אהבה וצרות אחרות פרק 4

"אין מצב!"
"בבקשה..אני מתחנן!"
"תתחנן עד מחר!"
"ככה?"
"כן ככה!"
"אתם פשוט אכזבה" יצאתי מהחדר שלי וראיתי את בר ורן "סליחה?" בר שאלה "את רואה! את מצפה שאני אגיד סלחתי אבל לא.אני אומרת הלכתי!" הסברתי לה בציניות והמשכתי ללכת במסדרון נותנת להם להמשיך עם הריב המטופש והצפוי הזה "ליה?" שמעתי מישהו צועק לי "טיילור?" שאלתי המומה "עידו" הסתובבתי וראיתי את עידו עם גופייה מלוכלכת וחיוך על פניו "אה" אמרתי ביובש והתקדמתי אל המטבח שמה את הכוס בתוך הכיור "אז..בא לך לעזור לי?" הוא שאל ועמד בפתח המטבח "לא" אמרתי באדישות וישבתי מול הטלוויזיה "את מעדיפה לראות טלוויזיה מאשר לעזור לאח החתיך שלך? יש לך בעיה!" הוא אמר לי "נכון..עידו 'הבעיה של ליה' כהן" חייכתי אליו והחזרתי את מבטי אל הטלוויזיה "1:0" הוא אמר ויצא מהבית כשהוא מנגב את ידיו "אני לא מבין,כשהיית קטנה אהבת ששנינו עוזרים לאבא בלתקן את המכונית..אני זוכר שפעם אני לא יכולתי לבוא ואת פשוט בכית כי לא רצית לעזור לו בלעדיי,מה קרה?" הוא שאל בנימה מאוכזבת ויצא מהבית "הסתנוורת מהבלונד של בר" מלמלתי לעצמי וזפזפתי עוד ערוץ בטלוויזיה "ליה!" שמעתי את עידו קורא לי עוד הפעם "מה עכשיו?" שאלתי "חברים שלך פה להגיד להם שאת לא בבית כמו שאמרת לי להגיד?" הוא צעק ואני רצתי מהר לבחוץ "אין לי מושג על מה הוא מדבר" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ '1:1' חשבתי והסתכלתי עליו בכעס "שנלך?" שאלתי אותם וסגרתי אחריי את הדלת "רגע..את לא מציגה אותי?" עידו שאל "לא" אמרתי מושכת את המילה מזיזה מצד לצד את ראשי "אוקיי..אז אני יציג את עצמי" עידו אמר ושם את חתיכת הבד על כתפו "לא לא לא אני יציג אותך!" אמרתי במהירות "תכירו זה עידו,עידו אלה שקד,נועם,דניאל,שון,בן ו..עדי" אמרתי מחפשת בראשי את עדי "גאד המכונית הזאת נדירה!" שמענו אותה מתפעלת מהמכונית "אממ היי!" היא אמרה ומיהרה לעמוד ליד כולם " היי שקד,נועם,דניאל,שון,בן ועדי" הוא חייך וכולם צחקו..שוב! "אז ממך היא קיבלה את זה" עדי אמרה "קיבלה מה?" הוא שאל "מה לא?" נועם מלמלה ושון נתן לה מכה חלשה "אקיצר..אנחנו הלכנו!" אמרתי ודחפתי את כולם אל עבר הרחוב "לאן בדיוק?" עידו שאל בסקרנות "לעשות לי סיור במושב!" צעקתי לו והמשכתי לדחוף אותם עד שעברנו את הבית "גאד דאמיט אח שלך חתיך!" שקד אמרה מנסה לקבל אוויר "עזבי את אח שלה ראית את המכונית?" עדי שאלה לא קשורה "אוקיי הבנתי את המסר,לא.לדבר.על מכוניות" עדי אמרה וכולנו התחלנו ללכת ברחוב "מה זה?" שאלתי לא מבינה "את רצינית?" שון שאל אותי "כן" אמרתי לו והנהנתי "זה רפת מאמי,את רואה יש שם פרות שעושות מו,וכבשים שעושות מה וסוסים שעושות קולות כמו עדי אחרי כוס של פטל" בן הסביר לי כמו ילדה קטנה ולאחר מכן כולם צחקו "איה!" עדי צעקה נפגעת "יכולת פשוט להגיד רפת" אמרתי מחייכת "לאן את הולכת?" נועם שאלה אותי "לפרות שעושות מו" אמרתי בטון ילדותי "אז רגע בואי נלך לרפת השנייה זאת גם ככה עלובה" ירין אמרה במהרה "מה? אבל היא ענקית ותראי כמה פרות וכבשים