אהבה וצרות אחרות פרק 14

"לא אל תצטער..אני שונאת אותך! אני שונאת אותו! אני שונאת את המושב הזה!" צעקתי והתחלתי לרוץ,לא יודעת לאן,פשוט רצתי..רציתי לברוח מכל זה! למה אני צריכה להתאהב? מה זה אהבה בכלל? סתם רגש שהיה אפשר לוותר עליו! מבלי ששמתי לב מצאתי את עצמי מול הפארק..איפה שהכל התחיל ואיפה שהכל נהרס..
"ליה?" שמעתי את הקול שלו,הקול העדין הזה והאכפתי שגרם לי להתאהב בו "מה את עושה פה?" הרגשתי את הידיים שלו על כתפיי והעפתי אותם ממני בעצבים "אתה עוד מעז לגעת בי?" שאלתי אותו נגעלת כשפניי נפולות "מה? על מה את מדברת?" הוא שאל ואני נפלתי על ברכיי "מי זאת?" שאלתי "מה?" הוא המשיך לשאול את אותה שאלה "תפסיק כבר להעמיד פנים! אני יודעת..מי זאת? מי זאת המטומטמת הזאת שגנבה אותך ממני? הא? מי זאת שגרמה לך לפגוע בי ככה? מי זאת?"
"ליה..בבקשה..תיכנסי לבית שלי ונדבר שם..עומד לרדת גשם" שמעתי אותו מתחמק. חיוך ציני עלה על שפתיי ואמרתי,"אני שמה זין על הגשם כמו שאתה שמת זין על הרגשות שלי..פשוט תגיד לי למה? מה אתה לא אוהב אותי יותר? לא יכולת לבוא ולהיפרד ממני כמו בנאדם? היית חייב לפגוע בי כדי שאני אקבל את המסר?" שאלתי אותו וקמתי אל מול פניו בהבעה נגעלת "אני שונאת אותך." צעקתי לו בכל הכוח והדמעות החלו לרדת. "את זאת שפגעת בי קודם! עם הפאקינג דור הזה! מה מיוחד בו? הא? מה מיוחד בו שכל הבנות רוצות אותו? אני חשבתי שאת שונה!"
"שלא תעז להפיל את האשמה עליי!" התחיל לרדת טיפות של גשם ולאט לאט הטיפות נהפכו למבול..אבל זה לא הזיז לנו.
"ליה..תפסיקי להעמיד פנים..את אוהבת אותו"
"לא דניאל אני לא! אני אהבתי אותך ואני עדיין אוהבת! אבל כנראה שאתה רצית להאמין לשקר הזה! מה הבעיה? אני אהבתי אותך! אני ביליתי כל דקה איתך ונהניתי! אתה לא יצאת לי מהראש שנה! שנה שלמה אהבתי אותך בכל לבי! את הנשמה הוצאתי בשבילך אבל מסתבר ש..כל הזמן הזה שאני חשבתי עלייך ועל מה אתה עושה..אתה דפקת בנות מהצד..הייתי צריכה לדעת שמתחת לכל התדמית של הילד הטוב..מסתתר ילד מניאק!" צעקתי כדי לגבור על הרעש של הגשם והסתכלתי עליו..עומד שם,בלי חולצה ובוהה בי כמו מהופנט "ליה את..את אהבת אותי? את..אני..אני מצטער..כנראה כבר התרגלתי לזה שבנות תמיד מעדיפות אותו שניסיתי להקדים תרופה למכה.." הוא הסתכל עליי וירד על ברכיו "לא דניאל..אני מצטערת שלא אהבתי אותך מספיק וריציתי אותך כמו שהיה מגיע לך..כדאי שתמשיך הלאה..כי אני אמשיך.." הסתכלתי עליו פעם אחרונה ונשקתי לו בעדינות על הלחי "ביי דניאל" אמרתי לו והתרחקתי ממנו בדרכי הביתה "ליה!" ראיתי את דור יושב על המדרגה שבביתי "לך מפה!" אמרתי ועברתי על פניו "ליה אני מצטער!" הוא אמר ואני טרקתי את הדלת..

