אהבה וצרות אחרות המשך 20

"כן אמא?"
"ליה מאמי אל תשכחי לקחת מברשת שיניים טוב?"
"טוב אמא.."
"אוקיי..אה ותאכלי צהריים אצל רינה אוקיי?"
"אוקיי אמא"
"את בסדר? את נשמעת מוזר.."
"אני בסדר אמא..אוכלת גלידה." חייכתי חיוך מאולץ לעצמי מעבירה במבטי את כל קופסאות הגלידה הריקות וחטיפי השוקולד החצי אכולים "טוב אמא..ביי אמא" ניתקתי את השיחה והמשכתי לצפות בתוכניות הריאלטי שמשבשות את השכל "מה זה?" שאלתי את עצמי כששמעתי קולות מבחוץ,קמתי מהספה מזיזה את השמיכה ומתקדמת בחושך לכיוון הדלת "אאוץ'" אמרתי כשהשמש סנוורה את עיניי "דור לא!" שמעתי את רון צועקת "אין לך חיים שאת מקרקרת סביבו?" שאלתי את עצמי מסתכלת עליהם נהנים וצוחקים בבריכה "אוי אני פתטית" מלמלתי לעצמי ונכנסתי חזרה לבית "לא קמרון מה את עושה? את לא קולטת שסטיבן סתם משחק בך? הגבר האמיתי שלך זה ג'ון!" צעקתי לטלוויזיה ודמעות עמדו בעיניי כששמעתי מישהו דופק בדלת "מה?!" פתחתי את הדלת בעצבים "אמא!" אותו הילד שחיכה שאפתח את הדלת רץ אל עבר הבית של דור "לא לא! אני מצטערת.." צעקתי אחריו "אויש נו.." מלמלתי ונכנסתי חזרה לבית ובעודי עולה למעלה אני מורידה "אני פשוט ביגפוט! ביגפוט בנקבה!" דיברתי לעצמי כשאני לובשת שורט וגופיית בד לבנה שהייתה זרוקה על המיטה "אני מקווה שלא עשיתי לו סיוטים.." ישבתי על המיטה בדאגה והתנערתי מהר מהמחשבה המטורפת הזאת "תחשבי טוב יהיה טוב ליה!" אמרתי לעצמי וקמתי כשנעליי הנייק הגבוהות שלי לרגליי ואני נכנסת לאמבטיה לראות שהמייקאפ נשאר כמו שהוא ולא נמחק מהדמעות על קמרון וג'ון "מבצע להראות שאני לא פתטית מטומטמת שיושבת כל היום לראות תוכניות ריאלטי מטומטמות וטוחנת גלידה ושוקולד כל היום לא נכון למרות שהוא נכון לגמרי מתחיל!" אמרתי מחויכת "וצריך לקצר את השם הזה.." אמרתי מתנשפת ויצאתי מהאמבטיה "בבקשה תעשה שהם לא יישמעו אותי בבקשה..בבקשה.." דפקתי על הדלת מתפללת שיהיו יותר מידי עסוקים בבריכה "או היי ליה! בדיוק אנחנו אוכלים.." רינה פתחה את הדלת בחיוך והפנתה לי את הדרך כדי שאוכל להיכנס "או..נחמד לכם.." חייכתי אליה ונכנסתי "אני פשוט באתי לפה בגלל שנראה לי שהבהלתי איזה ילד.." אמרתי לה והלכתי אחריה "מי? טל?" היא שאלה בחיוך "כן..נראה לי..פשוט לא בא לי להיות סיוט של ילד אז.." אמרתי לה והיא פתחה בצחוק גדול "לא זה בסדר..פשוט טל נורא ביישן..הוא עושה את זה כל הזמן.." היא חייכה ונעמדה מול השולחן המלא "את רוצה לאכול?" היא שאלה "לא לא אני בסדר..אני הכנתי לי כבר פסטה ואני די שבעה.." חייכתי אליה "טוב אז..ואת הולכת.." באתי להיפרד ממנה לשלום והיא התקדמה למטבח לאחר שמישהו קרא לה "אביאל לך תביא כיסא מהמחסן! תומר לך תביא צלחת ומזלג!" שמעתי את אבא של דור מתחיל לחלק פקודות "הו לא לא" אמרתי וחייכתי "אני הולכת.." אמרתי לו וחייכתי בנימוס "אני מצטער..