איך בדיוק היא עלובה?" שאלתי לא מבינה "עזבי פשוט בואי נלך" שקד אמרה ועדי ונועם הסכימו איתה "מה הקטע?" שאלתי את הבנים "עזבי,בואי נלך לעשות לך סיור" דניאל אמר והתקדם איתי אל כיוון הרפת ושון ובן הצטרפו אלינו גם "וואו!" נכנסתי כמה צעדים לרפת וכמעט נפלתי אחורה מעוצמת הריח "זה מריח כמו המפעל של הבושם של אחי!" צעקתי מכסה את האף שלי "יש לנו פה עסק עם ילדת שמנת?" בן שאל ודניאל ושון צחקו "ממש לא!" צעקתי והוצאתי את האייפון לבדוק מזה ילדת שמנת "אהה.." חייכתי כמו טמבלית מושלמת לאייפון,"לא!" צעקתי שוב פעם באותה הבעה כועסת של מקודם. 'אני? מפונקת? האני פליזז! עבודה זה שמי השני! ממש אחרי שונאת!' "אז שניכנס?" שאל דניאל "לטס גו!" אמרתי "ליידיס פירסט" דניאל אמר וסימן לי להיכנס "חייב?" שאלתי בחיוך מיתמם "אם את רוצה לדעת איך נראית פרה" בן אמר ונכנס "גיחי גיחי! מה קרה לליידיס פירסט?!" שאלתי בצעקה ונכנסתי אחריו לרפת.
"היי!" שמענו קול צועק אלינו "גאד?" שאלתי מסתכלת למעלה "מה אתם עושים פה?" הוא שאל "מתמקחים על פרות. ואתה?" שאלתי ושאר הבנים גיחכו "עזבי עזבי בואי נלך" דניאל אמר ותפס בידי מנסה להוציא אותי החוצה "לא! אני רוצה לדעת איך נראית פרה!" אמרתי והורדתי את ידו ממני "אנחנו רוצים לראות את הרפת!" צעקתי כשראיתי מישהו מתקרב אל עברנו "פאק בואי נלך!" שון אמר והתקדם לכיוון היציאה "לא! אני לא עוזבת עד שאני מבררת מי הוונבי הזה חושב שהוא! אבא לא לימד אותך שאסור לגרש אורחים?" שאלתי את הדמות שהתקרבה לעברי "לכו מפה!" הוא צעק שוב והחיוך נשמע בדיבור שלו.
בן תפס את ידי והרים אותי על כתפו "לך לעזאזל!" צעקתי לאין לי מושג למי וניסיתי להשתחרר מבן.
"את אוהבת את החיים שלך?!" בן שאל והוריד אותי במדרכה. "זה לא נגמר!" צעקתי לעבר הרפת "ליה!" הוא ניסה להשיג את תשומת הלב שלי "מה זה היה?" שאלתי אותם עצבנית מצביעה לרפת. "'זה' היה משהו שנראה לי שתתחרטי עליו" בן אמר לי כשראינו את הבנות מתקרבות."מה קרה?" הן שאלו "תנחשו עם מי הנסיכה הלוחמת שלנו פתחה חזית?" שון שאל אותן וצחק "לא נכון!" הן צעקו ביחד והתפקעו מצחוק "מה מצחיק?" שאלתי לא מבינה והכעס התחלף בבלבול "אני מתה לדעת מה הוא יעשה לה בתחילת הלימודים!" עדי אמרה משועשעת "מה הוא יעשה לי בתחילת הלימודים?" שאלתי לא מבינה. "לפי מה ששמעתי.." שקד התחילה לומר,"ושמעת" נועם השלימה אותה וכולם צחקו,"הוא אוהב אחת שלא מתחנפת..נראה לכם שהנסיכה הלוחמת שלנו תהיה מועמדת?" היא שאלה וחייכה "מועמדת?" שאלתי בקול גבוה ומפוחד "תירגעי..הוא לא יעשה לך כלום" דניאל אמר והניח את ידו על כתפי וחייך אליי חיוך קטן. "בואו נחתוך את סצנת האהבה הזאת!" נועם אמרה בקוצר רוח. "אני הולכת הביתה" אמרתי והתקדמתי במורד הרחוב "הביתה?" עדי שאלה אותי "כן" אמרתי והמשכתי ללכת מפוחדת 'מה הוא יעשה לי? מי זה בכלל? למה אני מועמדת? מי זאת לעזאזל הנסיכה הלוחמת?? את! אני? דה! אני רוסייה? לא את לא! אז מי רוסייה? מואה! אוו נתת לי נשיקה! פור גאד סייק תמשיכי את הסיפור!' אז נקפוץ שבועיים קדימה..לתחילת הלימודים