"ליה!" שמעתי את אמא שלי קוראת לי מלמטה "מה?" שאלתי כשאני חצי רדומה ועשרות כריות על פרצופי "אני צריכה שתלכי למכולת רגע!" היא צעקה לי ושמעתי אותה עולה למעלה "אין לי כוח" אמרתי לה והיא פתחה את הדלת "זה התירוץ שלך כבר שלושה ימים..צר לי להודיע שפג תוקפו!" היא חייכה בציניות וזרקה עליי כרית "בטח..תוסיפי עוד למסיבה" אמרתי לה צוחקת וקמתי מהמיטה "פאק! " פלטתי צעקה כשראיתי את עצמי במראה "מה קרה?" עידו הגיח לחדר בבהלה "ראיתי מפלצת!" שמתי את ידי על הלב וירדתי מהמיטה "איפה?" הוא שאל ונכנס לחדר "שם!" אמרתי והצבעתי על המראה "אוו" הוא הסתכל עליי וצחק "כן..אוו" אמרתי לו בציניות וירדתי למטה "אני כבר באה!" צעקתי לאמא שלי ונכנסתי למקלחת **תפסיקי לחשוב עליו! תפסיקי!**
"אלוהים אדירים ליה תפסיקי להתעלק על המקלחת! גם לה יש חיים את יודעת!"
"לא אמא אין לה חיים! ואת האמת עדיף לה ככה! היא לא תתאהב לעולם והיא לא תיפגע ממישהו שהייתה מאוהבת בו שנה עד שהוא החליט לבדוק את הבחורה מהבית ממול ואחר כך לעשות פרסה חזרה אליה!"
"ליה את בסדר?"
"לא! כן! לא יודעת!"
"בואי מאמי,בואי צאי מהמקלחת"
"רגע..אני מתלבשת"
"טוב.."
**את נערה מתוסבכת ליה..יותר מידי מתוסבכת**
לבשתי ג'ינס נמוך עם פס עור בצדדיו וגופייה לבנה "הנה" אמא נתנה לי את הרשימה ונשענה על הדלפק "עוד משהו?" שאלתי אותה כשמבטי נפול ושיערי נופל על פניי "לא" היא אמרה והזיזה חבורת שיער מפניי לאחור "ביי" אמרתי לה ויצאתי מהדלת "ליה!" היא קראה לי "מה אמא?" שאלתי אותה "נראה שכדי שתלבשי נעליים" היא אמרה ושמה את נעליי הנייק הגבוהות שלי על השיש "ידעתי את זה" אמרתי ויצאתי כשהנעליים בידי "ברור שידעת" היא חייכה וחזרה לבישולים..
שמתי את אוזניות ה-BEAT שלי והקשבתי לזה..לצלילים האלה שתמיד הבינו אותי לא משנה מתי..עצובה,שמחה,כועסת,דיכאונית..הם היחידים שהיו שם בשבילי!

"Let's talk this over It's not like we're dead was it something I did Was it something you said?" התחלתי לשיר בקול רם, לא שמתי אם מישהו מקשיב לי או לא רציתי באותו רגע ליפול לתוך בור ולא לצאת לעולם! נהפכתי ברגע מילדה חזקה ומלאת ביטחון לאחת שנהייתה כלום,שום דבר! זה מה שהרגשתי,אף אחת! הרמתי את פניי וראיתי את דניאל מצד אחד ואת דור מצד שני,שניהם מסתכלים עליי בציפייה..בפעם הראשונה לא בחרתי מישהו המשכתי ישר..וכמה שאירוני זה ישמע אבל המכולת הייתה היעד שלי והם היו הסחות דעת "היי" נכנסתי למכולת וראיתי את דור עם אח שלו וכמה מהחברים שהיו איתו אתמול "הי" עניתי לו ביובש ונכנסתי למכולת מתחילה ללכת בין המעברים "לחם,קמח,סוכר,גבינה ותפוזים" מלמלתי את מה שהיה כתוב ברשימה והתחלתי ללכת למעבר של הלחם "לחם,יש" מלמלתי והרגשתי את האוזניות שלי יורדות לאט לאט מאוזניי אבל צווארי "היי" שמעתי את הקול שלו "חשבתי שעברנו את זה" אמרתי לו כשמבטי מופנה קדימה "אני מצטער" הוא אמר ונשימותיו נחו על צווארי "ליה בבקשה..תגידי משהו" הוא אמר לי והסתובבתי אליו "מה אתה רוצה שאני אגיד? שאני סולחת לך למרות שאני לא? שיצאת לגמרי בסדר למרות שלא? מה? רק תגיד" הסתכלתי עליו כמה שניות כשהרגשתי את ידו בתוך ידי "דור" אמרתי לו והלכתי משם "שלום חמודה" המוכר חייך אליי והתחיל לרשום את הלחם "זהו?" הוא שאל אותי "לא.." חייכתי חיוך מאולץ "אבי אני אטפל בזה" דור עמד מאחוריי הדוכן ושם את כל המוצרים שהיו ברשימה "אני רוצה שתגידי לי מה שאת מרגישה!" הוא התחיל לדבר איתי בשקט
"מה שאני מרגישה? ייקח המון זמן לתאר מה שאני מרגישה! המון!"
