אהבה וצרות אחרות פרק 2

"אמא אין סיכוי שאני לובשת את זה."
"ליה את כן לובשת את זה."
אמא אני לא לובשת את זה."
"ליה כהן את כן,לובשת את זה."
"מה זה בכלל?"
"את לא זוכרת? בטיול לכנרת את לבשת את זה.."
"מתי היינו בכינרת?"
"אתמול"
"אה..טוב בטח ישנתי"
"את רבת עם בר עידו ורן ועד עכשיו את לא מדברת איתם"
"יש לי אחים שקוראים להם בר עידו ורן? באמת?!"
"ליה..תסיימי לארוז ותרדי למטה"
"טוב אמא" אמרתי בחיוך ציני "אוחח" הוצאתי אנחה לאחר שהיא יצאה מהדלת 'אין מצב פשוט אין מצב שאני הולכת להיתקע עם אחים שלי במושב..מושב קטן..וסגור..שאין לאן לברוח.. "אמא!"
"קראת לי?" אמא שלי הגיחה מהמסדרון עם חיוך של עקרות בית נואשות "אמא בבקשה אם כשהולדת אותי הייתה לך טיפת רגש אליי כשקיללת את הרופא,תני להישאר פה" התחננתי לאמי שנשארה עם החיוך המושלם "ליה..איפה תישני? איפה תאכלי? איפה תחיי?" היא מחקה את החיוך ושאלה אותי כשהיא מסתכלת עליי מלמעלה "פה?" שאלתי אותה בחיוך מפייס כשאני על ברכיי "לא" היא העבירה את ידה הרכה על לחי והתעופפה לה מהחדר כחיה בסרט שהיא פיה "אני שונאת את החיים שלי" קמתי מהרצפה וקפצתי על המיטה שלי "ליה!" שמעתי את הקול של בר מתקרב אל החדר שלי "ליה" היא הכניסה את ראשה לחדר וחייכה את חיוכה המושלם "מה?" שאלתי כשאני בוהה בתקרה "בואי אנחנו צריכים לזוז" סובבתי את ראשי אליה "טעות! אתם צריכים לזוז אני צריכה להיגרר אחריכם.." אמרתי לה בחיוך ולקחתי את התיק שהיה מונח בפינה "ליה.." היא אמרה מוציאה אנחה "בר!" שמענו את הקול של עידו מלמטה "לכי..קוראים לך" אמרתי לה בחיוך ויצאתי מהחדר "הנה היא האחות היפה שלי!" עידו צעק והתקרב אליי בזרועות מפוסקות כשבר קפצה אליו מאחורי "יאללה נזוז?" הוא שאל אותה וגבו היה אליי "עידו.." בר ורן ניסו לרמוז לו שאני מאחוריו "מה? אה.." הוא הסתובב בחיוך ובא לחבק אותי כשהתחמקתי ממנו "יאללה שנזוז?" חיקיתי את עידו ויצאתי מהבית "ליה אנחנו צריכים ללכת כבר!" אמא שלי צעקה לי מהבית "אף אחד לא עוצר אותך מאמה!" צעקתי לה והמשכתי ללכת "היי את" שני באה אליי וחיבקה אותי "אני לא רוצה לעזוב" חיבקתי אותה חזק ושנינו התקדמנו אל כל החברים שלי "מה? מתי קנית את הג'ינס הזה? ולמה עוד לא לבשתי אותו?" לילי צחקה וחיבקה אותי "אף פעם לא מאוחר יו נואו" היא לחשה לי וחייכה "עכשיו זה מוגזם..אין שום סיכוי שאני עוזבת אותכם!" אמרתי וחיבקתי את כל עשרת החברים שלי חיבוק קבוצתי "ליה.." שמעתי את קולו של רן מנסה לא להפריע "מה?" שאלתי כשאני עדיין מחבקת אותם חזק "איפה את?" הוא שאל מנסה להיזהר "פה" אמרתי ונכנסתי יותר לבפנים "איפה זה פה?" הוא שאל והסתכל על עידו "בוא בוא" עידו אמר לו ושניהם יצאו מהמכונית כמו שתי כוכבי קולנוע "שלום לך" עידו שם את ידו על הקיר והסתכל על שני "%^$%" היא מלמלה משהו לא ברור "איפה אחותי?" הוא שאל וקרץ לה "פה" היא אמרה והצביעה לו על הגוש חברים