אהבה וצרות אחרות פרק 17

*Foxes – Let Go for Tonight
אוקיי אז כבר סיימתי להתקלח וכבר היו לי תוכניות להערב. הייתי אמורה ללכת לסרט עם נועם ושקד ואלי גם עם כמה מהידידים שהן הכירו בנוער החקלאי. אבל אף פעם לא חשבתי ששיחת טלפון אחת יכולה לשנות לי ערב שלם. והיא שינתה. ביג טיים שינתה.
אז ככה היא הלכה:
אני:הלו?
דינה (מסתבר):ליה?
אני:מדברת.. (לא ידעתי שזאת דינה)
דינה:זאת דינה,אמא של דור.
אני:אהה היי דינה (עכשיו ידעתי שזאת דינה)
דינה:ההצעה עדיין בתוקף את יודעת
אני:הצעה?
דינה:הארוחת ערב..הייתי רוצה שתבואי היום ותכירי את המשפחה..דור לא מפסיק לומר עלייך דברים טובים!
אני:דינה יש שתי דברים שאני יודעת שלעולם לא יקרו..שאני אפסיק לאהוב נעליים ודור יתחיל לומר עליי דברים טובים.
דינה:אז כנראה שעכשיו יש לך רק דבר אחד שלעולם לא יקרה *צחוק מתגלגל*
אני:מאוד מצחיק דינה *צוחקת גם*
דינה:קדימה..תבואי בשבילי לפחות! נהיה רק דור אבא שלו והאחים.
אני:*נאנחת*
דינה:זה כן?
אני:זה כן..
דינה:אוי איזה כיף! תבואי בשמונה בדיוק ולא לאחר!
אני:אוקיי דינה *מחייכת*
דינה:נתראה מאוחר יותר! *קוראת בהתרגשות*
אני:ביי
דינה:ביי
*פתחתי את הדלת עטופה במגבת כשהאוזניות על אוזניי והשיר מתנגן על פול ווליום.
"לט גו פור טונייט.." התחלתי לזמזם את השיר בזמן שאני לובשת את התחתונים והחזייה ואחר כך מחפשת מה ללבוש. **נשמע כמו מנהג פאקינג רגיל הא? אז כדי שתדעו שכשאני שומעת מוזיקה..אני סכנת נפשות לציבור**
אז מפה לשם מצאתי את עצמי רוקדת מול המראה כשעליי חצאית עור גבוהה וחולצת בטן לבנה מתחרה. חייבת להודות,נראית טוב בהופעה הזאת! אז פרגנתי לעצמי רגע של דיווה! פתחתי את המגירת נעליים והוצאתי את הנעל עקב היחידה **מתוך רבים!** שהייתה מתאימה בצורה מושלמת להופעה שלבשתי. אז כן עפתי על עצמי שאני במועדון והמוזיקה שאני שומעת זה הלהיט הכי חם השנה! רקדתי איך שבא לי והזזתי את התחת מול המראה,קרצתי עיניים וצחקתי בקול! בואו נאמר שיכולתי להיות מסמר הערב אם הייתי רוקדת ככה במועדון,ובאמת הרגשתי ככה! עד שאוזנייה אחת נפלה לי מהאוזן והקול שהכי לא בא לי טוב באותו רגע נשמע..
"אף פעם לא חשבתי שאזכה לראות את ליה כהן רוקדת ככה מולי" דור אמר ועצמתי את עיניי בחוזקה **החדרים שלנו אחד מול השני,ידעת את זה?** נזכרתי במה שהוא אמר והדבר היחידי שיכולתי לומר לעצמי באותו רגע זה "מטומטמת,מטומטמת,מטומטמת!" מלמלתי עדיין באותה תנוחה עם הידיים למעלה והברכיים טיפה מכופפות "קפאת?" הוא שאל ויכולתי לשמוע אותו מחייך. הסתובבתי אליו במהירות והמבט שלו היה יקר מפז "קפאת?" פניו קפאו ופיו היה פעור "את..ממתי את מתלבשת ככה..זה אומר שאת באה היום..רגע את באה ככה?" חיוך קטן הופיע על שפתיי והתקרבתי אל עבר החלון בהליכה שהייתה ראויה ל-100 בפרויקט מסלול,תפסתי את הוילון ואמרתי לו,"לילה טוב" עם החיוך הכי יפה שיש לי. "חבל שלא זרקת לו מסרק על הפרצוף, חבל ליה" אמרתי לעצמי והתיישבתי מול שידת האיפור שלי.