"יש לי את כל הזמן שבעולם..בכל זאת אני גר במושב!"
"אני מרגישה הרוסה,נבגדת ובא לי להרוג מישהו ותנחש מי בראש הרשימה?"
"הזבל הזה?"
"לא! כן! גם! אבל אתה מיד אחריו!"
"מה למה אני?"
"למה אתה? אתה ידעת שהוא בוגד בי ופשוט תפסת טרמפ עליו!"
"אני לא תפסתי שום טרמפ על אף אחד! אני לא כמו החבר שלך!"
"לשעבר! חבר לשעבר!"
"מה שתגידי! את עדיין קרועה לו על התחת!"
"אני לא קרועה לו על התחת! ברור שנשארו לי רגשות כלפיו אבל תעשה לי טובה אף אחד לא מתגבר על מישהו בשלושה ימים!"
"אני לא מבין למה את עצובה עליו? הוא סתם לוזר!"
"דור.."
"לא את תקשיבי לי עכשיו! אני לא מבין למה את מעדיפה אותו כשיש לך כאן מישהו שיכול להגן עלייך ולתת לך מה שאת רוצה! מישהו שיעשה הכל בשבילך!"
דור בבקשה.."
"ליה תסתמי ותני לי להמשיך! אני אמרתי לך שאני לא מצליח להוציא אותך מהראש שלי כבר שנה שלמה ואת פשוט מתעלמת מזה! אני נישקתי אותך כדי לדעת..להבין למה ומה אני מרגיש כלפייך!"
"ומה אתה מרגיש כלפיי?"
"עזבי.." הוא הביא לי את השקית ויצא בסערה מהמכולת "דור!" צעקתי לו והלכתי אחריו "דור!?" צעקתי לו שוב כשהוא בעט בפח וכל החנייה הייתה מלאה בעטיפות גלידה וקרטונים "מה?!" הוא צעק והתקרב אליי במהירות "מה את רוצה מהחיים שלי? מה? תצאי לי כבר מהראש! תעזבי אותי!" הוא צעק ונתן לי נשיקה ענקית שהצמידה אותי אל הקיר של המכולת. יד אחת הצמידה אליו את מותני והיד השנייה הייתה על ירכי ואני? אני נסחפתי איתו..תפסתי בצווארו והצמדתי אותו אליי עד שלא נותר מקום ביננו וכך נהג גם הוא..נדבקנו אחד לשנייה תרתי משמע. את כל הכעס שלי על דניאל ועליו ועל כל העולם הוצאתי ברגע הזה ממש..הוא העלה את ידו עד שהגיעה לבטני התחתונה והצמיד אותי שוב לקיר,מנסה להרחיק אותי ממנו. "א..אני..אני מצ..מצטער" הוא מלמל כשראשו עדיין קרוב אל שלי.כל כך קרוב שיכולתי לראות את הרעב שבעיניו לעוד אך הוא ריסן את עצמו "דור.." קראתי לו מהופנטת,רעבה לעוד בדיוק כמוהו..הוא הרים את מבטו והניח את שתי ידיו על הקיר משני צדדי "מה?" הוא שאל "כלום.." אמרתי בשקט מנסה **מנסה! זאת מילת המפתח! לא אמרתי שהצלחתי..אמרתי שניסיתי! אל תשפטו אותי!** לרסן את עצמי והוא המשיך ללכת..