אהבה וצרות אחרות פרק 6-חג שמחח!

ליה!" עדי רצה אליי בהתלהבות איך שירדתי מהאוטובוס "ברוכה הבאה לבית הספר!" היא צעקה וכולם הסתכלו "וואו את אוהבת לצעוק!" אמרתי צוחקת מנסה להחזיר את השמיעה שלי בחזרה "סורי.." היא אמרה וחיבקה אותי בהתלהבות "היי לכם!" אמרתי וחיבקתי את כולם "עשית עגיל?" שאלתי את בן "חדת הבחנה" הוא אמר במבט שובב "קלטת אותי" אמרתי לו וקרצתי. "אז מה עכשיו? הולכים לכיתה או משהו?" שאלתי והסתכלתי על כולם "כן כן בואי" נועם תפסה בידי והחלנו להתקדם אל השער של הבית ספר כשאנחנו עוברים על יד כל הילדים הסקרנים **והחטטנים!** שרצו לדעת מי זאת הילדה החדשה שהגיעה. "זה כואב?" שאלתי ונגעתי בהליקס של בן "ליהה!" בן צעק בכאב ותפס את האוזן שלו. "בן! תירגע!" צחקתי והנחתי את ידי על כתפו "צפי פגיעה" הוא אמר ושם את ידו על כתפי כאילו כלום לא קרה. "ערמומי!" צחקנו והעפתי את ידו ממני בצחוק. "פעם חשבתי שכולן נגעלות ממך אינדיה ..עכשיו אני בטוחה." שמעתי מישהי אומרת וקולות צחוק סתמי לאחר מכן "עמית בא לך לסתום?" שקד הסתובבה ושאלה אותה "בא לך להיעלם?" עמית שאלה אותה בחזרה "חבל.." שקד אמרה מוכנה לתת לה סטירה "אל תעשי משהו שתתחרטי עליו" אמרתי לשקד והחזקתי לה את היד "תקשיבי לילדה החדשה" היא צחקה והעיפה את שיערה לאחור "גם אם זה אומר לתת סטירה לילדה כל כך מטומטמת שאני מתפלאת איך השכל שלה עוד לא ברח ממנה למה היופי עשה את זה מזמן" אמרתי וחייכתי חיוך כובש לילדה שעמדה מולי "מה אמרת?" היא שאלה וקירבה את ראשה בעצבים "ווהו ועכשיו גם האסתטיקה!" צעקתי כשאני שמה את ידי על האף ושמעתי את כולם צוחקים.
"צריכה משהו?" שאלתי אותה כשהיא עמדה שם והסתכלה עליי "תסגרי את הפה..שלא יכנסו לך זבובים."התקרבתי אליה והמשכתי "או שעזבי..למה להיכנס למקום שלא תוכל לצאת ממנו חי? נכון..עמית?" שאלתי אותה והלכתי משם "נראה לי שסיימנו פה" אמרתי והלכתי מהמקום כשכולם אחריי "את.הגיבורה.שלי" שון אמר והסתכל עליי "את הגיבורה שלנו!" נועם אמרה ועמדה ליד שון "יש לכם בקפיטריה גלידה?" שאלתי אותם מתעלמת מהדברים השטותיים שהם אמרו. "הקפיטריה שלנו" דניאל אמר ושם את ידו על כתפי ומחייך בזמן שכולנו עשינו את דרכנו לכיתה.
"ליה בואי שבי לידי!" עדי צעקה לי וסימנה לי לבוא "באסה שדניאל שון ובן לא איתנו.." אמרתי והטחתי את התיק על השולחן "באסה אה?"נועם שאלה וקרצה לי "פשש תראו מי הגיע.." נועם אמר מתנדנדת על הכיסא עם חיוך ענקי על פניה "זה יהיה מעניין.." עדי אמרה ונתנה כיף לשקד שישבה מאחוריה "מי זה? ולמה הוא מגיע לכיווננו?" שאלתי וסובבתי את ראשי אל עדי שקד ונועם שהתקשו להסתיר את חיוכן "אתן בריאות בנפשכן?" שאלתי אותן והוצאתי מחברת מהתיק. "מה?" שאלתי והתיישבתי על הכיסא מרימה את פניי ומגלה את הילד הזה כבר מולי "היי" הוא אמר והסתכל עליי מלמעלה כך שלא יכולתי לראות את פניו בגלל המנורה המסנוורת "היי" אמרתי והמשכתי לשבת "את צחקת על חברה שלי?" הוא שאל ושמעתי כעס בדיבורו "חלילה צחקתי.." אמרתי והמשכתי,"עשיתי לה טובה..אל תגיד לי שלא שמת לב לסירחון שיצא לה מהפה..או שאבד לך חוש הטעם מהנשיקה הראשונה?" שאלתי וקולות חימום התחילו מסביב "אם עוד פעם אחת את רק תעזי לפנות אליה.." הוא עצר לפתע וקירב את פניו אליי וראיתי זוג עיניים ירוקות ונוצצות שלרגע הלב שלי החזיר פעימה "מה יקרה?" שאלתי וקמתי אל מול עיניו 'גאד ליה הילד פאקינג חתיך!' חשבתי לעצמי
~עצור~
**אוקיי אני יתאר לכן אותו עכשיו כי הייתי די עסוקה בלחשוב מה לומר לו בלי לצאת מטומטמת,אז,שיער מלא עם גלח בצד בצע חום בהיר שהיה מנוגד בצורה מחמיאה לשיער השחור שלו. עיניים ירוקות חתוליות,שזוף,שרשרת של דסקית על הצוואר שלו ולפי מה שהעיניים שלי הספיקו לאכול..העבודה ברפת הביאה לו גוף שבחדר סגור ללא מצלמות או בני אנוש..לגמרי הייתי מריירת עליו..
