אהבה וצרות אחרות פרק 16

~דפיקה בדלת~
"מי זה?"
"אנחנו"
"אני לא מכירה אנחנו!"
"גאד דאמיט ליה תפתחי את הפאקינג דלת!" שמעתי את בר צועקת ואת המכה הקטנה שעידו נתן לראש שלה "בר מאמי איך היה בערב ההורה? שמעתי את יוצאת עם יעקוב הרווק ממול! יפה אני רואה את יוצאת עם רווקים נחשקים מה? אני לא יודעת מה שרה הקצבית תגיד על זה.." פתחתי את הדלת וראיתי את בר אדומה מעצבים "היי אחות!" צעקתי עם חיוך ורצית ישר לחדר שלי "גאד ליה אני שונאת אותך!" היא דפקה על הדלת "בסדר בר רק אל תעשי שריטות בדלת מספיק יש לך בשכל!" צעקתי לה והמשכתי "עידו תיקח את בר לעשות את צרכיה בחוץ שלא יקרה מה שקרה פעם שעברה!" צעקתי לבין התקף הצחוק שקיבלתי "אמרתי לך זאת היה בעיה בביוב!" היא צעקה שוב והמשיכה לתת מכות לדלת " מה קורה דור?" שמעתי את עידו "בסדר" הוא אמר "ליה אני יהרוג אותך!" בר המשיכה לצעוק "בר! אל תשכחי להגיד לאמא שתקנה לך טיטולים! איזה מידה את? סמול או לארג'? את יודעת מה? אקסטרה לארג' למקרה ש.." צעקתי לה וחיכיתי לתגובה שלה "בר? את חיה?" שאלתי אותה ואחרי כמה דקות פתחתי את הדלת "מה? מה זאת אומרת אתה לא יכול לבוא אליי יותר? מה אתה רציני?"
**ליה,ריב,דלת,עכשיו!**
"מצטער בר אני פשוט..חייב"
"חייב?"
"כן..אבא שלי לא אוהב שאני נמצא פה הרבה כי זה מוציא לו שם לא טוב במושב ובכלל"
**לא פלא..אתה מסתובב עם בר..מה לעזאזל חשבת?**
"דור..אבל אתה..אתה חבר שלי.."
**חבר..שלה?! אני לא נישקתי את החבר של אחותי. לא לא. זה לא קורהה ליי**
"כן..בקשר לזה.."
"ליה בואי רגע!" אמא שלי קראה לי מלמטה **איזה טיימינג** חשבתי לעצמי וקמתי מהרצפה "מאזינה למשהו?" ראיתי את רן ועידו מולי עם חיוך תחמני "לא.." אמרתי נשענת על הקיר כשהלב שלי מחסיר עדיין פעימה "טוב אתם חייבים לשמוע את זה!" אמרתי להם ושניהם רצו לעבר הדלת "ליה!" אמא צעקה שוב רק ביותר כעס "אני באה!" צעקתי לה וסובבתי את מבטי אליהם "אני רוצה עדכון והערכת מצב..מובן?" שאלתי אותם ושניהם הנהנו לי "ליה!?" היא שוב צעקה "גאד דאמיט אמא אני באה!" ירדתי במדרגות "אני צריכה שתלכי לבקש כוס סוכר מהבית פה אוקיי?" היא הורידה את הסיר מהאש והסתכלה עליי "את הולכת?" היא שאלה אותי ורצה לחתוך את הגזר "מה עם מכולת?" שאלתי אותה עדיין עם המבט למדרגות "נו ליה הבית חמש דקות מפה.." היא התחילה לרוץ אל הסירים "את עדיין פה?" היא הסתכלה עליי במבט מחכה "מה עם מילת הקסם?" שאלתי אותה נועלת סנדלים "עכשיו!" היא צעקה והקפיצה אותי ממקומי "לחץ!!" צעקתי לה ויצאתי מהדלת לבושה בשורט קרוע וגופייה לבנה..