שהיה שם "אני לא רואה אותה" הוא אמר והילדה נכנסה אל הגוש והוציאה אותי בכוח "שני! יא בוגדת! " צעקתי לה וסידרתי את השיער שלי "היי ליה" שניהם הסתכלו עליי בחיוך ערמומי והתקרבו לאט לאט "אתם לעולם לא תתפסו אותי!" צעקתי והתחלתי לרוץ במהירות "ליה!" אח שלי עידו צעק בכעס והתחיל לרוץ גם הוא ואחריו גם רן 'פאק הם רצים מהר!' חשבתי לעצמי ועצרתי בפנייה "ליה!" עידו צעק מאחורי וככל שהתקרב יותר ככה נלחצתי יותר "על החיים ועל המוות!" צעקתי והמשכתי ישר עד שהתנגשתי במישהו "אוי אני כל כך מצטערת!" ניסיתי לעזור לאיש עד שראיתי את חבר של עידו שבר דלוקה עליו כבר כמה זמן "היי..בר חולה לך על התחת..ביי!" הפנתי את ראשי וראיתי את עידו עוד כמה מטרים לידי "רגע..מה?" חבר שלו שאל אותי והסתכל על עידו "מאיפה למדת לרוץ ככה?" עידו שאל והתנשף "כאילו שלך אני יגיד את זה" אמרתי לו ושילבתי את ידיי מחכה שעידו יפסיק לדבר עם החבר הקופיף שלו 'אני כל כך מקווה שאת הטעם שלה בבנים היא תשאיר לעצמה' "יאללה ביי" עידו נפרד מחבר שלו ותפס את ידי "אפ אפ אפ מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלתי אותו "לוקח אותך הביתה כדי שנוכל לזוז כבר!" הוא אמר וקירב את פניו אליי "לפי מה שראיתי אתה זז נפלא!" אמרתי לו וכיווצתי את עיניי "בואי כבר!" הוא תפס את היד שלי ובא ללכת "לא רוצה" אמרתי והעפתי את היד שלו ממני "אין בעיה" הוא אמר "באמת?" שאלתי מופתעת "לא" הוא הרים אותי על כתפו והתחיל ללכת "עידו!?" צעקתי "מה?" הוא ענה בחיוך "אולי אתה לא יודע את זה אבל אני לא סובלת שמרימים אותי!" צעקתי לו וניסיתי לרדת "ליה..ליה את מדגדגת אותי..ליה!" עידו נפל ובר באה להצלה "עידו אתה בסדר?" בר רצה על עברו ועזרה לו לקום "מה?" שאלתי אותו והוא הסתכל עליי בכעס "מה עובר עלייך?" הוא שאל והוא ובר הסתכלו עליי באכזבה "באמת? הפרצוף המאוכזב? זה הכי טוב שלכם?" צעקתי מאחוריהם ונכנסתי לאוטו אם אפשר לקרוא לזה אוטו..יותר כמו מפלצת שיש לה שתי שורות של מושבים אחוריים "רן! בוא " בר צעקה לו והוא בא לשבת לידה במושב האמצעי "ליה? ליה?" אמא קראה לי אבל הייתי עסוקה בלחלום על טיילור "ליה!" היא צרחה ואני קמתי בבהלה "מה?" שאלתי מנגבת את הריר "שיהיה לך נסיעה נעימה!" היא חייכה והחזירה את מבטה "יצור" רן סינן ובר גיחכה "גם אתם מריחים את זה? נו..הסיגריות של רן" לחשתי לו וחייכתי חיוך ניצחון "שמעתי סיגריות?" אמא שאלה "לא!" רן אמר וחייך אליה כשהפנה את מבטו הכעוס אליי "איפה עידו?" בר שאלה מחפשת אותו בראשה "לא באוטו כמו שאת רואה" אמרתי לה בציניות "אני פה" עידו קפץ מאיזה חור וחייך את החיוך שדורש מכות (ממני ^^) "אני אבוא באוטו..נסיעה נעימה בר עידו,ליה" הוא אמר בחיוך ואת השם שלי הדגיש והסתכל עליי "ביי עידו!" בר אמרה בעליזות "ביי" רן אמר ושם את הראש שלו על בר "מה?" שאלתי כשכולם הסתכלו עליי "ביי" אמרתי ושמתי אוזניות..