אהבה וצרות אחרות פרק 7

הגענו אל מרכז הבית ספר וראינו מעגל ילדים ענקי "מה לעזאזל הולך פה?" שאלתי את עדי אבל כשסובבתי את ראשי היא לא הייתה שם "עדי?" שאלתי והחזרתי את מבטי אל ההתקהלות "עדי!" צעקתי כשראיתי אותה מנסה להידחס בין כל הילדים "חכי לי!" רצתי גם ושנינו הצלחנו להידחס בין כולם "וואט דה פאק" צעקתי כשראיתי את בן ודור רבים "בן!" דור היה מעליו והרביץ לו בחוזקה "מה נסגר איתכם? תפרידו בניהם!" צעקתי אבל אף אחד לא התייחס עליי "וואו באמת?!" אמרתי וזרקתי את התיק שלי על דור,כולם עצרו. בהילוך איטי דור קם מבן והתקרב אליי בזהירות מפחידה "בן" עדי רצה אליו ועזרה לו לקום "עוד פעם את?" הוא שאל והתקרב אליי "עוד פעם?" אמרתי ושילבתי את ידיי "עופי מפה" הוא אמר וניסה להרחיק אותי בכך שהתקרב אליי עד שלא נותר מקום ביננו **הרגע. הכי. טוב. שהיה. ביום הזה.** "לא יפה לסלק..חשבתי שאת הלומד מטעויות" אמרתי והוא המשיך להתקרב אליי "עופי מפה!" הוא צעק עליי "אוקיי" אמרתי והתרחקתי ממנו "ליה!" נועם צעקה "צודקת" אמרתי והסתובבתי אליו כשהאגרוף שלי חבט בסנטר שלו הכל הכוח "אומיגאד!" נועם הגיחה מאחוריי והבינה שפספסה את המועד "מה זה היה עכשיו?" הוא שאל אותי רועד מעצבים מצביע על הסנטר שלו "רוצה פעולה חוזרת?" שאלתי וכבר הכנסתי את היד "על מה רבתם בכלל?" שמעתי את עדי שואלת את בן כדי לספק לי רעיונות "לא יודע..חשב שאני צחקתי על חברה שלו" שמעתי את בן אומר את שתי המילים האחרונות בהילוך איטי "יא חתיכת.." הוא בא לקלל אותי והתקרב אליי בכעס "איפה הקולר שלך? " שאלתי אותו ויכולתי לראות שהוא מעביר צבעים מרוב כעס "יפה לך אדום" אמרתי לו מסתכלת על פניו " אדם חלש הולך לפי החוקים,אדם חזק קובע אותם..וכנראה דור..שאתה לא חזק כמו שנראה לך" אמרתי והתקדמתי אל עבר עדי כדי לעזור לה לקחת את בן למרפאה "את רשמית הגיבורה שלי" עדי אמרה "ושלי" בן אמר חצי מעולף "מקווה שאני לא יאכזב.." אמרתי ועזרתי לבן לעלות במדרגות כשסובבתי את מבטי וראיתי את דור מסתכל עליי ועמית נוזפת בו על זה שהוא לא הגן עליה מספיק..

"נתראה מחר!" אמרתי ונפרדתי מכולם בהסעה וירדתי בתחנה שלי,התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי כשהרגשתי שמישהו מסתכל עליי "מה לעזא.." התחלתי לומר כשהסתובבתי וראיתי את דור ומבט כעוס על פניו "היי" אמרתי ושילבתי את ידיי "היי" הוא אמר "אנחנו באותה תחנה?" שאלתי אותו והוא התקרב אליי "אף פעם לא התייחסו אליי ככה" הוא אמר ועצר כמה צעדים לפני "כולה שאלתי אם אנחנו באותה..לא." הוא קטע אותי "אני צריכה ללכת.." אמרתי והסתובבתי ללכת "רגע" הוא החזיק במהרה בידי "מה?" שאלתי "שלא תחשבי שאיך שהתנהגתי אלייך בבית ספר זה איך שאני מתנהג תמיד..פשוט באת עם כל הביטחון שלך למקום מלא אנשים חדשים שאת לא מכירה ולא התביישת לעמוד על עצמך. ילדים אחרים היו מנסים להתחבב על כולם אבל לא את..אז..זהו. את יכולה ללכת" הוא אמר והחזיק בכתפיות התיק שלו נשאר עומד במקומו "זה עדיין אומר שאני הולכת לעשות לך את המוות אם לא תבוא לי בטוב אתה מודע לזה כן?" שאלתי אותו במבט בוחן "כן די הבנתי את זה היום" הוא צחק צחוק צרוד ומתגלגל טיפה "טוב אז..ביי" אמרתי בחצי חיוך כשהתיק צמוד לגבי מתחילה ללכת לכיוון הבית שלי "רגע.." הוא אמר ואני עצרתי מסובבת את ראשי אליו "את יודעת מי זאת בר כהן אולי? היא גם חדשה פה" הוא שאל אותי ואני תוך כמה שניות זעמתי מכעס "למה אתה צריך אותה?" שאלתי אותו באיפוק "סתם..נפגשנו והיא אמרה לי שהיא חדשה פה אז הצעתי לעשות לה סיור אחרי בית ספר אבל היא חזרה מוקדם כי כאבה לה הבטן"
"אין לי מושג איפה היא גרה ואת האמת היא סתם נשמעת כמו איזה קוץ בתחת שלוקח כל מה שהרווחת בלי למצמץ אז..לא אני לא יודעת איפה היא גרה וגם אם כן ידעתי לא הייתי אומרת לך כי אזז..אתה היית נהפך לידיד שלה והיית נמצא בבית שלה הרבה ואחותה התאומה הייתה מתעצבנת מלראות אותך עשרים וארבע שעות ביממה בבית שלה"
"הייתי מסתפק ב 'לא אני לא יודעת' "
"אז לא אני לא יודעת" אמרתי באדישות ועזבתי את המקום..