מצאתי את עצמי עומדת מול הבית שלי ומסתכלת על שלושה בתים שונים בשלושה זוויות שונות. "לאיזה..אחד..היא התכוונה לעזאזל?" שאלתי את עצמי שלובת ידיים "אממ.." הסתכלתי על הבית שמימיני,כולו בצבע ורוד עם גג ירוק "עמי ותמי כבר לא אפשרות." פסלתי את הבית הזה ועברתי לבית שמשמאלי,גמדי גינה מפוזרים בחצר שאני בספק אם האדמה ראתה בה אי פעם אור. "נשארנו איתך" הסתכלתי על הבית ממול,כולו לבן מעוצב בסגנון פרסי שהיה בגודל של שתי בתים וחצי עם שתי קומות ענקיות. "על החיים ועל המוות.."
הגעתי אל מפתן הדלת ודפקתי לפחות 20 פעם עד שמישהו בכלל נזכר לפתוח לי את הדלת. "טוב מה הקטע?" מלמלתי וסובבתי את הראש כשראיתי מהחלון למעלה את בר צועקת על דור שלא מתבייש להחזיר לה גם *עלובי נפש..** חשבתי וצחקתי לעצמי. "שלום לך" שמעתי קול נשי מחייך והסתובבתי בבהלה "היי" חייכתי ומולי עמדה אישה בשנות הארבעים המוקדמות שלה עם שיער חום ועיניים מלאות הבעה "אני..ליה,ליה כהן..אני מהבית ממול" יצאתי מההלם שהייתי שרויה בו והצגתי את עצמי בגמגום יתר "אהה אתם השכנים החדשים! נעים מאוד,דינה. הכרתי כבר את אמא שלך ואת אחותך התאומה אבל.." היא לחצה את ידי עם חיוך ענק והחלה בשטף של דיבור שנקטע בהשוואה של בר ושלי "כן את..לא הראשונה שאומרת את זה" אמרתי לה מחייכת והמשכתי,"אמא שלי צריכה כוס סוכר והיא שלחה אותי לבקש ממך..-בטח!" היא קטעה אותי ומשכה אותי פנימה אל הבית "היא פשוט לחוצה בזמן.." ניסתי להציל את עצמי מהיכרות עם המשפחה של דור אבל הניסיון ירד לטמיון כשהיא סגרה את הדלת. "אבא של דור נמצא בעבודה עכשיו.." היא אמרה ותפסה בידי **תודה על שהראת חיבה אליי גאד!!** "כוס גדול או קטנה?" דינה שאלה אותי ואני עניתי,"לא משנה" חייכתי אליה בנחמדות והיא נעלמה למטבח משאירה אותי בלובי הענקי עם הנברשת זכוכית העצומה בגודלה שהסתלסלה מהתקרה. "יושב טוב הילד.." מלמלתי כשהסתכלתי על הסלון הבהיר ועל שתי גרמי המדרגות שלמעלה השתלבו למסדרון אחד. "הנה הכוס" דינה חזרה עם כוס גדולה מלאה בסוכר עד הסוף "ואוו תודה" צחקתי ותפסתי בכוס. "אפשר שאלה קטנה?" שאלתי בנימוס את דינה שהנהנה בסקרנות "למה אתם גרים פה?" שאלתי אותה בלחישה "מה זאת אומרת?" היא שאלה בצחוק מתגלגל "יש לכם בית ממש מיוחד..אבל למה במושב?" התחלתי לשאול והמשכתי,"אני הרגע עברתי את הרחוב וריח חזק של פרות תקף אותי לא מוכנה.." אמרתי לה והיא הסתכלה אל מעלה גרם המדרגות "בהתחלה חשבתי שזה הבושם של אחי,רן." עסוקה בהסבר שלי לא שמתי לב ששתי הבנים הבכורים למשפחת אטיאס עמדו שם מסתכלים על השיחה הקטנה של דינה ושלי. "אבל אז הבנתי שאין מצב שהוא לא יתחשב במושב שלהם נכון?" שאלתי אותה והיא חייכה בהבנה "אבל כשנכנסתי לפה.." בלעתי את הלובי בעיניים שלי והמשכתי,"נעזוב את העובדה שזה נראה כמו אחוזת פלייבוי..רגע לא זה לא מנומס לומר את זה..זתומרת אחוזת פלייבוי בקטע טוב..כאילו הבית ענקי ויפה..את יודעת מה עזבי." אמרתי לה ונאנחתי בתסכול "שיהיה לך יום טוב. תודה על הסוכר" חייכתי לה בתודה ובאתי לפתוח את הדלת. אבל בדיוק אז..האח הצעיר למשפחת אטיאס החליט לפתוח את הדלת בעצבים אובר מוגזמים ולהביא אותה למצב שהרגשתי את הראש שלי עף מהמקום. "אוי לא!" שמעתי את דינה צועקת ולאט לאט כל דיבור שנשמע ברדיוס של חמישה מטר נשמע מעומעם ולא מובן..