אבל החברה של הבן שלי חייבת להישאר לארוחה אחת לפחות!" הוא אמר ונשמעו גיחוכים "אוקיי..אבל מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו והגיחוכים נהפכו לצחוק "אמא!" שמעתי את הקול של אותו הילד "דור חוטף אותי!" הוא צעק שוב "מלשן!" הוא צעק "אני לא מלשן!" נשמע דו שיח בניהם "כן אתה כן! אתה המלשן הכי גדול ביקום!" דור צעק בקול ילדותי ואני שלפתי את הפלאפון שלי "ני ני בניני אתה תמות קודם!" הילד צעק ומיד אחר כך נשמע קולו של דור "לא אם זה תלוי בי.." דור צעק "דור!" אימו של הילד נכנסה לדו שיח "זאת אומרת..שאם אוכלים המון תרד..לא מתים מוקדם!" דור צעק בעליזות וירד במדרגות "אבל עדיין מתים אז מה זה משנה.." הילד אמר "דור הנה זאתי שאתה חולה לה על התחת" הילד אמר כשדור הרים אותו על כתפו "היי.." הוא חייך והסתכל עליי "דור.." הילד קרא לו "מה?" דור שאל אבל לא ניתק את מבטו ממני "אני חושב שאני עומד להקיא.." הילד אמר והחזיק בפיו "לא!" דור הוריד אותו במהרה מכתפו "וסיום.." אמרתי ולחצתי על כפתור סיום ההקלטה "מה..זה?" דור שאל בכעס שעומד להתפרץ "רק הקלטה שכולם הולכים לשמוע.." אמרתי לו "הו לא לא לא" הוא אמר ובא לרדוף אחריי "ואל תשכח..לאכול המון תרד" אמרתי לו ורצתי מחוץ לבית "היי!" הוא צעק מאחוריי ואני פניתי אל עבר השיחים שהיו ליד "ליה!" הוא צעק ועבר על פניי כשחיוך על פניי ואני מתקדמת אל תוך השיחים "איימ דה אמרתי כשיצאתי מאזור השיחים וראיתי מולי בריכה ענקית "אוי לא.." אמרתי לעצמי כשהרגשתי את עצמי נהדפת על תוכה "לא!" צעקתי "למה עשית את זה?" שאלתי את דור והשפרצתי עליו בכעס "סתם..נהיה משעמם בלי לעצבן אותך.." הוא אמר ותפס בידי "מה שתגיד אבל זה..לא מגניב!" אמרתי לו והסתכלתי על חיוכו שרק מתרחב יותר ויותר "אתה.." חשפתי שיניים כועסות וכיווצי את עיניי "אני.." הוא התקרב אלי "טובע.." אמרתי לו "מה?" הוא שאל ולפני ששם לב תפסתי בראשו והכנסתי אותו אל תוך המים "לא!" צעקתי כשהרגשתי את גופי נמשך פנימה "חצוף!" צעקתי לו כשעלינו למעלה "כן כן סתמי.." הוא אמר והצמיד אותי אליו כשפתיו מתקרבות אליי יותר ויותר קרוב עד שהרגשתי את דפיקות לבו בחזהי,שפתיו רפרפו על צווארי,על אוזני,על מצחי "בבקשה ממך..אל תתנגדי.." הוא לחש לי באוזני כשהוא עובר לנשק את צווארי "דור.." תפסתי בסנטרו והעלתי אותו לגובה עיניי "מה..?" הוא שאל בוחן כל פרט ופרט בפניי "כלום.." אמרתי לו והורדתי את ידי כשהרגשתי את ידיו תופסות את חולצתי ומצמידות אותי אליו כמה שיותר "דור אני פה.." אמרתי לו מגחכת "ואני לא רוצה שתלכי לי..שוב.." הוא אמר ונישק אותי **סוף סוף!