחקוק במבט מושפל. "משהו מצחיק אותך טירונית?" דוד הסתכל עליי ושאל בהתעניינות. "לא המפקד" אמרתי והרמתי את ראשי במבט מאופס. "מה הוא שמך?" הוא שאל אותי ופתח את הקלסר שבידו. "ליה כהן המפקד" אמרתי לו והרוא סגר את הקלסר באחת. "ליה כהן..אני מכיר את אבא שלך.."
"באמת? גם אני! איזה עולם קטן!"
"הוא היה רציני לא כמוך.."
"כנראה שאתה לא מכיר אותו כל כך טוב"
"סליחה?" הוא שאל בהלם מדבריי ונשכתי את שפתיי מנסה לא להוציא עוד שטויות שיסבכו אותי בעוד צרות.
"כלום המפקד" אמרתי לו ומבטי פגש במבטו של דור.
**כבר סיפרתי לכם על האויבת החדשה שלי,קרמה?**
דוד הסתכל עליי והעביר את מבטו אל הכיוון שאני הסתכלתי. "אני מבין שהמפקד שלך מוצא חן בעיניך אה?" הוא שאל מחייך וכולם התחילו לצחוק "צר לי לאכזב אותך אבל הוא תפוס." דור ושלושת המפקדים האחרים הסתכלו בשעשוע מוחלט אל כיווני וניסיתי להסית את מבטי מהם. "כן המפקד" אמרתי לו משפילה טיפה את מבטי לדוד שכעת היה במרחק מטר מפניי."אל תדאגי אבא שלך הזהיר אותי כבר לגבייך" הוא לחש לי כשכל הטירונים לא שמו לב ואני הרמתי את מבטי אליו בהפתעה. "גם אבא שלך היה מתחצף. ועוד איזה התחצפויות. אבל לומדים להתרגל אליכם. לא שאתפ משאירם ברירה.." את המשפט האחרון הוא מלמל וגרם לחיוך גדול לעלות על פניי. "אוקיי כל הקבוצה הכחולה אתם עם מאור נא ללכת לרחבת הדשא" הוא הקריא את כל השמות של הקבוצה הכחולה ואחד אחרי השני הם הלכו אל רחבת הדשא. "הקבוצה הירוקה אתם עם זיו נא ללכת אל אחת הכיתות אחרי המפקד שלכם" אחד המפקדים התקדם קדימה וסימן לקבוצה שלו לבוא אחריו. "קבוצה כתומה לרחבת הדשא" אחרי שהקבוצה הכתומה עזבה נשארנו רק הקבוצה הצהובה. ודור. "אתם תהיו פה" דוד אמר וסימן לדור שהתקדם אלינו עם חצי חיוך מעודד. "אין בעיה המפקד" הוא אמר וסימן לכולנו להתיישב במעגל.
**והסיוט התחיל**