אז אחרי חצי שעה של ניסיון להתאפר קראתי לאמא שלי שהייתה רגילה לראות אותי עם נעלי סניקרס וג'ינס קרוע עכשיו לבושה בחצאית ונעלי עקב. כמובן שהיא איבדה את המילים לכמה דקות **בלי להשתחצן חעח** אבל אחרי שהסברתי לה את כל הסיפור בקצרה היא נענתה לאתגר..
היא איפרה לי את העיניים במסגרת שחורה שתבליט את צבע העיניים שקיבלתי מאבא וליפ-גלוס סמיך שיבליט את השפתיים.
כן,נראתי די טוב..אבל זה היה החלק הקל של הערב..עכשיו בא החלק היותר מסובך..
~נקודת מבטו של דור~
"אמא אני יצאתי!" ירדתי מהמדרגות במהירות וצעקתי לאמא שלי שהייתה במטבח. "לאן בדיוק?" היא הספיקה לתפוס בחולצתי ולשאול. "שכחת? יש לי משחק" אמרתי לה לא מבין ופתחתי את הדלת "דור אטיאס אני אולי מזדקנת אבל אני לא נהיית מטומטמת מיום ליום" הסתכלתי עליה לא מבין כשמבטה הושפל למטה "אה.." הסתכלתי על הבגד ים שלבשתי וניסיתי לחשוב על תירוץ מספיק טוב להשתחרר מהעונש שהיא הולכת לתת לי. "אנחנו הולכים לשחות אחר כך" אמרתי לה מנסה לצאת מהבית כמה שיותר מהר "לשחות?! אבא שלך לא בנה לך בריכת שחייה אולימפית בשביל שתלך לשחות בבריכה ציבורית." היא הורידה את הסינר שלבשה והניחה אותו על השולחן "הולכת לאנשהו אמא?" שאלתי אותה מחייך כשראיתי את העקבים ואת הלבוש החגיגי שהיא לבשה "אני? לא. אתה? גם לא" היא סגרה את הדלת בטריקה ולקחה מידי את התיק "גם ככה עומד להחשיך..לך תתקלח ותתלבש יפה" היא אמרה וזרקה את התיק ליד הדלת "יש לנו אורחת היום!" הסתכלתי עליה כמה שניות והבנתי למה אני לא מביא חברים הביתה "אורחת?" שאלתי אותה באותו מבט הזוי. "כן. אורחת. ואתה דווקא מכיר אותה" היא אמרה והלכה אל המטבח "הנה החתן!" אלירן ואריאל הופיעו מהחצר האחורית ומחאו כפיים "חתן?" שאלתי לא מבין "ועוד אתם מתפלאים למה אני מנסה לצאת מהבית הזה כמה שיותר" אמרתי להם ותפסתי את התיק שאמא זרקה לפני כמה שניות. "עדיין רוצה ללכת?" אריאל שאל לא מבין "מה נסגר איתכם? מה זה הלבוש הזה?" התעלמתי משאלתו והסתכלתי על שניהם לבושים כמו ביום חג.
"מה ציפית אח קטן? שליה כהן תבוא לארוחת ערב ואנחנו נתלבש כמו רפתנים?"
אלירן שאל ואחר כך קרץ לי.
לא. זה לא קורה לי. אף אחת לא הולכת לפגוש את המשפחה שלי. במיוחד לא ליה כהן.
אני קרוב לחצי שנה מנסה להתקרב אליה וערב אחד הולך להרוס לי הכל. "אמא!" צעקתי עצבני והלכתי למטבח "את הזמנת את ליה?" שאלתי אותה והרגשתי את כל גופי מתחמם. "כן" היא ענתה לי בחיוך והוציאה מגש מהתנור "למה?" שאלתי אותו והרגשתי יד על הכתף שלי "יש בעיות?" אבא שלי שאל בקול הבוסרי שלו "כן" אמרתי לו והסתובבתי אליו "היא הזמינה את השכנה לארוחת ערב!" ניסתי לרסן את הקול שלי "אז ככה קוראים לזה היום? שכנה?" הוא שאל וקרץ לאמא שלי "אתם משפחה הזויה באמא שלי" הרמתי את הקול טיפה וקיבלתי כאפה קטנה מאבא "דבר יפה לאמא שלך" הוא אמר במבט מאיים ואז חייך "דור מתבייש אבא. הוא לא רגיל שהמשפחה פוגשת את החברות שלו" אריאל אמר ונכנס למטבח אחרי אלירן. "מה היה דחוף לך להזמין אותה לארוחת ערב?" פניתי לאמא שלי שהסתכלה עליי ממתינה "דור אם אתה לא הולך להתלבש עכשיו אני מזמינה גם את סבתא והדודים" היא הסתכלה לי בעיניים במבט מאיים ואני רק נחרתי בציניות "אה באמת?" שאלתי אותה חצי מחייך.