** שפתינו זזו בתיאום מושלם וידיו סקרו כל פרט בגופי "ליה.." הוא מלמל "מה?" שאלתי אותו והוא הסתכל על ידיו לא מבין "מה זה?" הוא שאל אותי כשהוא מראה לי את אצבעותיו הצבועים בפודרה נוזלית "מייקאפ" אמרתי לו ומיהרתי ללכת כשאני מסתירה את לחיי "חכי.." הוא אמר ותפס את ידי "מה?" שאלתי אותו מרגישה את ידו מורידה את ידי ומעבירה את אצבעותיה על לחיי "מה זה אמור להיות?" הוא שאל לא מבין "כלום..באמת..אני פשוט..מתאמנת ב..ב..איפור אז.." הסתכלתי עליו ונאנחתי מניסיוני הנואש להמציא שקר מספיק טוב שלא יגרום לו להתעצבן "הוא עשה לך את זה?" דור שאל מסתכל על אצבעותיו "דור באמת.." התחלתי לומר לו "ליה" הוא קטע אותי "כן.." אמרתי לו והשפלתי את מבטי "בן של זו.." הוא החל לומר ותפס בעורפו "אני לא מאמין שזה קורה לי שוב.." דור אמר ויצא מהבריכה "איך את לא אומרת לי דבר כזה?" הוא שאל אותי בכעס "מה אתה מצפה שאני אומר לך?! היי דור,למרות שהתנשקנו רק פעם אחת רק רציתי לומר לך שהאקס המטורף שלי..נו תום..נתן לי כאפה לפרצוף!" אמרתי לו וישבתי על שפת הבריכה "את צריכה לסמוך עליי ליה! תסמכי עליי שהוא יישלם על זה! אני יוותר על התג שלי מצידי העיקר שאת תהיי מוגנת מספיק!" הוא אמר לי וקם מן הספסל גינה שישב עליו "מה שתגיד דור!" צעקתי לו והיה שקט של כמה דקות "ליה.." הוא החל לומר ואני לא הפנתי את מבטי מהמים "אני פשוט דואג לך זה הכל.." הוא אמר ואני קטעתי אותו בכעס "דואג לי?! דואג לי? יש לך את החוצפה לומר את זה?" שאלתי אותו ודחפתי אותו ממני "אם היית כל כך דואג לי לא היית מנסה להשיג אותי בדרכים מטומטמות ואחר כך לנשק אותי מול הפאקינג משפחה שלך ולא רק זה..אתה השארת אותי באוויר מספיק זמן כדי לא לדעת איפה אני עומדת איתך! דואג לי.." צחקתי למשמע אוזניי וחזרתי לשבת על הספסל "תאמיני או לא ליה אבל אני כן דואג לך! אולי את שחכת מזה אבל לי זה חרוט במוח כבר שלוש שנים ליה! שלוש שנים! התאונה שלך..כל זה קרה בגללי! אני אף פעם לא שנאתי אותך! אף פעם לא צחקתי עלייך!" דור צעק וישב בקצה השני של הספסל ושם את ראשו בידיו,היה שקט של כמה דקות,שקט של חוסר וודאות..מאיפה נלך מפה? הרי זה ברור שאנחנו לא בדיוק זוג רגיל עם בעיות רגילות..לא כל יום שתי אנשים שמכירים שלוש שנים מצליחים לעשות תאונה לחוות התעללות פיזית ונפשית ועוד בסופו של כל יום להתנשק ולהתחיל הכל מחדש בתנועה מחזורית "אז מה נעשה?" דור שאל בשקט "בוא נתחיל מזה שתירגע.." אמרתי לו והסתכלתי עליו "נרגעתי.." הוא אמר והסתכל עליי גם "עכשיו תעשה מה שאני אגיד לך.." אמרתי לו וראיתי שהוא הנהן לאות הסכמה ואני המשכתי "אתה תתנהג מחר כאילו כלום לא קרה..אתה לא רוצה לעמוד לדין על מעשה שטות כזה ועוד לשבת בבית כלא..אתה תתרחק מתום.." אמרתי לו "אני מצטער" הוא אמר וקם ממקומו "את זה אני לא יכול לעשות..הבנאדם השחית את הגוף שלך וסדק אותו.." הוא הסתובב "אז כנראה שלא נוכל להיות ביחד" הסתכלתי עליו והפנתי את ראשי במהירות..