"היי" פקחתי את העיניים וראיתי את דינה מחייכת אליי כמו אל תינוקת "אני זוכרת דלת. מכה. ונראה לי שאני אזכור את הבליטה שהולכת להיות לי על המצח שבוע שלם." ניסתי לקום מהספה ששכבתי עליה אבל כאב חד פילח לי את הראש ונפלתי אחורה "דור בוא הנה עכשיו!" דינה צעקה וכמה שניות אחר כך דור הופיע מולי עם חיוך מאוזן לאוזן "תמחק את החיוך מהפנים שלך! תראה מה עשית לנערה המסכנה" היא הסתכלה עליי ברחמים וליטפה את מצחי "מה אמרתי לך לגבי העצבים שלך?! לא.להוציא אותם.על חפצים!" דינה צעקה לו שוב ועזרה לי להתיישב על הספה "הם הצחיקו אותי!" הוא הצביע על שתי האחים שלו שעמדו בצד מנסים למחוק את החיוך שלכם "מצחיק אתכם?" שאלתי אותם עם מבט מעוות על פניי "חלילה" הם הרצינו את פניהם והסתכלו עליי "את אלירן אני מכירה.." הצבעתי על אלירן שנשען על הקיר והמשכתי,"אבל אותך לא.." העברתי את האצבע המורה אל הנער השני "אריאל" הוא אמר ונופף לי בשלוש אצבעות "היי" אמרתי לו וקמתי מהספה "תודה על הסוכר.." אמרתי לדינה והעברתי את מבטי אל דור "לפחות עד שהוא נשפך.." התחלתי להתרחק מהסלון והתקדמתי אל הדלת "ליה.." דינה קרא לי והתקדמה אליי במהירות,"בואי לארוחה אצלנו שבוע הבא" היא חייכה ותפסה את ידי "אה..אני לא יודעת.." החלתי לומר כשהיא ביטלה את דבריי בנפנוף יד "שום לא יודעת..את באה." היא קבעה וחיוכה לא ירד מפניה "תראי.." החלתי לומר במבט מתלבט,"אם דור יבקש ממני..אז אולי..אני אחשוב על זה.." אמרתי לה וניסתי להבליע את החיוך למשמע צחוקם של אריאל ואלירן "מה זה?" הוא שאל מופתע "היית מתה" הוא אמר והכניס את ידיו במכנסיו "באמת יכולתי למות..בגללך." החלתי לעשות לו ייסורי מצפון כשלאחר כמה דקות הוא נאנח והתקרב אליי,"ליה כהן..האם תסכימי לבוא לארוחת ערב אצלנו,בבית משפחת אטיאס,בשבוע הבא?" הוא שאל בציניות ואני שילבתי את ידי בידו,"לא." אמרתי בהחלטיות ודרכתי על הרגל שלו כששניות לאחר מכן הייתי כבר בחוץ צוחקת כמו פרא אדם. "אני לוקחת את זה ככן!" דינה פתחה את הדלת וצעקה בצחוק מתגלגל "יום טוב ליה!" היא אמרה ונופפה לי בידה.