אוקיי נחזור לסיפור!**
~המשך~
"בלעת את הלשון?" שאלתי והסתכלתי היישר אל תוך עיניו לאחר שתיקה מביכה של כמה שניות "כולם לשבת!" המורה נכנסה וכולם התפזרו למעט הוא. הלסת שלו התהדקה והוא השעין את ידיו על השולחן בכדי להסתכל אליי בגובה העיניים. "אתה לא הולך לשבת? חבל..אתה לא רוצה שהמורה תכעס" אמרתי בטון ילדותי וחייכתי לקול הגיחוכים ששמעתי "אדון דור שב במקום שלך!" שמעתי את המורה אומרת את השם שלו והחיוך ירד לאט לאט מהפנים שלי ועלה על מבטו "אז סוף סוף ראית איך נראית רפת?" הוא שאל והעביר את היד שלו בקצוות שיער שלי "גברתי הצעירה את מוכנה לשבת?" המורה צעקה עליי וישבתי בתנופה על הכיסא "אוי את הילדה החדשה" המורה אמרה וסידרה את שיערה "תלמידים אני רוצה שתכירו את ליה כהן מחיפה..ליה אולי תקומי ותספרי לנו משהו על עצמך? ליה?" 'אז זה היה הוא? לא לא לא!' "ליה!" עדי נתנה לי מכה קטנה במרפק "מה?" שאלתי וקמתי מהמערבולת מחשבות שלי "אולי תספרי לנו משהו על עצמך?" המורה חזרה על השאלה שלה שוב "כן,בכיף" אמרתי וקמתי ממקומי "היי אני ליה כהן מחיפה" התחלתי והסתכלתי בזווית עיני אל המקום שהוא ישב "עברתי לאזור לפני שבוע ו..זהו נראה לי" אמרתי ובאתי לחזור לשבת "באת לבד?" המורה שאלה בחיוך נחמד "ברור על חמור ועדיין בחיפושים של אמא.." הכיתה החלה לצחוק למעט אני. "יש לנו פה גרסה נשית לאדון דור" המורה אמרה וצחקה כשהסתכלה על דור והפמליה שלו "קדימה המורה לא יפה..ככה את מאחלת לי להיראות בתור בת?" הוא שאל ומרגע זה התעלמתי מקולות הצחוק של הכיתה "בתור בת? מאמי הסתכלת במראה? אתה יותר כוסית מחברה שלך" סובבתי את מבטי אליו ויריתי בחדות "אה באמת? אז עכשיו חברה שלי כוסית? מקודם היא הייתה מכוערת..רוצה להיות סגורה על עצמך קודם?" הוא חייך **חיוך כובשש** "סגורה על עצמי כמו שחברה שלך סוגרת לך את הרצועה על הצוואר..או כמו שהיא אמרה..פעם חשבתי שאתה תהיה הכלבה של מישהי..היום אני בטוחה" אמרתי לו והסתובבתי חזרה למקום מתעלמת מכולם. "אוקיי כולם להוציא היסטוריה" המורה אמרה ומחקה את הלוח "ליה" עדי קראה לי והסתכלה על הלוח "מה?" שאלתי והפנתי אליה את מבטי כשראיתי את דור מסתכל עליי ומחייך חצי חיוך שהיה קשה לפרש,אפילו לי. "אני שונאת אותו" אמרתי "לא רק את" עדי אמרה ופתחה בעמוד שהיה צריך "אוף מתי כבר הפסקה?" שאלתי "עוד שעה" עדי בדקה בשעונה ואמרה.

"ליה את באה?" עדי העירה אותי וחיכתה לי "מה? כן" אמרתי ויצאתי מהר מהכיתה "חברה שלך יותר כוסית ממך?!" שאלתי כשנזכרתי בדבריי כשהגענו אל מאחורי הבית ספר "זה היה טוב" עדי אמרה וצחקה כשנזכרה בזה "לא שמתי לב אפילו מה אני אומרת!" אמרתי ונשענתי על הגזע עץ שהיה ליד עדי "השנה הזאת הולכת להיות מעניינת!" עדי אמרה ושפשפה בידיה בערמומיות כשצלצול הטלפון שלה התחיל לצלצל "חכי רגע" היא אמרה והוציאה את הפלאפון שלה "פאק בן הסתבך בצרות!" היא אמרה לי וקמה במהירות "מה? צרות?" שאלתי ורצתי אחריה..