"היי" נכנסתי הביתה וראיתי את עידו יושב בספה רואה טלוויזיה "מה קרה אתה לא מתקן את המכונית? היא עוד תחשוב שזנחת אותה" אמרתי לעידו בציניות "הופה..יציאה לא מוצלחת מליה כהן? כזה דבר עוד לא היה לנו! מה קרה?" עידו התיישב והסתכל עליי "יום חרא!" אמרתי ועליתי במדרגות אל החדר שלי "הנה היצורה באה!" רן ישב במחשב וראה אותי מתקדמת אל החדר שלי "עוד לא הסתפרת?" שאלתי אותו "הסתפרתי היום" הוא אמר ונגע בשיערו "אוו שוב נתת להומלס לספר אותך דן החסכן שלנו?" שאלתי ונכנסתי לחדר שלי משאירה אותו עם הפרצוף החמוץ שלו "ואני קיוותי שאת רק חלום" אמרתי כשראיתי את בר מחפשת משהו בחדר שלי "ראית את הליפ גלוס שלי?" היא שאלה מוטרדת "איזה?" שאלתי מעיפה את התיק ליד המיטה "בטעם דובדבן" היא אמרה והמשיכה לחפש "למה? כי את לא רוצה שהחבר הקטן שלך יתלונן על הנשיקות שלך? הילד גם ככה איבד את חוש הטעם אבל אם את מתעקשת אז כדי שתקני חדש..השני נגמר" ישבתי על הפוף והסתכלתי עליה "את גמרת לי את הגלוס?" היא שאלה מזיזה אחורה את שיערה הבלונדיני שנפל על פניה אין ספור פעמים "לא מאמי פשוט התנשקת עם כל בחור שראית בחיפה ש..את יודעת,ליפ גלוס לא נשאר לנצח!" חייכתי אליה וקמתי מהפוף "את מוזמנת לצאת" אמרתי לה והסתכלתי עליה ממתינה "רגע..את פגשת את דור?" היא שאלה "כן..וזרקתי עליו תיק ונתתי לו אגרוף..נראה לי נהיה גיסים טובים" היא הייתה בהלם "את נתת לו אגרוף?" היא שאלה "זאת הייתה הפתעה" אמרתי לה וטרקתי את הדלת בפרצוף שלה "אוחח אני שונאת אותך!" מלמלתי וקפצתי על המיטה "בר! רוצים אותך!" עידו צעק "חד הבחנה.." אמרתי מתעסקת בצמידים שעל היד שלי "בוא כנס..איך קוראים לך?" שמעתי את עידו שואל "דור" הוא ענה לו 'אוי לא!' קמתי מהמיטה במהירות והצמדתי את האוזן לדלת אבל לא יכולתי לשמוע כלום "איזה טיימינג!" אמרתי ונפלתי על הכיסא במחשב כשלפתע רעיון קטן עלה למוחי המעוות,נכנסתי ליוטיוב ושמתי את השיר של לילי אלן,פאק יו והגברתי את הווליום על הכי חזק כדי ש *הוא* יקבל את הרמז טוב מאוד! "ליה תנמיכי.את המוזיקה!" שמעתי את אמא צועקת לי "מי זאת ליה?" שמעתי אותו שואל את בר אחרי שהנמכתי "אחותי התאומה..טוב לא כל כך תאומה" בר אמרה לו "אה" הוא אמר וקולה של אמא שלי צעק שוב **אני אומרת לכם נראה לי שבלידה שלה היא פשוט נדלקה על הרעיון של לצעוק ואימצה את זה כדרך חיים** " ליה בואי רגע! אני צריכה שתקני לי משהו מהמכולת!" נאנחתי בקול ולבשתי את הג'ינס קרעים הבהיר שלי עם חולצת בטן שחשפה רק חצי בטן "רגע" עניתי לה ושמתי נעליים "אז כמה זמן אתם גרים פה?" אמא שלי התחילה עם התכנית חקירות שלה "16 שנה" דור אמר והתיישבתי באמצע המדרגות קושרת את השרוכים "ליה מה את מתחבאת שמה?" אמא שלי צעקה והלכה להביא את הרשימה ואני מהר קמתי מהמדרגות "את" הסתכלתי על דור בנוח לו על הספה ליד בר ומבטו היה מופתע.