אהבה וצרות אחרות פרק 12

"ביי!" חייכתי אל אמי ובר חמוצת הפנים המתרחקות עם המכונית השחורה שלנו "את ממש אוהבת את זה מה?" שמעתי את דור שואל אותי "אתה ממש אוהב את זה מה?" שאלתי את דור חזרה "אוהב מה?" הוא שאל לא מבין "לעקוב אחריי" עניתי לו עם מבט מטריד "היי זה לא אשמתי שאת מבררת איפה אני מבלה כל הזמן!" הוא חייך והתחיל ללכת ברחוב "חצוף" אמרתי בהלם "אוי פשוט תודי בזה!" הוא נעצר והסתובב אליי "אוקיי!" צעקתי והתקרבתי אליו "אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל.." שמתי את ידי על הלב והמשכתי "אתה עמלק" אמרתי צוחקת והתחלתי ללכת ברחוב "עמלק?!" הוא שאל והתחיל ללכת אחריי "קלטת" אמרתי לו וחייכתי אליו "טוב אני אוהב את החברות שלי נמוכות ממני אז.." הוא התחיל לומר ונעצר לפתע "מה קרה?" שאלתי אותו לא מבינה "כלום..בואי נחזור" הוא אמר ותפס בידי "מה?" שאלתי נגררת על ידו "דור.." אמרתי את שמו אך הוא ניסה לשנות נושא "אז.." הוא התחיל לומר בדרך חזרה לבית שלי "כמה זמן את ודניאל ביחד?" הוא שאל "אממ שנה למה?" שאלתי לא מבינה מה זה כל כך מעניין "סתם.." הוא מלמל והסתכל על המדרכה "כמה זמן אתה ועמית הייתם ביחד?" שאלתי בחזרה **למה מה קרה שרק אני אהיה בחקירה? **
"שנה וחודשיים ושלושה שבועות וחמישה ימים ועשרים ושלוש שעות..כן.."
"מה?" שאלתי מתפקעת בצחוק "היא הייתה סיוט!" הוא צחק והרים את הראש שלו "אז למה לעזאזל היית איתה?" שאלתי לא מבינה "משחקים של כבוד" הוא אמר בקול צרוד ודיכאוני "אוקיי זה היה מלחיץ!" צחקתי והמשכתי "זה באמת חשוב לך כל הכבוד הזה?" שאלתי והאווירה נהייתה רצינית ברגע "את האמת? אני לא יודע איך זה להיות במעמד שלכם.זאת אומרת…אח שלי היה במעמד די גבוה בתיכון ועד כיתה ח' כולם ידעו מי אני בזכותו.." הוא אמר וישר את מבטו כשמדי פעם היה מסתכל עליי בזווית העין לראות איך אני מגיבה "טוב אח שלך באמת בנאדם חמוד..לא פלא שכולם מכירים אותך בזכותו אבל מה שאני לא מבינה זה..ילדים שאתה לא מודע לקיום שלהם מנסים להיות במעמד שלך אפילו שיש להם אחים שיכולים להקפיץ אותם לשם! אני בטוחה במאה אחוז שאם היית מצליח להיות במעמד שלך בזכות עצמך היית מתנהג אחרת לילדים" אמרתי לו עם חצי חיוך והסתכלתי ישר "וואו! את הצד הזה לא ראיתי עד עכשיו בליה כהן..וכי למה זאת?" הוא שאל וחייך אליי "כי לא ניסית להכיר..שכחת? אנחנו לא באותו 'מעמד' " אמרתי לו וייבשתי אותו **בו יה! גוד ג'וב ליה! גוד ג'וב!** "אאוץ' " הוא מלמל וגיחך "היי אני אמיתית!" אמרתי והסתכלתי קדימה "בואי" הוא חייך והחזיק בידי "מה? לאן? הבית שלי פה" אמרתי לו והצבעתי על הבית שלי "אני יודע.." הוא אמר וחייך אליי **אממ אני נמסה פה ואני די מנסה להישאר בחיים אז אממ זוז הצידה ותתרחק מאה מטר!** "ברור שאתה יודע! אתה מתנחל פה 7\24" מלמלתי לעצמי והסתכלתי על החיוך שלו מתרחב יותר **פאק! נראה לי הוא שמע אותי** "אממ..זה לא..לא..לא היית צריך לשמוע את זה" גמגמתי קצת כשהסתכלתי על הגומה שלו ולאחר מכן התעשתי על עצמי "כן ליה,לא הייתי צריך לשמוע את זה" הוא צחק והסתכל עליי "באמת!" אמרתי ועיניי התרחבו,שפתי התעקמו קצת ומבטו של דור התהפנט "אתה לא מאמין לי?" שאלתי במבט כלבלב "אממ..זה..ל..גאד!..לא!"
"מה?!"
"מצטער"
"אבל זה הפאפי פייס הכי מוצלח שראית!"
"נהה ראיתי יותר טובים"
"סליחה?"
"מצטער..שוב פעם!"
"אתה מצטער הרבה.."
"אני יודע!"
"אוחח פשוט תודה בזה.."
"להודות במה?"
"שאני מוציאה את הצד הטוב שבך.."
"אין מצב!"
"נו.."
"לא"
"אני מחכה.."
"בסדר"
"קדימה..זה לא יכאב"