אהבה בלתי אפשרית- פרק 1+2

אני עומדת על גג הבניין,חמישה אנשים מקיפים אותי ולא נותנים לי לברוח. אני בוכה,צועקת,מתחננת אבל הם לא משחררים אותי,הם רק דוחפים אותי עוד ועוד לקצה הגג של ביניין בגובה 19 קומות. אני ממשיכה לצעוק ולבעוט אבל זה לא עוזר. הגענו לקצה,אני מסתכלת ללמטה והכל נראה כלכך קטן,הם דוחפים אותי עוד יותר ואני בוכה. אני מסתובבת ופתאום אני מתחילה לזהות אחד מהם. הוא הסתכל לי בעיניים התחיל להגיד משהו מעורפל אבל אני לא הייתי מוכנה לשמוע רצתי,לקחתי תנופה ו…
"קיידנס. קיידנס…"
פקחתי עיניים בבהלה אבל מהר מאוד נרגעתי כשראיתי את טום מעליי.
"הכל טוב נסיכה?" הוא שאל בדאגה.
"כן…סתם חלום רע" עניתי במהירות.
התיישבתי על המיטה וטום בא לנשק אותי.
"חכה בייבי,לא צחצחתי שיניים."לחשתי לו באוזן.
"לא אכפת לי.." הוא ענה בניסיון שני.
"נו חכה שניה יה קרציה…" אמרתי בחצי חיוך וקמתי להתארגן לבית ספר.
שמתי שורט גינס כהה,חולצת וי שחורה קצרה עם הכיתוב "ניו יורק" ונעלתי את הואנס השחורות שלי. אחרי שגמרתי להתלבש שמתי קצת מייקאפ,קצת מסקרה וזהו. אני לא אחת שאוהבת להתאפר כמו שאר הבנות בכיתה י"א…
אספתי את השיער שלי לקוקו ויצאתי,טום חיכה לי מחוץ לחדר שלי.
"נו אז איפה הנשיקה שהבטחת?" הוא שאל.
"רק אחת..?" שאלתי עם חיוך מרוח על הפרצוף.
"כמה שאת רוצה ככה יותר טוב.." הוא אמר ונשק לי על השפתיים לנשיקה ארוכה.
"איכככ,יה מגעילים תפסיקו." נשמע קול מאחוריי,מה שהבהיל אותי ואת טום.
זה היה שון.
"תשתוק אח קטן שליי,אנחנו יוצאים.."אמרתי לו תוך כדי שאני מפזרת לו את השיער ונותנת לו חיבוק.
לקחתי את התיק שלי ויצאנו לכיוון הבית ספר.
-נקודת מבט טום-
"מה קורה אחי…." נשמע קול מאחורי ומאחורי קיידנס.
הסתובבתי.
"מה קורה אח שלי.." אמרתי לרוי תוך כדי שאני טופח לו קלות על הגב.
"אתם באים לכיתה?" הוא שאל והלכנו אחריו.
המורה להסטוריה התחילה לדבר על המהפכה הצרפתית,מה שעוד יותר גרם לי לעייפות,והחלטתי לנסות לנוח קצת.
אני עומד על גג הבניין עם עוד ארבעה אנשים,אנחנו מקיפים איזה ילדה כלכך יפה. אני לא יודע למה אבל דחפנו אותה לקצה של הגג בתקווה שהיא תקפוץ משם. היא בכתה,צעקה,בעטה,התחננה אבל לא עזרנו לה. הגענו לקצה של הגג והיא הסתובבה לכיוון שלי,הסתכלתי עליה בעיניים והיא הייתה נראת לי מוכרת מאיזשהו מקום. ברגע האחרון ניסיתי להגיד לה שתיזהר אבל היא לא נראה לי שמעה אותי,היא רצה לקחה תנופה ו…
"טומיייי,טומיייי"
קיידנס לחשה לי לאוזן.
"מה?.." עניתי לה בקול חצי רדום.
"בוא נלך לים.." היא לחשה.
"מה?מתי?"
"עכשיו!נוו תהיה ספונטניי…" היא אמרה בחצי התלהבות.
"טוב,אבל צריך לעבור בבית שלי,אני צריך להחליף לבגד ים." אמרתי לה.
"נווו תכנס עם בוקסר. עכשיו בא נצא כבר!"
"טוב,טוב" לחשתי חצי ישן עדיין,נגרר אחריה מחוץ לבית ספר….
נסענו באוטו של ההורים שלי,אני נוהג והיא שמה מוזיקה בפול ווליום. החוף לא רחוק מאיתנו כלכך,זה בערך עשרים דקות נסיעה,לא יותר מזה…
הגענו.
ירדנו מהאוטו,הלכנו ותפסנו לעצמינו פינה.
"שניכנס?.." קיידנס אמרה בזמן שהיא מתחילה להוריד את החולצה והשורט שלה ובעצם להישאר עם חזיה ותחתונים,הרבה זמן לא היינו לבד בים,כבר כמעט שכחתי עד כמה היא יפה,מזל שיש את הרגע הזה שיזכיר לי,ולא ייתן לי לשכוח לעולם.
"יאללה" עניתי לה ונשקתי לה על הלחי תוך כדי שאני מוריד חולצה ומכנסיים.
רצנו לים,יד ביד השמש הייתה באמצע השמיים,וחיבקתי אותה,איך קיבלתי כזאת מתנה מאלוקים?פשוט איך?
-נקודת מבט קיידנס-
אני חולה עליו,איןן,פשוט אין עליו בעולם!
הוא כלכך חתיך כשהוא בלי חולצה,פשוט אין לתאר. אני לא יעזוב אותו לעולםםם.
היינו בים ולאט לאט התרחקנו מהמים הרדודים ועברנו למים עמוקים יותר,אני כבר לא עמדתי אז טום הרים אותי כשהידיים שלי שלובות סביב הצוואר שלו.
צחקנו ודיברנו עד שפתאום בוםםםםם. בא גל ענק,טום כבר לא עמד,אני נפלתי מהידיים שלו וכל מה שרציתי בעולם היה אוויר לנשימה,אבל לא כלכך יכולתי לקבל אתזה, חטפתי מכה חזרה בראש ופשוט שקעתי לשינה עמוקה שלא הייתה בשליטתי,רציתי את טום אבל זה היה מאוחר מידי,הרגשתי איך המים מציפים את הריאות שלי ואיך לאט לאט אני מאבדת את ההכרה…