אהבה בלתי אפשרית-פרק 6

-נקודת מבט טום-
אני לא מאמין.אחרי שמונה עשרה שיחות שהיא לא עונה,סוףסוף היא עונה ואז מנתקת. טוב אני לא יכול יותר עם הדאגה הזאת.
החלפתי חולצה שמתי דאורדורנט לקחתי את המפתחות לרכב ויצאתי מהבית.

כשהגעתי לבית של קיידנס שון פתח לי. איןן הילד הזה פשוט חמוד שאין לתאר.
"אממ,טום אני חושב שעדיף שתלך ותחזור מאוחר יותר." שון אמר בחשש.
"למה? עשיתי משהו לא בסדר?" אמרתי בטון קצת נעלב.
"לא לא,מה פתאום פשוט קיידנס…" הוא אמר מבוהל קצת.
"קיידנס מה? אתה יכול לספר לי מה קרה…" אמרתי בדאגה.
שתיקה קצרה.
"היא לא זוכרת כלום." שון אמר בלחש.
"מה זאת אומרת לא זוכרת כלום??" שאלתי,מתקשה להבין אם שמעתי נכון.
"היא לא זוכרת כלום. לא אותי ולא אפאחד אחר,אבל אני אמרתי לה שאני אח שלה והיא נראה לי מאמינה לי." שון אמר עם דמעות בעיניים.
"איפה היא עכשיו?" שאלתי. אין מצב שהיא לא
זוכרת אותי,פשוט אין.
"היא עלתה לנוח בחדר שלה אבל…" לא שמעתי את סוף המשפט ורצתי אליה.
כשפתחתי את הדלת ראיתי אותה ישנה,כל מה שרציתי באותו רגע היה לנשק את הבן אדם היפה הזה…
התקדמתי לאט לאט לכיוון המיטה שלה ופתאום בלי לשים לב ניתקלתי בזוג נעליים שהיה צמוד לקיר ונפלתי.
"אימלה מי פה מה קרה???" שמעתי את קיידנס צועקת.
"זה רק אני." אמרתי בשקט תוך כדי שאני מסתכל לה בתוך העיניים.
שתיקה ארוכה.
"קייד,את זוכרת אותי?" שאלתי כמעט בלי קול.
"אני יודעת מי אתה אם זאת השאלה." היא אמרה בזמן שהיא הפסיקה להסתכל עלי.
"לא שאלתי אם את יודעת מי אני,שאלתי אם את זוכרת אותי קייד." שאלתי כאשר אני מתקשה להאמין.
"נראלי אתה יודע את התשובה." היא אמרה בשקט בזמן שהיא מסתכלת על המתנה שהבאתי לה כשחגגנו שנה.
"טוב אני הולך.." אמרתי בזמן שאני מתאפק לא לבכות. רציתי רק להתכנס בתוך עצמי ולבכות..
"חכה רגע." קיידנס אמרה בזמן שהייתי ליד הדלת של החדר שלה.
"מה?" אמרתי בחוסר חשק.
"תדע שאני באמת מצטערת…" היא אמרה בקול כמעט בלתי אפשרי לשמיעה.
"זה לא אשמתך." אמרתי ויצאתי משם.
נעצרתי במדרגות וחזרתי לחדר שלה.
"המטען שלי אצלך,אפשר?" שאלתי בזמן שאני מסתכל שיש לי רק 5%.
"כן בטח. אתה יכול לחטט איפה שאתה רוצה" היא אמרה תוך כדי שהיא שמה את ראשה על הכרית.
"מצאתי" הכרזתי לעצמי בשקט,תוך כדי יציאה מהחדר.
"חכה רגע.." היא שוב אמרה.
"מה???" אמרתי בטון עצבני.
"לא משנה." היא אמרה מבוהלת.
"נו מה?" אמרתי בטון הכי רגוע שהצלחתי להוציא מהפה.
"היינו בים נכון?" היא שאלה כאשר עינייה ננעצו בי.
"אז את זוכרת או לא?" שאלתי בבילבול.
"אני לא זוכרת. אני רק רוצה לדעת מה בדיוק קרה שם."
"טוב. הברזנו לים ביחד ואז פתאום בא גל ואיבדנו יציבות. כמעט טבענו אבל אז ברגע האחרון הצלחתי לקחת אוויר והתחלתי לחפש אותך כמו משוגע.
מצאתי אותך ליד סלע גדול כזה,סחבתי אותך לחוף ונסעתי עם סחרחורת מטורפת לרופא,הוא אמר לי שאת תתעוררי עוד מעט ושהכל יהיה בסדר אז לקחתי אותך לבית שלך ושון פתח לי ומאז נאאלי שאת יודעת."
היא הסתכלה עלי.
אני עליה.
ואז היא התחילה לבכות.
"אוף דיי נמאס לי!" היא אמרה לי תוך כדי בכי.
ניגשתי אליה וחיבקתי אותה,כל מה שרציתי היה את המגע שלה.
לא יכולתי לשלוט על עצמי,באתי אליה ונישקתי אותה בעדינות.
"אה טום…" היא אמרה בזמן היא מרחיקה אותי ממנה.
מה חשבתי לעצמיי??!!
"אני הולך!" אמרתי עם דמעות בעיניים.
"נו חכה." קיידנס אמרה.
אבל לא היה לי כוח יותר. לקחתי את עצמי ועפתי משם.