אהבה בלתי אפשרית-פרק 4
רק עכשיו קלטתי שאני בבית לא מוכר. לשניה פחדתי שחטפו אותי אבל נרגעתי בשניה שראיתי שרק ילד קטן עומד מולי. איפה אני לעזאזל?? ולמה אני לא יודעת מה קורה עם החיים שלי??
-נקודת מבט טום-
התעוררתי. כל מה שראיתי היה את התקרה הלבנה של החדר שלי.
לקח לי בדיוק שתי שניות עד שהתיישבתי על המיטה שלי בבהלה.
"איפה קיידנס?!" צעקתי בקולי קולות.
"אולי תסתום קצת ותחזור לישון?" שמעתי קול מהחדר הסמוך אך התקשתי לזהות מי זה.
"מי זה?" צעקתי בחשש.
"מי עוד יכולה להגיד לך לשתוק דקה אחרי שישנת שלוש עשרה שעות?!" היא צחקקה.
"גרייס מה את עושה פה?,למה את לא בבית ספר??". שאלתי בבילבול.
"השעה כבר חמש בערב,גאון גדול…גמרתי לימודים לפני שלוש שעות.לא יאמן שאני רק בכיתה ה' וכבר אני יותר לכמה מאחי הגדול…" היא ענתה באדישות.
"ראית את קיידנס במקרה?" שאלתי בשקט.
"אני לא ראיתי אותה מאז שהרופא אמר לשון שהיא תתעורר יותר מאוחר. היא בטח נחה כמו שאמרו לה לעשות יה פרנואיד.."
אז זה לא היה חלום חשבתי,מהורהר. לעצמי תוך כדי יציאה מהחדר..
-נקודת מבט קיידנס-
איך אני יצליח להכשיל את הילד הזה? זה כל מה שהיה לי בראש עכשיו.
"אתה אומר שאתה אח שלי נכון?" שאלתי.
"כן" הוא ענה.
"אז איפה ההורים שלנו? מי שומר עלינו?" נראה מה עכשיו הוא יגיד הפרחח הזה!
"קיידנס.." הוא אמר בשקט.
"מה" הגבתי.
"אבא ואמא מתו בתאונת דרכים לפני שלוש שנים. עד עכשיו סבתא שמרה עלינו אבל השנה את החלטת שאת מספיק גדולה בשביל לשמור עלי אז היא באה שלוש פעמים בשבוע לראות שהכל בסדר.." הוא אמר עם דמעות בעיניים שמתכוונת לצאת כל רגע.
"אני יתומה?" שאלתי במרמור.
"את תמיד אמרת לי שאנחנו לא יתומים כי יש לנו אחת את השניה אבל א…" הוא נעצר.
"מה?" שאלתי.
"אז את סוף סוף מאמינה לי??" הוא צעק בשמחה.
"אני מאמינה לך?" שאלתי אותו תוך כדי שאני שואלת את עצמי.
כן,אני מאמינה לו,חשבתי לעצמי…
תגובות (1)
מהמם , המשךךךך