אהבה בלתי אפשרית-פרק 5

"אני עולה לחדר שלי לנוח קצת." הכרזתי.
"אין בעיה" הוא אמר עם חיוך מלא אושר.
"אה שון?" שאלתי
"מה?" הוא ענה
"איפה החדר שלי?" שאלתי עם חיוך מטופש.
"אה,את עולה במדרגות,חדר ראשון מימין.יהיה לך נורא קל לזהות כי זה החדר הורוד היחידי בבית…" הוא גיכח לעצמו.
"תודה" אמרתי תוך כדי עליה במדרגות.כשנכנסתי לחדר הייתי מופתעת. כלכך רואים שזה חדר של ילדה מתבגרת. אני מטיילת בין החפצים ומחייכת לעצמי. הכל כלכך מסודר ונקי שזה פשוט לא להאמין. בעודי בוחנת את הקירות שמתי לב למשהו מיוחד שמודבק לקיר עם דבק סילוטייפ אני חושבת. זה היה מין פלקט גדול כזה,מרוח על רוב הקיר השמאלי של החדר. באמצע הפלקט יש תמונה שלי ושל עוד מישהו,בתמונה אנחנו יושבים על דשא בפארק,הוא נותן לי נשיקה על הלחי ואני מסמיקה ומחייכת. מסביב יש מלא לבבות ועטיפות של שוקולדים אשר משאירים זכר לדבר המתוק הזה והכלכך טעים. מתחת לתמונה היה כתוב בעט ורוד בהיר 'אני האדם הכי בר מזל בעולם שזכיתי בך כבר לשנה שלמה. אני מקווה שהזמן איתך יישאר לנצח. אוהב אותך תמיד,טום.'
פתאום היכה בי כאב ראש לא נורמלי.
אני בים. כנראה עם אותו בחור שאני אמורה לאהוב. אני צוחקת ומדברת איתו והוא מרים אותי ומחייך חיוך של שלמות.
פתאום משהו מכה בי בראש בחוזקה,
טום!! אני מנסה לצעוק אך לשווא.
לקח לי כמה שניות להתאפס בשביל להבין שהפלאפון שמונח על השידה מצלצל.
~טומיי אהובי היקר מכל~ היה כתוב על הצג בפלאפון.
עניתי.
"קיידנס!! סוף סוף את עונה. לא שמעתי ממך כבר הרבה זמן אז החלטתי להתקשר.מצטער אם אני מפריע אבל השתגעתי מדאגה אליך,נסיכה שלי. מה איתך?"
נבהלתי,וניתקתי הכי מהר שיכולתי. זה יותר מידי בשבילי ליום אחד,חשבתי לעצמי תוך כדי שאני מתארגנת לשינה.